הקובדו הנקרא עלינבויג״ן מ״א. התוס׳ מנחות ל״ז א׳ ד״ה קיבורת כתבו בשם ר״ת קודא והנה לעצם זה שם הקודש שלו זרוע ואציל (ירמיה ל״ח י״ב) הוא הפרק שנקרא בארמית מרפק הוא סוף הזרוע ובלע״ז קובדו ובל״א עלינבוגין. זה העצם שלאחר המרפק עד היד נקרא קנה. אבל הר״מ ז״ל קורא לקנה היד זרוע ולעצם שבין שחי עד קובדו קורא מרפק בפ״ד מה״ת ה״ב. ומש״ה נקט כמ״ד והיו על לבבך כשמדביק עצם זה לצלעיו הוא נגד הלב וצ״ל מ״ש בגמרא מנחות מ״ג ב׳ סובבן תפילין בזרועו אפשר הכריכות שם או בלשון חז״ל קורא נמי לכל העצמות זרוע אף מרפ״ק. ועי׳ פי״ב מה״ש הי״ג מרפיקו הביא הכ״מ פירש״י שבת צ״ב א׳ אצילי ידיו אשייל״ש וכן סובר הר״מ ז״ל בה׳ תפילין דעצם בין קודא לשחי נקרא מרפ״ק וע׳ פי׳ הרע״ב בשבת פ״י מ״ג משמע הכל קרוי זרוע וא״ש מנחות מ״ג א׳ ועיין ר״מ פי׳ המשנה שבת מרפק נקרא בערבי והוא פרק אמצעי מן הזרוע י״ל כן ועמ״ש באות ג׳ בגידם מזה:

בראש העצם עמ״א בראש כלומר בחצי עצם הסמוך לקוברו עלינבונין לאפוקי חצי השפוך לשחי לא אבל בראש עצם ממש לא דשם אין תופח הבשר כ״א נמוך ועד שיתחיל להיות גבוה אין מקום תפילין כמ״ש קיבורת מקום גבוה וקיבוץ בשר ומ״ש בסעיף ז׳ מחצי עד הקובדו שהוא לשון סמ״ק הובא בב״י הוא ל״ד עד ממש לקובדו דשם אין תופח כ״א למעט חצי עצם הסמוך לשחי:

גידם עמ״א. במנחות ל״ז א׳ ידך שמאל דבי יוסי החורם אומר מצינו ימין נקרא יד רבי נתן אומר וקשרתם וכתבתם כו׳ ורבי יוסי החורם מדרבי נתן רב אשי אמר מידכה כהה כתנאי ידכה שמאל אחרים אומרים לרבות גידם תני אידך אין לו זרוע פטור אחרים אומרים ידכה לרבות גידם וכתבו תוספות דל״פ היינו תנא קמא דאין זרוע עם אחרים דמיירי בשיש זרוע ולתנא קמא פטור דלא מחייב בימין וב״ח מפרש אין לו זרוע שנחתך חצי עצם מקום תפילין (אפשר דסמ״ק בשם שימושא רבא פלג זרוע מכאן למד וע׳ דרישה משמע לר״ת כל הזרוע כשירה יע״ש) והרב בשם א״ז דאף יש זרוע פטור דלא כמ״א דלת״ק נמי דווקא אין לו זרוע פטור בחצי השני או בימין אבל ביש זרוע חייב ואף דפליגי אחרים היינו באין זרוע מידכה יניח בימן או בחצי עצם השני לכתף אבל ביש זרוע א״צ ריבויא ולי העני לכאורה א״ו פסק כרב אשי ידכה בה״א שמאל ולגידם שאין לו יד (ופרש״י שם ד״ה לרבות גידם שאין לו יד אף שיש לו קנה וזרוע) פטור אפילו יש לו קנה וזרוע כיון דלית ריבויא (ובס״ז נמי מידכה וכמ״ש בט״ז א׳ ואות ז׳) והתוס׳ דכתבו דל״פ משמע דעתם דלכ״ע חייב ביש זרוע וכאחרים דת״ק דלעיל וכוונתם דליהוי הלכה כך דמאחר דרבים מסכימים כך ויד שמאל או ידך זו שמאל ידי יסדה ארץ או מדר״נ מש״ה פסק הר״ב יניהם בלא ברכה על זרוע שמאל כאמור והנה י״ל נהפוך הוא דאי פליגי ת״ק ואחרים (בתניא אידך) באין זרוע כלל לאחרים מניח בימין ולת״ק פטור ולתנאי קמאי נמי הכין הוא הא ביש זרוע א״צ ריבויא דמה״ת לא יניח בזרוע שמאל. או יאמר כי בנוסחת גמ׳ דידן כתנאי ידכה בה״י זו שמאל אחרים ידך לרבות נידם וי״ל דה״פ כתנאי הא בה״א כה״ה ידכ״ה סתם ידך משמע ימין יותר משמאל כמ״ש רבי יוסי החורם כו׳ (המ״א הביא ספרי ואתחנן מצינו שאף ימין קרוי יד ובא״ר הביא מסי׳ כ״ו מכילתא בא מצינו ימין נקרא יד וכגמרא כאן) וזה הוא שאמר ידכה כהה בה״י כר״י החורם אחרים אומרים ידך דכתיב בפ׳ שמע דמשמע ימין לז״א גידם שאין לו זרוע כלל יניח בימין ותניא אידך אין זרוע פטור אחרים אומרים ידכ״ה לרבות גידם באין זרוע ושמאל נפיק מידי יסדה ארץ או מדר״נ. ואין להאריך. ומ״ש המ״א על שו״ת רמ״א י״ל דמפרש אין זרוע פטור באין לו לא בימין ולא בשמאל וכר״מ דזרוע היינו מה שר״ת קורא קנה היד קורא הוא זרוע כמ״ש במ״א א׳ ופטור אף במרפק כי בעינן נמי זרוע להזכיר בכריכות זרוע הנטויה והבן, ומ״ש בסעיף ו׳ קיי״ל ידכה כהה אפשר נתכוין לאות יו״ד לב״ח ולהכרעת המ״א דאם הרגיל לכתוב בשמאל ומלאכתו בימין ידכה כהה וז״ש ובמרדכי משמע דתרתי שמעת מידכה והבן. ומ״ש לפירוש התוס׳ דל״פ ביש לו זרוע יניחנו בימין בלא ברכה היינו באין לו זרוע וכוונתו דאי פליגי לת״ק פטור בימין באין לו זרוע ולאחרים חייב בימין הלכה כת״ק ואחרים דלעיל הם אחרים דכאן או מידך כמש״ל משא״כ אם ת״ק ואחרים (בתניא אידך) ל״פ י״ל ת״ק עם אחרים חולקים על אידך ברייתא וידך לרבות גידם בימין והבן:

דבר חוצץ עמ״א ולא הבינותי דבזבחים י״ט א׳ שערו פי׳ רש״י שער ארוך יוצאה מראשו לגופו והוא שלא במקומה וחוצץ בין גופו לבגדו אבל במקומה בין עיניך וצוואר אחת הוא ואין חוצץ וסוף הקשר סוף עצם גולגולת עיין ט״ז וצ״ע:

ברצועות עמ״א ועט״ז אות ד׳ מה ששייך לקשר בשם לבוש:

תש״ר עמ״א כתב ש״י על הסמרטוט שרי דמכוסה בבגד ובאות כ״א משמע שמפרש הא דרב אשי ציידיה כיון דמונחים תחת בגדים אעפ״י שנקרעו שרי אבל על הבגדים אסור משום לך לאות וכבר כתבתי בט״ז שיש מחלוקת בזה ומ״ש כהנים בזבחים י״ט א׳ דיד לא היו מניחין וע״ג כתונת ולכסות אותו בבגד אחר הוה יתור בגדים ותפילין לא הוה יתור בגדים ע״ש תוס׳ ד״ה תפילין בש״ר מניחין. ויש כדמות ראיה להר״מ ז״ל פ״ט מכלי המקדש ה״ג דמעיל לא היה לו בית יד דאל״כ לוקמיה הא דהתניא אם הניחן אין חוצצת בכ״ג מניח על הכתונת ומכוסה בבית יד של מעיל ומיהו י״ל דבין בגד לבגד נמי אין להיות חציצה ובג״ץ ס״ד מתוס׳ ערכין כו׳ ואדרבה משם משמע דעל סמרטוט אסור ומ״ש שם שלא יהא חציצה בין בגד לבגד כ״ה לית ליה כ״א א׳ ובר״מ פ״י מכלי מקדש ה״ו משמע קצת בין בשר לבגד הא בין בגד לבגד כמו כ״ג אין קפידא בחציצה וצ״ע:

הכובע עמ״א ועט״ז אות ה׳ וב״ח סיים אין אנו נוהגין להתיר אפילו בכובע דק וכן עמא דבר:

לא יברך עמ״א ופירשתיו בט״ז אות ו ועמ״א אות ו׳ ובסי׳ כ״ו דמ״מ מברך על ש׳ר שתים להניח ועל מצות:

ואיטר יד עמ״א ועמ״ש באות יו״ד מזה יע״ש:

שהיד עמ״א עב״י בשם סמ״ק ובהגהות אדם שרגיל לכתוב ג״ם בימין כו׳ יע״ש והיינו מידי יסדה ארץ (הביאותיו בט״ז א׳ והבן) ומ״ש כשהרגיל עצמו יש לסמוך על הב״ח מטעם שיש חולקים בהרגיל כמ״ש באות ט׳ לכן יש לסמוך אב״ח:

מכה עמ״א מצטער ואין דעתו מיושבת פטור מתפילין כמבואר בל״ח אות י״א ובמכה גדולה שצער גדול אין להניח אפילו נשאר מקום ובס״א א׳ אות ג׳ דאם המכה בכ״מ תפילין י״ל להניח בלא ברכה בימין יע״ש:

ג׳ כריכות עמ״א עמ״ש בט״ז אות ח׳ מזה:

שבעה עמ״א ועיין א״ר וספר מקור חכמה בשם כתבים שיכרוך על הקיבורת ג׳ פעמים כצורת שי״ן יע״ש:

התיתורא עמ״א פירוש לאותן שנוהגים כרא״ש בסי׳ כ״ה סי״א וא״כ שלא יהא ניתר ההידוק יניח לפי שעה הרצועה על התיתורא ולטעם הלבוש דהתיתורא יותר תמיד אפי׳ לפי שעה אין להניח רצועה עליה עט״ז ט׳ מזה:

בעורף עמ״א ומ״ש הטור מו״ל עורף אע״ג במליקה היינו בצואר מול הרואה עורף כאן הוא עורף ממש ועי׳ דרישה ואין להאריך:

כעין דל״ת עמ״א ועב״י לקמן כמה מיני קשרים:

ולא יתהפכו עמ״א דוקא מה ששייך להידוק ולא יותר ומ״מ משום נוי מצוה ראוי להפך שיהא השחור לצד חוץ:

באורך שעורה עמ״א והך אורך שעורה בלא עוקצים דיש בה עוקצין ארוכים מאוד ומשמע דבקליפתה משערין אורך שעורה. והעולם אין נזהרים בש״י במקום ההידוק בכפל שנפסק שם ולא יש שיעור אורך שעורה וגרדומי רצועות פסולים:

אם פיחת עמ״א ועי׳ סי׳ ל״ג ס״ה ואי״ה יבואר שם. ומשמע כאן יניחם בברכה ועא״ר ט״ו בשם ע״ת דיניחם בש״י בלא ברכה ומ״מ אם יש כדי לפשוט עד אצבע צרדה הכריכות אין מעכבין:

אין ד״א עמ״א והראה לסי׳ ל״ב סמ״א אות כ״ז:

אם הם גלוים עמ״א זה פי׳ עמ״ש מנחות ל״ז ב׳ רב אשי הוה צייריה כו׳ ועט״ז אות ו׳ ובמ״א ו׳ ועא״ר אות י״ז ובקשר מאחוריו ג״כ י״ל שיהא בגלוי יע״ש: