כתב הב״ח בשם רש״ל כו׳ עמ״א עמ״ש בט״ז א׳ מזה עא״ר ד׳ בשם של״ה מי שטובל בע״ש יטול קודם טבילה וקודם שיקרא שמו״ת. ועמ״ש באות זיי״ן פ׳ אלו מגלחין דנשים שעוברים על צפרנים סכנה שמא תפיל כי אדם הראשון קודם חטא היה לבושו ציפורן לאחר חטא נפשט ולא נשאר רק באצבעות ואשה גרמה זאת לכן יש סכנה תולעת יעקב. ואם מכנסן לחדר אחר לית לן בה אבל באותו חדר למקום אחר מפקפק שם בא״ר אי מהני יע״ש:

לא עמ״א בא״ר אות וי״ו בשם כל בו ס״ס פ״ז דיטול תחלה יד שמאל ואח״כ יד ימין:

בל׳ עמ״א עיין פרישה וא״ר וגיטין דף וי״ו ב׳ אל יטיל אימה יתירה ומייתי הא דיאמר בניחותא דלקבלינהו מיניה משמע דמה״ט הוא דאימה יתירה ידליקו בשבת כו׳ ובתו״ש פי׳ בע״א יע״ש. עסי׳ תמ״ד בט״ז ע״פ שבת יזכיר חלה בע״ש שו״ת כנסת יחזקאל סוף חא״ח:

הדליקו עמ״א כמדומה יש חיסור תיבות והמחבר דכתבו עירבתם ולא היא כי בש״ע י״ל עירובי תחומין וכמ״ש התוספות גיטין וי״ו ב׳ ד״ה עירבתם לכן אמר דעירובי חצירות נמי לכתחלה ודאי ראוי להניח קודם ב״ה ואי שכח מניח לכתחלה ביה״ש ועירובי תחומין אי שכח אין מניח לכתחילה ביה״ש ודיעבד עסי׳ תט״ו ס״ב ומ״א אות ג׳ ועב״ח רס״א ומ״ש המ״א משום מצוה התירו שבות א״י כעת דמשמע ע״ת לאו שבות גמור הוא וע״ת אסמכוה אקרא ויראה דסברתו הוא דודאי ע״ח שבות הוא ומשום מצות כבוד שבת שלא יהיו ידיו אסורות מלהוציא ולהכניס התירו ביה״ש בסי׳ שמ״ב וע״ת אסמכוה אקרא לא רצו להתיר ועדיין צ״ע. ואי״ה ברס״א יבואר עוד ועיין ט״ז רס״א ב׳ שוב ראיתי בנ״ץ בש״ע שלא השמיט עירבתם וכן הלבוש וטעות נפל בד״א עירבת״ם בהמחבר ואי״ה ברס״א בט״ז ומ״א יבואר עוד וע״ש אות וי״ו: