אסור עמ״א דבצריך עיין אפילו בשמן כשר אסור כבסי׳ ער״ה סי״א וי״ב ואם אחר עמו ורואה אפשר אסור כאן יע״ש ס״ג עמ״ש בט״ז א׳ וחשש שמא יטה מבואר בגמרא כ״א בנ״ח מותר להשתמש לאורה ובהכרח שמא יטה וא״י למה הוסיף הר״מ והרע״ב שמא יניח ויצא. הא דאמר פתילות ושטנים שאסרו חז״ל בשבת בחנוכה כו׳ והא איכא איסורי הנאה י״ל דאמתני׳ קאי ואיסורי הנאה לא הוזכר ועמ״ש אי״ה באות ב״ד מזה. ובט״ז תרע״ג ד׳ דלא מהני אחר עמי ואי״ה באות ד׳ יבואר:

מותר עמ״א מרדכי בהגהות עב״י וראיה שהביא הב״י מדאמר מדליקין בחנוכה דאסור להשתמש לאורה (או מרב הונא דאין מדליקין דאסור להשתמש לאורה עא״ר) ונ״ח מניחו בחוץ במקום שאין אוכלים ומשם מוכח דלא מהני נר כשר אחד על השולחן וי״ל דרב הונא אמר בשבת לומר דיש איסור נוסף ונ״מ באין לו נר שבת כלל כ״א שמן פסול יש לו (דנר ביתו קודם ביש לו ומה יעשה שאי אפשר להמצא לו כי אם שמן זה פסול יש לו) וה״א דמותר בשבת כבחול באין לו דשמא יכבה אין ספק מוציא מידי ודאי קמ״ל בשבת אסור דמותר להשתמש לאורה ושמא יטה. וכן הא דאסור להשתמש לאורה כה״ג אשמיעינן כאמור. ובא״ר אות ג׳ פירש דברי רמ״א באותו חדר לא בחדרים אחרים יע״ש ועתו״ש:

בלא עמ״א ועא״ר ג׳ י״ל דוקא כמו כיור שקורין הא״ן או היב״ר אבל ברזא צריך נר יע״ש:

בדיעבד עמ״א ברע״ו ס״ד ואפשר דיעבד קאמר אף למאן דחושש לאסור הא כשיש נר אחד עמו שרי הא לכתחלה לא אטו ידליק רק בפסולים לחוד ועתו״ש. ועט״ז תרע״ג ה׳ י״ל התם אף שנהנה מאור גדול התם רק שיהא היכר כו׳ משא״כ כאן חיישינן שמא יטה דיותר נוח להשתמש בג׳ נרות מנר אחד גם הואיל ומצוה להרבות אורן שמא יטה להדליק יפה וכנראה מלבוש ס״א הואיל ומצוה להרבות אורן שמא יטה הרכיב הטעמים (עט״ז א׳ ובר״מ ובתרע״ב אלא לאסור אף שיש נר דולק כשר אצלו ואפשר גם המ״א דיעבד קאמר וכדכתיבנא. והנה בנ״ח שיש לו שמנים פסולים ושמש כשר לכאורה למ״א וב״ח בשבת חנוכה מניח השמש אצלם וממ״נ ולט״ז בתרע״ג ח׳ והפוך הוא טוב שלא להניח שמש אצלם כי אז מותר להשתמש ושמא יטה שאר הנרות כי אין דומה אור קטן לגדול כו׳ ואף להב״ח לא יניח כ״א בשוה לא למעלה כבסי׳ תרע״ג ס״ד. ואי״ה יבואר שם:

נתכוין עמ״א אפי׳ ראוי להדלקה שרי הואיל ועיקר כוונתו להעבות. ועט״ז אות ב׳ ואי״ה שם יבואר:

ומטעם עמ״א הקשה על המחבר דבארוך כתב דק״ש עכ״פ לכ״ע מותר וכמו יש מסתפקין וא״כ איך כתב כאן ומטע״ם זה דק״ש עכ״פ מותר אף בנתכוין להעבות דלא חזי כלל בעיניה ועא״ר אות ה׳ ולמ״ש אתי שפיר:

בשעוה עמ״א שיניח בנר קרויז״ל הא קנדיל״א כעין שלנו מותר כבס״ז ומיהו שעוה שאין מהותך ומעורב בפסולת אף קנדיל״א אסור ועב״ח ובחידושינו כתבנו דמשמע לכאורה דשעוה מהותך מעט שמן מותר כמו חלב מהותך דמי משני אלא שלא מצאתי מבואר זה בפוסקים. שמרי שמן לאו שמן מקרי:

מצמר עמ״א והנה שמן קיק קיקיון דיונה י״ל לא שכיח בינינו ושמן עוף י״ל דזה לנחום המדי משא״כ לחכמים הוי בכלל חלב מבושל ואין מדליקין בו אלא בט״ז כתבנו באות ד׳ דאינו כן יע״ש וכאן אין להאריך:

ויניחנו עמ״א ולפ״ז באין לו כ״א עיטרן שרי דאין ספק מוציא מידי ודאי ובצרי שמא יסתפק ובגמרא שבת כ״ו א׳ שהוא עף ובתוס׳ שם ד״ה ולימא שאין נמשך אחר הפתילה (ועתו״ש) ובחידושינו הארכנו דלטעם מסתפק אף בי״ט י״ל דאסור דמכבה לצורך אוכל נפש י״א דאסור בי״ט ושמא יכבה דליקה יש מתירין באין לו מקום לאכול גם ביש נר כשר אצלו לשמא יטה לא חיישינן למ״א ד׳ ויסתפק חיישי׳ ובגבוה ב׳ קומות י״ל שמא יסתפק כולי האי לא חיישינן ול״ד לער״ה דיטה גזירה קרובה משא״כ יטה ובחה״ר כתב דאביי ורבא לא ס״ל דרשב״א וכ״נ מדברי הרי״ף ונשאר רק ב׳ טעמים:

אין עמ״א וכ״כ הט״ז ג׳ דנמשכין שפיר אלא דלמא אתי לאדלוקי בעיניה וער״מ פ״ה מה״ש ובט״ז מזה:

חלב מהותך עמ״א דמבושל נמי ע״י תערובת שרי ור״ן פי׳ דהאי ע״י תערובת נמי אסור דומיא דאינך וחלב מהותך היינו שיש חלב בבהמה לח וצלול ולא נקרש עדיין זה שרי ע״י תערובות עב״י ובחידושי הארכתי:

שמן עמ״א עמ״ש אות זיין ובער״ה בט״ז ומ״א ב״ג דנר הכרוך מותר לקרות נגדו ובשמן אסור א״כ טוב יותר נר כרוך משמן וראיתי מעמידין בשלחן נרות כרוכין ומנורה תלויה ע״ג השולחן משמן זית וקורין דאם יש נר כשר כו׳ ואי״ה בער״ה יבואר עוד בזה:

אבל עמ״א עמ״ש בט״ז ה׳ ועטרן וצרי אם יצויר בכריכה אסור שריחו רע ויסתפק והוא פשוש כו׳:

רוב היוצא עמ״א גמרא שבת כ״ה ב׳ ובחידושנו כתבנו:

ומכל מקום נתנו אף בנר הכרוך פ״א שיש בו חלב מכל מקום מהבהבין תחלה שתהא דולקת יפה:

בסמרטוטין עמ״א שבת כ״א א׳ וי״ל בגדי כהונה נקיים משא״כ מלוכלכין ובחמד משה כתב מפקיעין מנפציץ וברש״י קורעין לבד. יעוין שבת כ״ט א׳ לפי שאין מדליקין בסמרטוטין וגי׳ התוס׳ ומשמע לר״ע מדליקין ובחידושינו הארכנו רמז בירוש׳ סוכה פ״ה מכנסי כ״ה לנרות בחוץ מכ״ג לבפנים משמע דמכנסים גסים למנורה אסור וכתונת כ״ה נאה ודק כשר למנורה. וער״מ פ״ה מכלי מקדש ה״ו וכ״מ שם ולמ״ש דוקא כן הוא ופאר״י מגבעות דק ביותר יע״ש ובתוס׳ סוכה נ״א א״ש לפ״ז ועמ״ל שם ופ״ג מה׳ חו״מ הט״ו ובירושלמי משמע במקדש רק פשתן וצ״ע קצת מפקיעין בירושלמי מפשילין אפשר גודלין ערוך פשל פקע יע״ש וירושלמי שקלים פ״ה בן בבי על הפקיע מזווג פתילות עיין מפרש גדלן וקלען וי״ל זיווג ממש ידע מה למנורה ומה לשאר ושם אמר ומה על הפתילות כך נפשות לכ״ש נשמה פתילה שמן התורה הגוף כלי והבן ובדרוש הארכתי: