בכתבי עמ״א א״י למה שביק לשון הב״י בשם שיבולי הלקט תכנת סדור כמו ותוכן לבית ובלבוש יע״ש ובא״ר אות ב׳ בשם תניא לשון בירור כמו ותוכן לבות ה׳ וע׳ במ״נ בשר״ש כון ואין להאריך. ב״פ אחד שאומרים שמע כו׳ ה׳ אחד. אחד הואי כו׳ תמידין בפרק ומוספין בהלכתן וא״ת מוסף יום כו׳ וכן בכל תפלות מוספין יאמר ואתה רש״ל בתשובה סי׳ ס״ד האריך שם:

אכילת עמ״א וא״י אמאי לא כזית וכביצה פת. ומ״ש דלא חל עליו חובת קידוש עסי׳ רפ״ט ס״א לשתות מים בבוקר יע״ש:

פת עמ״א ובסי׳ רל״ב מ״א אות י״ז:

של עמ״א רל״ג צ״ל מ״מ הואיל וצריך להתפלל מוסף בהכרח יתפלל מנחה קודם דאם ימתין עד לאחר שבע נקרא פושע. מלת אם רוצה לאכול הוא ענין בפ״ע וקאי על מ״ש המחבר אם רוצה לאכול א״כ לדידן שסומכין על קריאה לבה״כ כבסי׳ רל״ב ס״ב בהג״ה א״צ להתפלל מנחה כ״א יתפלל מוסף ואח״כ מנחה וכ״ש קודם מנחה קטנה. דסמיך לערב כו׳ עסי׳ ק״ח מזה ונ״ל אם המתין עד סמוך לשבע י״ל דכ״ע מודים דמתפלל מוסף דאם יתפלל מנחה יעבור זמן מוסף מצותו הראוי ויהיה פושע וצ״ע. ובחידושינו כתבנו מזה. ועסי׳ תר״ך וכ״ג ושכ״ג ואי״ה שם יבואר עוד מזה: