מצטמק עמ״א א״י למה שביק דברי רש״י שבת ל״ז ב׳ ד״ה מצטמק (צמוק והיא מתפעלת עיין רש״י בראשית מ״ד י״ו עיין פרישה כאן) וגפת זיתים כמ״ש הט״ז והר״מ בפירוש המשנה וחילוק יש בין שהיה דשומשמין שרי ובין הטמנה דשומשמין נמי מוסיף הבל כמ״ש המחבר ברנ״ז ס״ג וע״ש בב״י ובחה״ר ריש במה טומנין נתן עוד טעם דר״ז היה לומר סתם או לפרש המשנה יע״ש ועיין ר״ן שם ומ״ש הר״ן כאן דשומשמין העתיק פירש״י ככתבו ולשיטתיה דמתני׳ דריש כירה בהטמנה אבל לדידן מתני׳ בשהייה סתם גפת דזיתים ודומיא דעצים שעושין גחלים משא״כ במה טומנין נקיט סתם גפת ודאי כפירוש בכל הש״ס דזיתים ועיין לח״מ פ״ד מה״ש ולמ״ש א״ש וע׳ תו״ש: וגללי בהמה דקה וגסה עב״י בשם הר״מ ז״ל גירסת הירושלמי ובש״ע השמיטו וא״י למה ועמ״ש אי״ה בט״ז זיי״ן ומ״א אות י״א לענין שבת או עבר ושהה בזה. וכאן אין להאריך:

שהוא חי עמ״א להמחבר כל שנתבשל קצת אף פחות ממאב״ד תו לא הוה חי א״כ אין היתר אח״כ סמוך לחשיכה ממש הא מבע״י שוב נתבשלה קצת אסור לשהות ביה״ש וצריך ליקח משם או נתבשל כ״צ ומצטמק וי״ל או שרי להניחו שם ועסי׳ רנ״ד ס״א דחי בקדירה מהני הא צלי אצל האש לא מהני חי ועט״ז אות א׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

שכסה עמ״א שבת ל״ז א״ב אפי׳ גחלים של רותם ועא׳ר אות ד׳ וברש׳י שם בגמרא דגלי דעתו כו׳ ועיין תוס׳ שם ד״ה שמע מינה בתי׳ א׳ כתבו אפילו לא נתבשל כ״צ שרי בקטמה והובערה והמ״א נקיט לה לקולא במידי דרבנן וכדפירש״י ועיין פני יהושע שם ובחידושינו כתבנו מזה יע״ש. ובר״מ פ״ג מה״ש ה״ד גחלים שעממו או שנתן נעורת פשתן בקטמה ובב״י תמה למה השמיטו הטור ובתו״ש אות ה׳ הקשה למה השמיט המחבר בש״ע ומיהו עממו והובערה הדרא למילתא קמייתא דל״ש בכאן גלוי דעת. וזה פשוט ואי״ה באות ח׳ אבאר עוד:

חתיכה חיה עמ״א ומ״ש מרנ״ד סעיף ח׳ וכ״כ בא״ר אות ה׳ דעדשים אסור בתנור יע״ש ולא הבינותי דאפי׳ אין תומר כל מה דשרי לשהות בכירה בעצים באין גרוף ה״ה תנור כדבעינן למימר לקמן אי״ה מכל מקום אין ראיה משדייה חתיכה חיה לקדירה מבושלת כ״צ דעביד מעשה ומסיח דעתו כמו קטמה כל דהוא באות הקדום לקולא חייתא ומתבשלת בלילה יודה הר״מ ז״ל בפירוש המשנה דאסור ועב״י וצ״ע:

לסמוך עמ״א הביא דברי הרמב״ם ז״ל פ״ב מה״ש הלכה ו׳ והלכה יו״ד יע״ש והיינו לדיעה א׳ דמתני׳ לשהות תנן ובעיא דגמרא שם דף ל״ז א׳ מהו באין גרופה לסמוך אלשהות קאי ופשיט ליה דשרי הא חזרה אסור אף לסמוך אבל לדיעה שנייה דמתני׳ להחזיר תנן בעיא מהו לסמוך אחזרה קאי ומסיק דמותר חזרה וכ״כ רמ״א סעיף ה׳ בהג״ה דתבשיל שנתבשל כ״צ וחם מותר להעמידן אצל תנור בית החורף דהוי דין כירה תנור שלנו והיינו כדיעה שנייה בסעיף א׳ דמתני׳ להחזיר תנן ובעיא דלסמוך להחזיר ופשיט דשרי לסמוך בשבת באין גרופה וקטומה. ואי״ה בסעיף בי״ת יבואר עוד בזה:

יותר עמ״א סובר דיש חומרא ב׳ כירות המתאימות א׳ אין גרופה וא׳ גרופה יותר מאחת שאין גרופה ומש״ה הביא הר״ב הך דינא דב׳ כירות ולפ״ז לסברא שנייה דמתני׳ להחזיר תנן ואיבעיא מהו לסמוך להחזיר מיירי כמ״ש באות ה׳ וקפשיט דשרי להחזיר בשבת ולסמוך אצל כירה שאין גרופה ה״ה ב׳ כירות המתאימות נמי מייתי עלה למיפשט וכמ״ש הרז״ה הביאו הרא״ש ג״כ דמדר״י נשמע לתנא דמתני׳ בלהחזיר יע״ש וא״כ אף ב׳ כירות המתאימות מותר להחזיר בשבת ולסמוך אצל שאין גרופה וזה דלא כט״ז אות ד׳ ואי״ה שם יבואר בזה:

ותנור עמ״א הביא דברי רש״י ל״ח ב׳ יע״ש והיינו דיש חילוק בין תנור לכירה לרש״י דמפרש כולה פירקין (כ״ל פרק כירה) משום הטמנה ותנור גרוף מוסיף הבל ואף להמחבר ולהר״ב דהטמנה ודאי אסור וכולה פירקין בשהייה או חזרה והקדירה מגולה אפ״ה יש הפרש בין כירה גרופה שרי אע״פ שא״א לגרוף הכל שלא יהא נשאר ניצוץ אחד מ״מ אין מועיל בחיתוי מעט ניצוץ משא״כ תנור שחומו רב אף ניצוץ אחד מועיל ואתי לחתויי. ועיין אות ח׳ ושם יבואר אי״ה:

אפי׳ עמ״א אף להמחבר שפסק גרוף כל האש כולו לא מקצתו (דלא כר״ן עמ״ש בט״ז ד׳ אי״ה בזה) א״כ תנור איזה חתוי שייך לז״ה הר״מ ז״ל פרק שלישי מה״ש הל׳ ה״ו מפני שאי אפשר לגרוף כל האש ותראה שהאדון ז״ל סובר שמ״ש הר״מ בהלכה ו׳ מפני שא״א לגרוף כל האש שלא ישאר ניצוץ אחד מפני שהבל״ו חם שמא יחתה להבעיר הניצוצות הנשארות כאלו אמר ומפנ״י שהבלו חם וכ״ה בלבוש דפוס פראג שפ״ג יע״ש אבל בנ״ץ משמע לכאורה הטעם בתנור שהבלו חם א״א לגרוף שלא ישאר ניצוץ יע״ש. ואע״ג באות ג׳ בקטמה והובערה בגילוי דעת סגי א״כ בתנור נמי ליהוי גילוי דעת וי״ל דאין זה גילוי דעת דקטם שלא יתחרך דהבלו רב ועוד יש תירוצים. ובתנור אף קש וגבבא וגרוף נמי אסור ואפשר שכ״ד הר״מ ז״ל אעפ״י שכתב שם א״ו מכוסה ועא״ר אות י״א ואין זה מן התימה לומר טעם הר״מ ז״ל אף בקש גרוף:

שהיס״ב עמ״א בס״ה בהג״ה ומ״א אות ל״ה ואי״ה שם יבואר:

ותנורים עמ״א בלבוש תנורים שלנו שפיהם מן הצד אין חומם רב כ״כ ועב״י בזה וכופח עב״י משמע דאין חילוק:

אסור עמ״א עסי׳ תקט״ו אות ה׳ ומשמע דעד כדי שיעשו קאי לשכח ושהה באין נגמר כ״צ בעינן בכ״ש וכן בעבר ושהה במצטמק ויפה לו בעינן בכ״ש ועב״י ובר״מ פ״ג מה״ש ה״מ משמע לכאורה דוקא בעבר ושהה בעינן כ״ש הא שכחו כתב רק למ״ש מ״מ מהג״א משמע אף בשכח ולא נתבשל כ״צ אסור למ״ש כ״ש ול״ד לשי״ח דלא בעינן כ״ש התם לא שכיחא משא״כ כאן יאמרו שוגגים היינו:

החזירם עכו״ם לצורך ישראל מ״א. ובלבוש כתב בלא ידיעת ישראל הא אמר ישראל לעכו״ם במזיד אסור כאלו הוא בעצמו עשה כן:

דינו כשכח עמ״א הואיל ונתבשל כ״צ רק מוי״ל לא נהנה כ״כ ועסי׳ רע״ו ס״ד יע״ש בזה:

החזירם עמ״א היקל לאחרים עכ״פ עיין אות י״א:

וי״א עמ״א מחלוקת ב׳ דיעות עב״י באורך ואי״ה בט״ז אות א׳ יבואר קצת. ולי״א אלו פשיטא דהכין הוא דקידרא חייתא האמור בשבת י״ח ב׳ בלא נתבשל כלל הוא דשרי ובהתחיל לבשל אסור ובשיל שפיר דמי היינו כמאב״ד לדיעה זו אבל לדיעה א׳ בשיל שפי׳ דמי מצטמק ורע לו בשיל ולא בשיל אסור כמאב״ד או מצטמק וי״ל ואפ״ה קידרא חייתא דוקא חי לגמרי עיין אות א׳ ועט״ז אות א׳ ואי״ה שם יבואר. ולז״א דודאי לצאת כל הדיעות טוב יותר ליתן לתנור סמוך לחשכה דהוה חי ושרי לכ״ע אף לדיעה א׳ מ״מ משום הפשטי״ד ויבואר אי״ה ברנ״ד בזה בס״ד:

כמאכל ב״ד עמ״א ברנ״ד אות ח׳ משום חומרא דשבת בעינן חצי בישולו אף דהוא מדרבנן כו׳ ועב״ח בזה ואי״ה בט״ז א׳ יבואר:

מגולה עמ״א לי״א אלו הטמנה ל״ש אלא בשהקדירה טמונה אבל תנור סתום לא הוי הטמנה ועסי׳ רנ״ט ובחה״ר ר״פ במה טומנין הקשה דא״כ למה אמרו טומנין בשלחין כיצד עושה נוטל הכסוי משמע דמגולה למעלה ואפ״ה במוסיף הבל אסור ולדיעה זו אפשר לומר דלאו להכי איירי אלא לענין טלטול מוקצה ואה״נ כל שמגולה למעלה פיה וכיסוי לבד אף שכולה טמונה מותר לדיעה זו ובחדושינו כתבנו מזה:

מותר עמ״א יש בגחלים טעם איסור מוקצה עדיף טפי כשקדירה עומדת על הגחלים מאם הגחלים מונחים סביב הקדירה ועסי׳ רנ״ט ורנ״ז במ״א אות זיי״ן וגם יש טעם מבער ומכבה בזה ועא״ר ח״י:

רותחת עמ״א דאם חמה עדיין אע״פ שאין יס״ב נהגו להקל כבסי׳ שי״ח סט״ו בהג״ה דלא כב״ח דבעי דוקא רותחת ובא״ר אות י״ט כתב לקמן מיירי לסמוך הא על גבי כירה דוקא רותחת ממש ובאמת שם הראה הר״ב לסי׳ רנ״ג והיינו בס״ה בהג״ה שמושיבין על התנור כ״ז שחם קצת ועמ״א אות ל״ח ובט״ז אות ח״י ואי״ה שם יבואר. מהו לח ויבש בשי״ח מ״א חם ועט״ז י״ג ורנ״ד מ״א א׳:

ועודה עמ״א הר״ב הגיה זה אבל המחבר השמיט זה וסובר דאין איסור כ״א ע״ג קרקע וכתב זה בעבור שהלבוש כתב ועודה בידו של״א הניחם עג״ק משמע דמפרש דעת רבו שאין חולק על המחבר והראה לרנ״ז אות י״ד שם עדיף פינה ממיחם למיחם מכאן דהוה כמושיב לכתחלה. ודע דפינה ממיחם למיחם אף ע״ג דכ״ר הוא המיחם שני שעירה ממנו רותחין ועירה זה לשם דעדיין כ״ר ממש הוי אפ״ה הוי כמושיב לכתחלה דחזרה הותר בשבת עיין שבת ל״ח ב׳ רש״י ד״ה פינן משמע כן ובתוס׳ ד״ה פינה כתבו בשם ר״ת למיחם אחר שהוא קר א׳ לחתוי משמע מיחם כ״ר שרי ובחדושינו הארכנו דרש״י לשיטתיה בבמה מדליקין דיש בישול אחר בישול בנצטנן בהכרח פינה ממיחם למיחם לכ״ר דכ״ש סובר הוה נצטנן וז״ש בד״ה מיחם קומקמין שמחמם בו חמין אפשר רמז דכ״ז שלא חימם בו כעת שם העצם שלו קומקמין ומיחם שמו כשהוחמו בו עתה כמו המיחם שפינהו כו׳ ואי״ה ברנ״ז אות י״ד יבואר עוד:

ודעתו עמ״א גם זה כתב בעבור שהלבוש כתב ודוקא בדעתו להחזירה כשהיא רותחת הא שהה בידו עד שנצטנן אסור להחזיר דהוי כמבשל פירוש ברובו דלא בעינן דעתו להחזירה רק שיעור הל׳ דאם אין מחזיר מיד עד שנצטנן הוי בישול ברוטב כבשי״ח וז״א דחולק על המחבר ונצטנן כתב הר״ב אח״כ. ובא״ר כ״א נראה מפרש דתרתי קאמר דעתו להחזירה כשרותחת הא דעתו להחזירה לאחר שנצטנן אסור בנמלך מיד ואם נצטנן אז אף שהיה בדעתו להחזיר מיד יע״ש וצ״ע. ולי ההדיוט יש רמז במ״ש וכמ״ש הרמב״ם ובאות ך׳ לא הזכיר הרמב״ם רק הרב״י אף ששניהם ממקור א׳ הוא עב״י י״ל דלכאורה כאן קשה ממ״נ אי כל״ק או כל״ב היה לפרש עכ״פ בקרקע דוקא שאין דעתו לחזור ע״כ תירץ כמ״ש הב״י וסמך עצמו על הר״מ ז״ל דלא הזכיר כלל יע״ש בב״י וי״ל בע״א:

ודע שאני העני הייתי סבור שדברי הלבוש מחוורין כשמלה ולבושיה כתלג חיור דהבין בהגהות רבו בעודן בידו של״א הניח עג״ק ושפה אחת להם ומש״ה חלקינהו להג״ה בתרתי בבי יכתב אחר עג״ק ודעתי להחזירה לומר שכ״ז שלא הניח עג״ק הוה כעודן בידו מיקרי ואף הניח ע״ג ספסל לזה הטיל תנאי דעתו להחזירה הא אין דעתו להחזירה יש ס״ס לחומרא שמא תלאן במקל כו׳ אסור ואת״ל מותר שמא כל״ק דבידו ממש ג״כ דוקא דעתו להחזירה וכל שיש ס״ס לחומרא אף בדרבנן לחומרא (עמ״ל בה׳ שאה״מ ובפריי לי״ד סי׳ ק״י בקו״ה) משא״כ בידו ממש אף אין דעתו להחזירו מיד יש ספק כל״ק או כלישנא בתרא ובדרבנן לקולא אלא דקשה א״כ אמאי בקרקע ודעתו להחזירה אמאי אסור הא ספק מדרבנן לקולא ודוקא אין דעתו להחזירה אסור בספסל וקרקע ואם כמ״ש המ״א באות ך׳ תריץ לי אמאי חלקינהו הר״ב בתרתי בבי והיל״ל מיד ועודה בידו ודעתו להחזירה ואין להאריך:

על גבה עמ״א דלא כמו שנראה מלבוש תוך חלל הכירה אסור אף שאין נוגעת בקרקע הכירה ועא״ר אות כ״ב:

לכירה עמ״א רמב״ם פ״ג מה״ש ה״ו עיין בסי׳ רנ״ז בדיני הטמנה:

כשנטלו עמ״א דתנאים עודן בידו ודעתו להחזירה דוקא כשנטלו ע״ש ומחזיר בשבת דאז לא מיקרי חזרה כשהניח עג״ק עי״ש אלא מושיב לכתחלה בשבת ואסור ועיין סעי׳ ה׳ בהג״ה דלא התירו אלא חזרה כו׳:

אסור עמ״א דאין טומנין בדבר שאין מוסיף הבל לכתחלה בשבת ומה שמוציא מתנור לא היתה הטמנה עט״ז אות י״ד:

סמוך לברכו עמ״א מ״ש דלא אסור מדאורייתא לכאורה למ״ד תוס׳ שבת דרבנן אבל למ״ד תוספת שבת ד״ת יש איסור תורה אפ״ה לא גזרו כ״א בשבת שיש כרת וסקילת ואי״ה ברנ״ד ס״ב וסס״א יבואר זה. ועא״ר אות כ״ח דנתבשל כ״צ גרע מלא נתבשל עי״ש ועיין אות כ״ז ושם יבואר אי״ה:

דינו עמ״א בחי לגמרי שרי סמוך לחשיכה ממש ובמ״ש ס״א אות ב׳:

טוב להחמיר עמ״א דהואיל ויש חזרה בע״ש ג״כ אם היא סמוך לחשיכה אין ליטול מכירה ולתת ע״פ התנור בלא קטום ותנורים שלנו ככירה הא גרוף וקטום מותר אף בשבת על פי התנאים המבוארים ועס״ג אות ל״א. אבל למ״ד דלית חזרה בע״ש רק שהייה א״כ כ״צ ומוי״ל מותר לדיעה שנייה אף בלא גרופה ולדיעה א׳ בס״א עכ״פ במור״ל שרי ואי״ה באות ל״א יבואר עוד:

אפילו עמ״א בשי״ח סט״ו אות ל״ח וברא״ש פרק כירה מ״ם ב׳ גבי מניח נגד המדורה דע״ג כירה בשבת כל שנצטנן לגמרי אסור אף ביבש כמ״ש המ״א כאן אות ל״ו דחזרה תנן מחזירין בגרוף וקטום הא נתינה לכתחלה לא וכמ״ש הר״ב כאן ס״ה בהג״ה דלא התירו אלא חזרה והיינו עליה הא לסמוך שרי בשבת אף באין גרופה ועמ״א כאן אות ה׳ וא״כ מה איריא ע״ש בשבת נמי אלא בלח ונצטנן לגמרי בשבת אסור משום בישול ובע״ש שרי הא ע״ג אסור בנצטנן לגמרי דעיקר אין בישול אף בלח כמ״ש המ״א בשי״ח אות ל״ט ומש״ה מקילין אם חם קצת אף שאין יס״ב ובנצטנן לגמרי מחמירין דנראה כמבשל מש״ה אף למ״ש באות נ״ז דלא גזרינן באין מבושלת כ״צ דלא יטעו להתיר איסור תורה בנצטנן לגמרי לית איסור תורה לדידן דמקילין בהם קצת ועתו״ש אות ל״ז ולמ״ש א״ש:

ישנה עמ״א בתק״ב בט״ז אות ה׳ וע״ש ובב״י ומדכתב לדידן מותר לבשל אלמא כרי״ו ס״ל דנגמרו בתנור א״כ אמאי אוסר כאן בריקנית בקדירות דידן ואפשר דהמחבר לא התיר לדידן אלא מתרי טעמי דשמא ע״י מים מותר ושמא כתי׳ רי״ו אבל בריקנית אף לדידן אסור דלא סמכי׳ אהך תירוצא דרי״ו לחוד ועיין תו״ש ולמ״ש א״ש:

ע״פ הכירה עמ״א ע״ג תנור י״ל דמפסיק מעזיבה כו׳ ומ״ש הר״ב ובתנור אין חילוק זה בתנורים ד״ס ובס״א תנור ככירה היינו תוכו אבל לקמן משמע דבעי דף להיכרא ואי״ה שם יבואר:

יש למחות עמ״א כתב לדידן נוהגים להקל כשלא נצטנן לגמרי אפילו אין יס״ב וכלי שני ולח א״כ אין למחות דמעשים בכל יום שנותנין קטנית וא״א (בלא רוטב קצת) א״כ ממ״נ יש בישול אבל אם (אין) רוטב בקטניות שרי אף נצטנן לגמרי ביבש כצ״ל ויש חסרון תיבות במ״א ולכתחלה יש ליזהר שלא להגיס בכף כמ״ש רמ״א בשי״ח סי״ח ומ״א אות מ״ד ואם לא נתבשלו הקטניות כ״צ לפעמים אסור ודאי להגיס בכף בכ״ר ואם הגיס אסור התבשיל כדין מבשל גם אם הוחם הקערה לפעמים כמו שנוהגין שנותנים ריקנית נגד התנור ויס״ב אז אף כשעירה לקערה הוה כ״ר ואסור להגיס להמחבר בלא כ״צ ולהר״ב יש להחמיר בכל ענין: ועי״ד בפריי צ״ד בט״ז אות י״ד אם לרש״ל דמחמיר בגוש בכלי שני אם נאמר דמבש״ל א״כ אין תקנה בשבת לאכול בכף וי״ל דרק מפליט ומבליע וגם עם רוטב נתקרר הרוטב ואף דגוש באפשר ובאין רוטב רק יבש גוש א״י אם שייך מגיס ביבש לגמרי שהופך בכף וממעכן דאפשר דוקא בלח צלול שייך מגיס ואי״ה בשי״ח יבואר. ומ״ש הקטניות לבסוף אולי ממ״ש בסמוך או אפשר בנפסק הקילוח או אדמיקר בלע לא מבשל ובלא נפסק הקילוח מבשל כ״ק כמ״ש הש״ך בי״ד ק״ה אות ה׳ א״כ קטניות לבסוף או חשש דנפסק הקילוח אף שיש בו מים קצת אין יורד בקילוח ואין מבשל רק מבליע ושרי משא״כ רוטב אח״כ יורד בקילוח ומבשל כ״ק ממים שבקטניות בכ״ש ובטטרק״י שאין בו מים כלל בין כך ובין כך ש״ד ואין להאריך והבן זה ואם מוציאין טטרק״י בכף אי הוה כ״ר או כ״ש עיין בי״ד סימן צ״ב בט״ז אות למ״ד:

פנאדי״ש עמ״א: מ״ש המחבר כאן הוא דברי הר״ן בשם הרשב״א ובחה״ר שבת מ״ם ב׳ נותן אדם נגד המדורה כו׳ משם למדו ובמ״מ פכ״ב מה״ש ה״ד יע״ש וכללא הוא כל שאין בו משום בישול כמו יבש צונן או לח חם (לדידן חם שאין יס״ב נהגו להקל) חזרה מותר בשבת ע״ג כירה גרופה וקטומה אבל ליתן לכתחלה לא ומש״ה בעינן עודן בידו כו׳ דלא ליהוי כמושיב לכתחלה ואף לדידן אם נטלו מע״ש והניחו ע״ג קרקע אף שעדיין חם או אפשר בשבת ונצטנן לגמרי הוה כמושיב לכתחילה לא התירו ע״ג כירה גרופה אלא חזרה לא לכתחילה אלא כשמושיב ע״ג קדירה שיש תבשיל בתוכה ותחתיה אש ונותן ע״ג קדירה פנאדי״ש צונן שהוסר מע״ש אע״ג דהוי לכתחילה אין זה דרך בישול ולא גזר כה״ג ומותר אף לכתחילה ובסעיף גימ״ל להושיב ע״ג קדירה ריקנית שנותן עתה ואף היה שם מאתמול מ״מ כיון שריקנית היא לא הוי רק ככירה גרופה וקטומה מ״מ לכתחילה אסור כיון שריקנית היא ולכך בעינןשלא יתן עג״ק להמחבר ולדידן מע״ש ודאי אסור וה״ה אם נצטנן לגמרי דהוה כמושיב לכתחילה (ועתו״ש אות מ״ב ויפה כיון) ומ״ש שהקדירה מפסקת ע״ם תבשיל שומן בשי״ח סי״ו במ״א אות מ״ב יע״ש ועמ״א בשי״ח בסעיף וי״ו זיין חי״ת ובאות כ״ב גדה״ו יע״ש: ומ״ש המחבר להטמין תחת הבגדים אסור בשבת אף אין מוסיף הבל קדירה שרי דבגדים אין מוסיף הבל ומיירי באין אש תחתיה דל״ד לקופה ע״ג גפת עסי׳ קנ״ז סעיף א׳ וז׳ וח׳ ומ״א ה׳ מור״ל אסור ואי״ה שם יבואר עוד:

שאסור עמ״א המחבר השמיט דברי הר״ן שהביא בב״י דעתו לאסור כל שהוא דרך בישול אסור להושיב לכתחילה פנאדי״ש צונן ע״ג כירה גרופה: פנאדי״ש יש בו לחם אפוי ובשר בתוכו צלוי כמ״ש הב״י ולדברי האוסרים צליה אחר צליה (הוא י״א שכתב הר״פ הביאו הטור בשי״ח אסור זה אבל הר״פ הסכים דאין צליה אחר צליה אף להרמב״ם ומ״ש המ״א בשי״ח אות י״ז לכ״ע אין צליה אחר צליה הוא דברי הר״פ) ולפ״ז להאוסרים בישול אחר צליה או אחר אפי״ה וה״ה להיפך אסור זה יע״ש:

ויש עמ״א ובלבוש ס״ד שלא התירו אלא שהוסר בשבת לא הבינותי דמשמע דלמ״ד מחזירין אף בשבת שהוסר מע״ש עיין ב״י ורק אם נצטנן אין חילוק בין מע״ש או שבת הוי כמושיב לכתחילה ומה דמשמע כאן אף בחום שאין יס״ב אסור צ״ע קצת וי״ל ואין להאריך:

שלא נצטנן עמ״א בט״ז אות י״ב ביארתיו וכאן אקצר היכא דשייך בישול בעינן רותחת יס״ב וכ״ר הא לא״ה מדינא אסור ומנהגא שמקילין בחם קצת משא״כ לענין איסור להושיב לכתחילה אף יבש לגמרי כל שנצטנן לגמרי הוי כמושיב לכתחילה ואסור מדרבנן שלא התירו אלא חזרה הא חם קצת אף שאין יס״ב חזרה מקרי ושרי מדינא וה״ה ע״ג קדירה שיש בה תבשיל שרי אף נצטנן לגמרי דאין דרך בישול בכך כמ״ש המחבר הא בלח כה״ג יש בו חשש בישול ואסור אף ע״ג קדירה ועתו״ש אות מ״ו ולמ״ש א״ש ובט״ז הארכנו עוד מזה באות י״ג ועסי׳ שי״ח:

להחם עמ״א י״א אין בישול אחר בישול אף בלח ונצטנן ואנן פוסקים דיש בישול אחר בישול בלח ונצטנן לגמרי ובחם קצת (אף אין יס״ב מקילין ממנהג״א ולא מדינא) הלכך לדידן בלח ונצטנן לגמרי ואמר לעכו״ם יש בו חשש בישול ד״ת באפשר אסור התבשיל אף נצטנן אח״כ דלא נהנה מ״מ איתעביד ביה מלאכה וקנסו ליה אף בעשה ע״י עכו״ם וגרע טפי דצריך כדי שיעשה ע״י עכו״ם וכן אף ביבש דאין בו בישול מ״מ בנצטנן לגמרי אסור להושיב לכתחילה אסור אף ע״י דיעבד ומיהו אם נצטנן אח״כ שרי דלא נהנה מידי וכמ״ש במ״א אות י״ג הא ליהנות ממנו בעודו חם ולא היה ראוי לאכול בצונן אסור אף ע״י עכו״ם. ומ״מ היקל המ״א דיעבד התבשיל בלח ונצטנן לגמרי והושיב עכו״ם סמוך לתנור דיש מקילין אף ע״י ישראל כה״ג בשי״ח סט״ו עמ״א ל״ח ל״ט אם אין נותן ע״ג האש וכירה ממש י״ל בדיעבד כאן דכל שיש מקילין לכתחילה די להתיר בדיעבד כמ״ש ברנ״ד אות י״א אבל ע״ג כירה ממש דישראל אסור בנצטנן לגמרי אף יבש דהוה כמושיב לכתחילה ה״ה ע״י עכו״ם כה״ג אסור אם נהנה במלאכה זו אף דהוי דרבנן:

ומ״ש בשם המרדכי הובא בב״י בסי׳ רנ״ט היינו אם הקדירה עומדת בגחלים ואמר לעכו״ם להוציא אף שמעביר הגחלים מלאכה שאצ״ל מדרבנן ומותר דיעבד היינו שאין ישראל נהנה בזה בתבשיל הא כל שישראל נהנה אף מלאכה דרבנן אסור נ״ל. ובשי״ח יבואר עוד אי״ה עיין באות שאח״ז:

ואם עמ״א ובשכ״ה ס״י שבות דשבות לצורך שבת יש מקילין ואפשר ה״ה כאן ביבש לגמרי שאין בו חשש בישול כ״א איסור דרבנן לצורך שבת המיקל לא גוערין בו ואי״ה יבואר שם בט״ז אות יו״ד:

לא נצטנן עמ״א הנה הר״ב כתב סתם אם נצטנן שאין ראוי לאכול כך אסור דיעבד משמע אף יבש ואם חם קצת דראוי לאכול כך אף לח אין בו משום בישול ומעשה היה כו׳ ואסרו המרק שהיה צונן י״ל משום בישול והבשר יבש וגם היה ראוי לאכול צונן לא נהנה ממנו. ויש לראות דהמרק נבלע בבשר וניפשר וכ״ת מעשה שבת דאסורין כה״ג (דלא נהנה כ״כ) רק משום קנסא כל שנבלע ומסתמא יש רוב בחתיכה נגד הבלוע לא קנסוה דוגמא מ״ש כי קניס ר״ש בעיניה לא ע״י תערובות עסי׳ תמ״ז מ״א אות מ״ד ומ״ה הא בורכא דבסימן שי״ח במ״א א׳ שהקדירה אסורה ג״כ והיינו לבשל בה והא ע״י תערובות היא וי״ל דיעבד שרי לא לכתחילה אלא דקדירה חרס דיעבד הוה בנט״י אטו ב״י אי לאו גזירה קרובה ובאות מ״ב שומן נולד לצורך מקילין י״ל דנולד גרע מזה וצ״ע וכ״ת דסמכו על יש מקילין בשי״ח סט״ו מ״מ האיסור דלא התירו להושיב תחלה להיכן אזיל. ומיהו מהא דרשב״א בתשובה תקע״ה (נרשם בטעות תקע״א) י״ל דכ״כ אף קדירה מתכות דנט״ל לכתחילה אסור הואיל ובישל בהיתר לחולה שרי ואין צריך הגעלה הא כלי חרס דיעבד שרי כך דכי קניס בעיניה ויתיישב עם מ״ש בתה״א בית רביעי שער רביעי (דפוס ברלין דף קכ״ו ב׳) דגזירה שאינו ב״י אטו ב״י ל״ש אלא כשיכול לבוא לידי כך משא״כ חמץ לאחר זמנו ומש״ה פריך קדירות בפסח לשהינהו כו׳ ומסיק לרב אסור לפ״ז ה״ה מבשל בשבת לאחר השבת ל״ש אטו ב״י כה״ג אלא במתכות או לבשל במ״ש מיד והדברים ארוכים ולי העני דרכי החכמה נעלמו ממנו אמרתי לקצר כאן. ואי״ה בשי״ח במגן אברהם א׳ אעורר עוד בזה:

לכן עמ״א עמ״א מט״ז אות י״ח מזה אי״ה שם יבואר זה:

ע״י ישראל עמ״א בשי״ד אות ה׳ דפ״ר בדרבנן אסור וע״י עכו״ם שרי בדרבנן כה״ג: ומ״ש בקרירה נחושת הקבוע בתנור להתיר כו׳ ברנ״ט בדיני שהייה והטמנה כתב סתם ליהנות מהם משמע אף ליקח החמין ולערות על ט״ע או קאוו״י שכבר עירה אתמול עליהם מים ונתבשלו ע״י עירוי שרי בשבת אף שהגוף נהנה מהם ועסי׳ רע״ו במ״א ב׳ רנ״ב אות א׳ ורמ״ז אות ב׳ חילוק בין אגרת שאין הגוף נהנה ומ״מ כשהעכו״ם אין מתכוין לכך שרי והוי יודע מה שראיתי עושין בשבת מערין חם מכ״ר יס״ב על ט״ע וקאוו״י שעירו עליהם מע״ש שכבר נתבשלו ויבש אין בישול אחר בישול ואף שנשאר קצת מים קרים הולכין אחר הרוב כמו שנראה מב״י ובט״ז י״ג ביארתיו ובא״ר שי״ח אות י״א הניח זה בצ״ע מ״מ מים מור״ל הוא עדיין יש בו צד איסור אם מהפך הקאוו״י וט״ע מה למעלה למטה מבשל הוא ועירוי רק כ״ק בשלו מאתמול לכן צריך ליזהר בזה ואע״פ שקולין הקאוו\י י״ל דלא נתבשל ממש עדיין גם למ״ד יש בישול אחר צליה ואפיה בשי״ח סעיף ה׳ וכ״ש ט״ע כה״ג, ויש לראות דליתן מים ע״י ישראל לקדירה הקבוע בתנור לא שרי אא״כ מבע״י שיכול לחמם מבע״י וכמ״ש המ״א ברנ״ד אות כ״ו וברנ״ט בדיני שהייה ומה בכך הא בלילה נתקררו המים ובבקר הוה מבשל בלח מקורר לגמרי ואיך שרי שהייה בשבת בכירה שאין גרופה וכ״ש דהוי ע״ג האש ממש כה״ג דאסור בשי״ח אף ביבש לגמרי ע״ג האש אם לא נגד המדורה ברחוק א״כ איך מותר וכ״ת דבמקום פסידא שלא יבקע הקדירה שרי עדיין יש לגמגם בזה כל שעיקר כוונת ישראל שיהיו המים לט״ע ולקאוו״י כה״ג אסור לשהות בשבת למחרתו שנתקרר לגמרי ואפשר דסומכין כה״ג על גדולי הפוסקים המתירים בלח דאין בישול אחר בישול ועדיין צ״ע ואי״ה בשי״ח אבאר עוד וכאן אין להאריך:

מותר עמ״א דל״ת ע״י עכו״ם לאחר שהוסק קמ״ל דאף ע״י ישראל שרי כל שחם קצת ממנהגא ובחם לגמרי מדינא אלא דמ״מ רק מנהגא בהניח עג״ק:

אצל עמ״א ועיין אות ל״א הפסק המעזיבה יע״ש. ומ״ש איזו נקרא בישול ביארתיו קצת לעיל ועסי׳ שי״ח ושם יבואר עוד אי״ה: