לדבר מצוה לשון הר״מ בפכ״ד ול׳ מה״ש לדבר מצוה בע״ש שרי משמע בשבת אסור וא״ל הטעם דהוה כשט ע״פ המים דאסור משום גזירה דחביות של שייטין דא״כ למה זה כתב הש״ע בתרי״ג ס״ו לעבור בספינה קטנה לדבר מצוה יש מי שאוסר הוא הבה״ג ואלו הר״מ ס״ל ג״כ כן לא היה כותב בשם יש מי שאומר דעת יחיד ש״מ דר״מ הטעם דהלכה כרבי שפוסק עמו ובשבת א״א זה והראה לס״ג אות יו״ד דשם שלא לדבר מצוה בנהרות ולמעלה מי״ט דשרי בע״ש לא יצא משום שט וי״א שרי דהוה כביתו. ובתרי״ג אות חי״ת הקשה דברי הטור אהדדי והיינו דכאן הביא דעת ר״י דמפרש הסוגיא שבת י״ט א׳ דאין מפליגין קודם ג״י דנראה כשט ומצוה בע״ש שרי ופוסק בע״ש לשבות מטעם שט כו׳ והא ק״ו אם רחיצה ביו״ה שרי כ״ש לעבור בספינה בכל שבת עט״ז תרי״ג אות ד׳ ואיך הביא הטור פי׳ ר״י דליתא כלל לפי הק״ו ועא״ר כאן אות ד׳ ולמ״ש אתי שפיר ועיין חמד משה תרי״ג כתב הטור לבה״ג קשיא ליה וא״י דבה״ג אם נכנס בספינה בע״ש מתיר ואי״ה שם יבואר בתרי״ג וכאן אין להאריך:

בע״ת מסתפק אם העכו״ם לא ירצה לשבות ויתבטל המצוה אם רשאי לילך הביאו א״ר ה׳ וממ״א משמע דאסור ואפשר דוקא בשבת הא ע״ש שרי כה״ג אם א״א בע״א ויתבטל המצוה ועתו״ש ואי״ה באות וי״ו יבואר עוד מזה:

בג׳ ימים עמ״א עיין אות גימ״ל דלא כע״ת ובס״ד לחילול שבת י״ל ד׳ היה לשבת הבא משא״כ עונג י״ל דשרי בד׳ אלא דא״כ הוה להמחבר לכתוב זה בפירוש כיון דבס״ד כתב אב״ג מותר היל״ל בכאן ד׳ מותר ש״מ דאין חילוק ועמ״ש אי״ה באות ג׳ מזה. ומ״ש בי״ט שני אין מפליגין א״י דהתם בלא״ה אסור דא״א לפסוק עמו והוה נמי כשט דאסור:

קודם עמ״א עיין אות ג׳ גם הב״ח כתב לטעם הרא״ש עונג י״ל ד׳ מותר ויראה הטעם דאם בכניסת שבת עדיין לא יהיה לו עונג דעדיין לא שלמו ג׳ מעל״ע מ״מ יענג שבת לאח״כ והי״א סובר דאף מטעם עונג בעינן שכל יום השבת יהיה בעונג ואף הלילה ועא״ר אות א׳ מזה ובאות וי״ו יבואר אי״ה בזה לענין עונג שבת:

הישראל עמ״א דגם הר״ב סובר לדבר מצוה אף תוך ג״י שרי ופוסק עמו לשבות ואם אח״כ אין שובת שרי דפ״נ דוחה שבת ואף יצטרך אח״כ לעשות מלאכה ד״ת ועא״ר אות ג׳. ועיין אות ך׳ ושם יבואר אי״ה:

ויש לראות לאיזה צורך כתב הרב זה כיון דהמחבר בס״ד הביא דברי ריב״ש לפי׳ הרז״ה דאפילו מלאכה שרי קודם ג״י כ״ש זה וכמ״ש בד״מ אות א׳. גם הילוך הבהמות אף תוך ג״י שרי כמ״ש הר״ב בס״ב בהג״ה יע״ש. ועיין נ״ץ ומשמע שהמחבר חזר כאן בס״ד ממ״ש בארוך דפליג על מ״ש מהרי״ק וע״ש. וכפי דעתי ההדיוטית לית כאן חזרה דהב״י הקשה על מהרי״ק במ״ש לרי״ף אין איסור תחומין כל״ל במים משמע אף תוך ג״י ולזה הקשה עליו אבל קודם ג״י הסכים לריב״ש ועמ״ש אי״ה באות וי״ו ובט״ז סוף הסימן בזה:

מפני עמ״א עשה כלומר עמ״ש מפני שאפשר ועב״י והעתיקו ד״מ (ובדפוס פיורדא בפ״ע) א״ם כשיש רוח טוב משמע אע״פ שעתה אין רוח טוב. אבל שעה או שתים על היום אסור ומשמע על תו״ש לא משגיחין ועתו״ש יע״ש:

יש עמ״א בתו״ש אות ה׳ חרה אפו בו בלבוש דהא בס״ד אף שיודע ודאי שיצטרך לחלל שבת במלאכה גמורה (ד״ת) שרי קודם ג״י לרשות ולמצות בע״ש א״צ לטעם זה ולי אין כאן קושיא ל״מ ללבוש דבס״א כתב ומכ״ל מקו״ם פוסק לשבות משמע לריוחא דמילתא ואם א״א שרי כך (עמ״ש באות א׳) ובס״ד כתב ופוסק שם הפסיקה מעכבת מאחר שיש חילול שבת וכאן עונג מדינא שרי עוסק פטור ואף למ״א כנראה דגם כאן מעכב הפסיקה מ״מ הא באות י״ד וך׳ צידד לאסור ההיא דהריב״ש קודם ג״י ומצוה כו׳ מש״ה הביא דעונג לחוד שרי להלכה דעוסק כו׳. וי״ל עוסק במצוה דרבנן וכ״ש סחורה היאך דוחין עונג ד״ת כמ״ש הצ״ץ סימן ס״ח דעוננ שבת ד״ת הן אמת בר״מ פ״ל ה״א ד׳ דברים בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים עונג וכבוד וכבר ידעת ד״ת י״ל שנתפרשו בד״ת ומ״מ דין תורה להם עסי׳ רמ״ב בפתיחה כוללת מזה. עסי׳ תרפ״ז ס״ב בהג״ה ואי״ה יבואר שם:

שמקרקע עמ״א עמ״ש ביושב למטה אסור כ״ה בס׳ יראים עב״ח ועסי׳ ת״ד עמוד גבוה ורחב ד׳ ניחא תשמישיה יע״ש. ועיקרן של דברים בשבת דף ק׳ ב׳ דממלא בכלי פריך דילמא לית מיא עמוק יו״ד ומשני גמירי אין ספינה מהלכת פחות מעשרה והקשה בס׳ יראים מעירובין מ״ג א׳ במהלכת ברקק למטה מיו״ד יש תחומין ותי׳ במיא יש עשרה וספינה משוקעת ולית מקרקע הספינה עד קרקע הים עשרה אסור ובתו״ש שם ד״ה גמירי תירצו דבעירובין בספינה קטנה וכאן בגדולה וסובר הב״ח מדלא תירצו בס׳ יראים ש״מ דכל שיש במים יו״ד הוה למעלה מיו״ד והמ״א כתב דתוס׳ כס׳ יראים ולא תירצו כן דלס׳ יראים צ״ל פחות מעשרה ויותר מעט שישקע הכלי ועדיין י״ט ולתוס׳ לדוחק יחשב ולכן תירצו דבעירובין בספינה קטנה כאן בגדולה ואין פחות מי״ט מקרקע הספינה שמשוקעת עד קרקע הים עשרה ומותר לשקע הכלי בודאי מאחר שהספינה משוקעת הרבה במים ודאי נגד דופני ספינה עדיין יש י״ט (וז״ש התוס׳ משוקעת ולב״ח א״צ לזה) ובעירובין בהכרח בקטנה דלא כס׳ יראים דבגדולה לא יצוייר דיש י״ט בקרקע הספינה לקרקע הים דאל״כ היאך ממלא ונשקע הכלי כו׳ ומש״ה כתבו ומיהו הכלי כו׳ אמר התי׳ להוכיח תירוצם והתוס׳ לדינא כס׳ יראים ואפסק הש״ע וע׳ ח״מ ולמ״ש א״ש. (ט״ס רי״ף וצ״ל תוס׳ ורמב״ם):

אסור עמ״א הר״ב הגי״ה לצאת חוץ לתחום הא מבואר כן בהמחבר משום תחומין ותי׳ דל״ת תוך התחום דגזרינן אטו חוץ קמ״ל:

להוליכה עמ״א עמ״ש בט״ז ד׳ ואם הבהמות של ישראל י״ל דשביתת בהמתו בשבות כי מעביר ד״א כרמלית (בים) לא גזרו בבהמתו עסי׳ ש״ה מ״א וי״ו והמשאוי שעל הבהמה דהיינו בחבלים שמונחים עליה להמשיך הספינה והוי משאוי עליה למ״ד יש לנו רה״ר עכשיו מ״מ י״ל דאוגדו בידו קרינן הואיל ומחובר לספינה והיא בכרמלית עסי׳ שנ״ב במ״א ב׳ אגדו בידו ועסי׳ רס״ו ושל״ד לענין רה״ר בזה״ז. ואי״ה יבואר עוד בדין משא הבהמה בסימן ש״ה:

והוא עמ״א עב״י הרבה פירושים ובש״ע כתב היכא דמותר בע״ש היינו בתנאים המבוארים ס״ב א״כ אף בשבת לישרי וא״צ לפסוק שישבות כמו קודם ג״י (עמ״ש אות א׳) ע״כ הטעם משום שט בשבת הא קודם שבת אין איסור בספינה משום שט (דלא כר״י שאוסר קודם שבת) ויש מתירין בקנה שביתה כל ביה״ש הוה כביתו ולית ביה משום שט וע׳ לבוש במ״ש ואם אח״כ הפליג חוץ לתחום לית לן בה י״ל דה״פ אם יארע שיבוא למקום שאין עמוק עשרה הואיל ולכתחלה א״י א״צ לירד ועא״ר אות זיי״ן ותו״ש וע׳ ח״מ ולמ״ש א״ש:

דאפילו עמ״א והיינו כל ביה״ש שקנה שביתה ועב״י חילק בין היכא דמים עמוקים יותר מי״ט לא קנה שם שביתה לכך לא יצא בלילה ומשמע דפחות מי״ט מודה דשרי לצאת ועמ״א ת״ה ה׳ וצ״ע דשם לענין חוץ לתחום איירי משא״כ כאן מטעם שט י״ל להמחבר אסור בכל ענין והר״ב מתיר בכל ענין ועיין אות י״ב ואי״ה יבואר בזה:

שעושין עמ״א הלבוש סובר דקידוש לאו לפרסומי אלא כל שמקדש שם מבע״י ומקבל שבת הוה כביתו ולא הוה כנכנס בשבת לספינה לשוט בה ולאו מטעם קניית שביתה הוא ומש״ה סתמו בכאן בין המים עמוק או לאו עמ״ש אות י״א ועא״ר אות י״א:

לחלל שבת עמ״א תוך ג״י אף איסור דרבנן אסור וקודם ג״י אף ד״ת שרי וכן לדבר מצוה בע״ש פוסק וא״צ כו׳ ועמ״ש באות וי״ו:

וביום עמ״א עמ״ש באות וי״ו ובאות ך׳ במ״א ועא״ר אות י״ב מתיר:

והעולה עמ״א ולהר״ב בהג״ה הכל דבר מצוה ואף להמחבר עא״ר אות י״ג:

יכול עמ״א כל ספק פ״נ מותר בשבת:

ואם עמ״א אף להרב דסחורה נמי מיקרי מצוה מ״מ להיות מותר לילך אלפים אמה דוקא מצוה ממש בעינן:

דלדבר מצוה עמ״א ובי״ד צ״ט אות ט׳ ובפריי שם ושי״ח לקמן במ״א ג׳:

לסחורה עמ״א. ואי״ה בט״ז סוף הסימן אבאר קצת דיני הספינה:

והוליכה שיירא עמ״א הראה לאות י״ד אם יודע ודאי שיחלל שבת אסור אף קודם ג״י וה״ה דבר מצוה בע״ש אפילו פוסק כי עכו״ם לא מהימן על איסור תורה ממש ועא״ר אות י״ג היקל: