כדרכו עמ״א עט״ז אות א׳ וב׳ לא כתב כן ומ״ש בגמרא מ״ו ב׳ דפריך כבתה אין לא כבתה לא אמאי ומשני בסיס ולא שמקרב השמן אלמא בנחת אין מקרב וי״ל התם לא כבתה אע״ג דליכא שמן עמ״ש בסי׳ רע״ו אות יו״ד. ובא״ר א׳ כתב לרש״י אף שחדר תוך חדר מ״מ בפתיחת הדלת הוי כמו נופח ויש רוח ומש״ה בנחת שרי כה״ג ועתו״ש וח״מ:

שמא עמ״א בחדר קטן אף הנרות במזרח והדלת במערב אסור וכס״ב במדורה דוקא קרובה אל הדלת ה״ה כאן:

לנעול עמ״א בנר אפילו באויר קטן מאד כמו דלת זכוכית דקבוע בנר תמיד בבית הכנסת שרי ובמדורה באות וי״ו דדוקא בבית שיש אויר הרבה שרי הא לא״ה להאוסרים שם אסור ומיהו עששית שקורין לאנטירנ״א מלאכתו לאיסור ואפי׳ דלת הקבוע בו אסור לפותחו ולנועלו בשבת ועט״ז מ״ש בזה יע״ש:

ולנעלו כדרכו עמ״א וכבאות ה׳ והר״ע פ״ה משבת הי״ו כפי׳ ר״י לא כפי׳ ר״ח כו׳ ועט״ז א׳ פירש בע״א ולפ״ד המחבר לשיטתיה שבפי׳ ר״י בקבוע בדלת לא כתב כדרכ״ו וכמ״ש הט״ז אות ב׳ ובהכרח הר״מ כפירוש ר״ד ונעילה אסור אבל במ״א ז״ל לא הונח לו בזה מל׳ המחבר שכתב נוקשה עליו משמע מנר וכמ״ש באות ה׳ בשם הריב״ש וכ״ה בטור אבל ברא״ש שם שהדלת נוקש בכותל ואיכא למיחש שיכבה הנר זה יש לפרש כט״ז א״כ לכאורה זיכה שטרא לבי ת״י אמאי נעילה אסור כה״ג וברא״ש וטור לא הזכירו נעילה כ״א כפי׳ ר״י ולשיטתיה באות א׳ א״כ י״ל בפשיטות דהר״מ כפי׳ ר״י שקבוע בדלת ומ״מ י״ל בפתיחה נוקשת עלי״ו על הנר ובנעילה בכח מנדנד הכותל כולו. וא״ש קצת דברי המחבר:

נוקשת עליו עמ״א פירשתיו באות הקדום ועט״ז א׳ ב׳:

מותר עמ״א עמ״ש באות ג׳. ועסי׳ תקי״ד אות יו״ד ובתו״ש הביאו כאן ועט״ז בזה והטעם במדורה באין מצויה הוי פ״ר דמבעיר המדורה כמו נופח ומצויה אין מבעיר גזרינן אטו אין מצויה ע׳ רש״י שבת ק״ך ב׳ ובר״מ משמע דוקא כשפותח שתהא מבעיר הא סתמא מותר וצ״ע. והמחבר כתב סתמא:

ע״י עמ״א דפ״ר באין מתכוין שרי ע״י עכו״ם כבסימן רנ״ג אות מ״א ואות י״ח יע״ש:

אסור עמ״א בסיס להיתר ואיסור כשהיתר חשוב יותר לדידיה עכשיו כמו הככרות וא״כ כשיש נר על השולחן וצריך למקום השולחן להושיב שם מטה וכדומה אעפ״י שדולק מותר לטלטל בנחת השולחן אעפ״י שיש בנר שמן לדידיה באות א׳ וכ״ש קנדיל״א דלא נעשה השולחן בסיס לאיסור לחוד והוי כמו כנונא אגב קטמא דא״א לנערה ה״ה כאן אבל בכבה י״ל דאסור לטלטל כך דהא אפשר לנער הנר מתכות וליכא פסידא ועסימן רע״ט ס״ג אות ה׳ וס״ד יע״ש:

מותר עמ״א צריך שיהיה מעט אויר: