מפני עמ״א. השמות השייכים לסימנים אלו (ר״ל רמ״ג רמ״ד רמ״ה) הם חמשה א׳ שוכר המרחץ וד״ה וכדומה בין יהיה ריוח או לאו נותן לו מאה זהובים לשנה. ב׳ חוכר וזה שייך בשדה שיתן לו דבר קצוב מפירות הארץ בין עבדא או לאו (ומרחץ לכאורה ל״ש חוכר דפירותיו הם מעות ועב״ח וי״ל). ג׳ ואריס למחצה ולשליש בריוח וזה שייך ג״כ במרחץ. ד׳ שכיר יום מישראל שוכר עכו״ם לעשות לו מלאכה במרחץ וכל הריוח של ישראל. ה׳ קבלנות ששוכר פועל עכו״ם לשנה בכך וכך שיעשה מלאכה במרחץ וכל הריוח של ישראל. ואמנם קבלנות יש בו ב׳ פירושים א׳ קובע שכירות לעכו״ם וריוח לישראל או קיבולת וקצת ריוח לעכו״ם כההיא דסי׳ רמ״ד ס״ו ובט״ז כאן אות ב׳ ושוכר ג״כ בהבלעה מותר הא פורט אסור כמ״ש בסי׳ ש״ו ס״ד בהג״ה יע״ש ועמ״א שם אות זיין. והמחבר נקיט משכיר״ו אסור רבותא וסיים דמרחץ לאו לאריס קיימא וכ״ש דלא קיימא לשכירות ושדה אף לאריס קיימא עיין ע״ז דף כ״א ב׳. והמחבר סיים ושכר עכו״ם בכך וכך ליום כו׳ והא אף בקבלנות לשנה לשכור עכו״ם אסור כמ״ש ברמ״ד בשדה וכ״ש כאן וכמ״ש המ״א באות ב׳ י״ל עדיפא קאמר ואי״ה באות ב׳ יבואר עוד ודע כל מה דמדינא אסור אף חוץ לתחום אסור וכל מה שאסור מפני מראית עין חוץ לתחום שרי כבסימן רמ״ד ס״א וכ״כ א״ר אות ב׳ ואות וי״ו:

שדה עמ״א וברמ״ד אות ה׳ לקצור שדהו אם אין אריס אסור ואי״ה שם אבאר מ״ש המ״א דיחשדוהו בשכיר יום לא דמיחזי כשכיר יום עט״ז שם אות ב׳. ומ״ש מרחץ אסור מדינא בקציצה ואף חוץ לתחום אסור והיכא דאין ישראל מרויח במלאכת שבת מדינא מותר בקציצה בקבלנות ומ״ע איכא וחוץ לתחום שרי ועסי׳ רמ״ד אות וי״ו. ומ״ש שאם לא יעשה העכו״ם בשבת יצטרך לשלם לו לא מצאתיו בב״י בשם מהרי״א ואף אם מפסיד העכו״ם ג״כ כל שישראל מפסיד כל הריוח לא אמרינן עכו״ם בדנפשיה טרח דשכר מלאכה מצוי הוא לעבוד וליקח שכר משא״כ כשיש לעכו״ם חלק בריוח אמרינן אדעתא דנפשיה עביד. והב״ח שהקשה מרחיים צ״ע דאה״נ דרחיים אין שרי אלא כשהעכו״ם אריס ונוטל בריוח או אף שישראל מרויח עכו״ם אדנפשיה עביד משא״כ כשכל הריוח של ישראל ועכו״ם נוטל שכירות המלאכה בקבלנות אסור בכה״ג ועיין ספר תוספת שבת אות ב׳ ולמ״ש א״ש דברי המ״א ואי״ה בסימן רמ״ד במ״א אות ה׳ יבואר עוד:

רק עמ״א דעתו כט״ז ב׳ דשכרם וקנאם חדא הוא ובעינן שלא ישב בה הא ישב בה אף בשכרו מעכו״ם שמו עליו ואסור ובא״ר אות זיין חולק דבשכרם מעכו״ם אף ישב בה שרי ואין להקל נגד הט״ז ומ״א דא״כ היה להר״ב להביא דין תשובת הגאונים ושיש הפרש בין קנאם דבעינן לא ישב בה ובין שכירות ש״מ דאין חילוק:

אותן עמ״א ועא״ר אות ח׳ מזה ובא״ז אות ב׳ מזה:

עבר עמ״א בשם הב״ח וברמ״ה ס״א וס״ו. והמעיין בב״ח יראה דשלשה דינים המה מראית עין שכרו מותר ומדינא אסור אף בהבלעה דהוה כשלוחו וכן קבלנות על כל השנה כה״ג אסור (עמ״א ב׳) וההיא דרמ״ה ס״ו אפו בעל כרחו דלא הוה שלוחו אז דווקא שכר שבת לבד אסור דאסור להנות משכר

שבת משא״כ אפו זמן רב בעל כרחו מותר לקבל שכר שבת בהבלעה יע״ש ואי״ה ברמ״ה יבואר עוד: והוי יודע שבלבוש כתב י״א דקונסין אותו וכן עיקר ולכאורה קנס לא קנסו בנו אחריו או לאחרים ומותר ליתן לצדקה אבל י״ל זה במראית עין משא״כ היכא דמדינא בההיא דבסי׳ רמ״ה לאו קנס הוה וא״כ אדרבה לב״ח קולא מ״ע אף לדידיה שרי דיעבד: ואי״ה ברמ״ה יבואר עוד: