מטעמו עמ״א לפי דברי הר״ן בשם הרשב״א צריך ליתן לקטן שהגיע לחינוך כבר ה׳ ו׳ כ״א לפי ענינו דאל״כ הוי ברכת פה״ג לבטלה וה״ה דאין ליתן לשוטה וחרש דלאו בני חינוך נינהו והביא ב׳ תשובות הרשב״א ובט״ז תרי״ט אות ג׳ תירץ מזמן דיוה״כ וע׳ בתו״ש כאן דלפ״ד הרשב״א בשכ״ג דזמן דיוה״כ קביעותא מקרי דל״ש אורחין משא״כ בקידוש שבת לפעמים אורחין הן אמת עתה קביעותא מקרי דאין לנו אורחים בביה״כ כלל. ומ״מ בתרנ״א שם ביוה״כ נותנין לתינוק הנימול לא לתינוק גדול דאתי למסרך אע״ג דאין קביעות כמ״ש הרשב״א בשכ״ג דקשה משבת קל״ט כשותא לתינוק ישראל אתי למסרך אע״ג דלאו קביעותא אלא בתקנ״ט אות ט׳ במ״א הר״ב סמיך אתשובת הרשב״א באיסור דרבנן לא באיסור תורה (אע״ג כשותא גם כן דרבנן בח״ל) כו׳ ואי״ה בתרי״ט ותרכ״א יבואר עוד:

דאכלי עמ״א דבבית הכנסת אסור לאכול ועמ״ש בקנ״א מזה:

יותר עמ״א דתקנה לא זזה ממקומה ומחזירין על יין קידוש גם בביה״כ ולרבינו יונה י״ל רק קידוש להוציא שאין בקי אבל לטעם זה מחזירין ג״כ איין בביה״כ ואם אין יין בביה״כ אין מקדשין וצ״ע דלרבינו יונה להוציא ד״ת ולתקנה באורחין יצאו ידי קידוש ואוכלין פת אח״כ: