שאם עמ״א עב״י גי׳ הרי״ף ור״ן משמע מפנה לפנה נמי לא ומש״ה כ׳ לשון דיעבד ולא לכתחילה אע״ג דהלכה כהרמב״ם ורא״ש מ״מ כיון דאין טורח בזה למה לן לכתחילה לעשות כן:

ומבית עמ״א סוכות שלנו הם בחצר ומחיצות הבית של בית החורף מפסיקות הוי מחדר לחדר וצריך דוקא תנאי הא מסתמא קידש בסוכה וירדו גשמים או להיפוך צריך לחזור לקדש כשלא שתה שם רביעית או לחם כזית כבס״ה והלבוש כתב דסוכה דרך להפנות מחמת הגשמים ועדיף מתנאי יע״ש משמע הטעם דהוי כמתנה בפירוש לאכול במקום אחר וא״כ אף לדידן דמחדר לחדר עכ״פ מהני תנאי ה״ה סוכה כה״ג ואפילו מבית לחצר או סוכה ברחוב אצל ביתו ורשותו כשרואה מקומו אפשר שרי וא״ה באות ג׳ יבואר עוד. ומ״ש שכ״מ בתוס׳ פסחים ק׳ ב׳ ד״ה ידי ירושלמי מי שסוכתו ארוגה מקדש בבית ויוצא לסוכה כשדעתו לכך ומיירי ביש לה מחיצות אחרות ומש״ה בעינן דעתו לכך ועא״ר אות ב׳ בזה:

שרואה מקומו עמ״א בקצ״ה ס״א אפי׳ ב׳ בתים מצטרפין לזימון ה״ה לקידוש הוי מקום סעודה עב״י וב״ח:

ואח״כ נמלך עמ״א הראה לס״ה אות ח׳ דאף ששתה כוס קידוש מלא לוגמיו כל שלא שתה רביעית לא יצא אף לגאונים ועט״ז ד׳:

וצריך עמ״א הנה הרב התחיל ואמר שיהא בדעתו כו׳ משמע בדעתו תליא מילתא כל שלא היה דעתו לאכול מיד אעפ״י שנמלך ואכל אח״כ מיד לא יצא והוא סתור ממ״ש אח״כ דאם היה דעתו שלא לאכול מיד ונמלך לאכול יצא ובלבוש יראה שהבין הגהות רבו דהג״ה דאם דעתו שלא לאכול כלל מיד לא כאן ולא במקום אחר אף שנמלך ואכל מיד לא יצא אבל אם היה דעתו שלא לאכול כאן רק במקום אחר מיד ונמלך ואכל כאן מיד יצא ונלמד מאביי פסחים ק״א א׳ דאמר להו רבה טעומו מידי כו׳ והיינו הואיל ודעתייהו היה עכ״פ שיאכלו בביתם ועט״ז אות ב׳ יע״ש ויהיה פירוש הג״ה דצריך לאכול לאלתר או דעתו מהני אעפ״י שנמשך קצת אח״כ מהני כו׳. והמ״א אף שהודה לדברי לבוש באות וי״ו דבעינן דוקא שיהא דעתו עכ״פ לאכול במקום אחר (בב׳ בתים) ונמלך כאן יצא הא דעתו שלא לאכול כלל אף נמלך ואכל כאן לא יצא אפ״ה לא ניחא ליה לפרש דברי הר״ב בהג״ה מ״ש אבל בלא״ה כו׳ שיהא כוונתו כן דזה אין מבואר שם כ״א מ״ש מהר״י מולין והיינו שדעתו להפסיק בדברים אחרים כאן כו׳ ועא״ר:

לאכול שם מיד עמ״א בר״א כפי דעתי הציון ט״ס כי מציינו אות ו׳ או שיהא בדעתו לאכול שם מיד ובאמת צריך לציין אמ״ש הר״ב ואם היה בדעתו שלא לאכול שם מיד ונמלך יצא היינו דעתו היה עכ״פ לאכול בבית אחר וכ״ה בב״י מיהו אם קידש כאן ע״מ לאכול במקום אחר ואכל כאן יצא והוא מדאביי כמ״ש הט״ז ורמ״ז הר״ב בהג״ה במלת שם וכ״ה בלבוש ועיין אות ה׳:

לקדש עמ״א בהמוציא ושאר נהנין יכול לברך לבני ביתו הקטנים אעפ״י שאין אוכל עמהם אם אין יודעים בעצמם כבסי׳ קס״ז ס״ט לחנכם במצות אבל קידוש דחובה הוא אין חילוק בין קטן וגדול דא״י אף גדול מוציא וביודעים אף קטן יקדש בעצמו עתו״ש. ופשוט דיכול לקדש לקטן אעפ״י דכבר יצא הוא לחנכם וע׳ לבוש בהג״ה כתב דנשים חייבות דאיתקש זכור ושמור ה״ה קטנים ישנן בשמירה קצת כבסי׳ שמ״ג א״י מהו דשם מבואר קטן אוכל נבילות אין ב״ד כו׳ רק אביו חייב לחנכו ובהג״ה שם בר חינוך אף ב״ד מצווין מטעם חינוך לא מ״ה וא״כ לית קידוש קטן כ״א מדרבנן כבסי׳ ער״א במ״א ב׳ ואין מוציא לנשים ומ״מ חרש ושוטה אין מוציאין אותן דהוא חייב מדרבנן:

שחייב עמ״א עט״ז ד׳ והגאונים סוברים באפשר חיוב ברכה אחרונה רביעית דוקא. ובק״צ נסתפק שיעור חיוב ברכה אין ענינו לכאן דמ״מ סעודה לא הוי אלא ברביעית והגאונים נקטו חיוב ברכה אחרונה דסוברים דוקא ברביעית ומ״ש מתוס׳ פסחים ק״ח א׳ ד״ה ורבי יוחנן וממילא דרב דאמר ידי יין לא יצאו אף שתו בביה״כ ואהא קאי שמואל ידי קידוש לא יצאו אף שתו דסתמא הכין משמע ש״מ דרביעית דוקא בעינן:

וגומר עמ״א ואם אוכל אח״כ במקום אחר אין צריך תו לברך על הכוס פרי הגפן כבסי׳ תצ״א ס״ד אבל לחם משנה צריך לכל הסעודה יע״ש:

לחם כזית מ״א ועב״י וב״ח. וחיוב ברכה כו׳:

פירות עמ״א סעודת שבת קובעת למעשר דחשובה וכזית בעינן חיוב ברכה אחרונה וה׳ מינים מיזן זייני. ועסי׳ ר״ח במ״א כ״ה תמרים סעדי וזייני יע״ש וא״כ י״ל דהוי קידוש במקום סעודה:

שותין עמ״א ועט״ז ד׳ ומ״מ צריך כוס של רביעית מלבד מלא לוגמיו שטועם תחלה עב״ח רס״ט וכאן יע״ש דחיוב ואנן מסופקים כבסי׳ ק״צ ס״ג:

ושמע עמ״א כ״כ הט״ז אות ג׳ דלא כלבוש שסובר המוציא שלאחר קידוש דליהוי קידוש במקום סעודה מברך להם אע״פ שאין אוכל עמהם אלא צריך שיאכל עמהם ולא עוד שמיסב עמהם בשולחן ובאות כ״ח כתב שם דאפי׳ בדיעבד י״א דלא יצאו כשלא הסיבו ומיהו כה״ג הוי ס״ס הא מטעם ספק ברכות לקולא ובפרט המחבר והר״ב אודי ליה שם מ״מ יש תקנה אם יש אחד שלא בירך ולא שמע המוציא עדיין שמיסב עמהם ויוציאם שנית משא״כ כאן הוי ס״ס וי״ל ס״ס היכא דיש לתקן בקל מתקנינן בזה:

וכגון עמ״א דש״ץ מסתמא מוציא לכל אע״פ שלא כיון דדעתיה אכ״ע אף מי שחוץ לביה״כ כבסי׳ תקפ״ט הכא כיון שמנהג הוא דלית עתה אורחין אף לפעמים שיש אורח שם וסעד מיד צריך לומר לש״ץ שיוציא אותו או שכינו הקרוב לביה״כ ועסי׳ תרע״א בנר חנוכה בביה״כ כה״ג ואי״ה שם יבואר:

והכי מסתברא עמ״א ואפשר אם מקדש במקום נר ואוכל שם מעט או שותה רביעית ואח״כ הולך לחצר לאכול עדיף טפי כי היה הקידוש במקום נר ועמ״א אות ט׳ לענין בהמ״ז וברכה אחרונה יע״ש ועסי׳ רס״ג ס״ט ונ״ץ כאן: