אסור עמ״א בסעיף ד׳ בהג״ה יתענה מחצי יום ומיתב תענית לתעניתו ואם טעים מידי קודם תפלת מוסף כבסי׳ רפ״ו ס״ג שרי להתאחר יותר מו׳ שעות עסי׳ קנ״ו ובמ״א שם מאימתי חושבין ו׳ שעות. ועל הגזירות אפי׳ עד שש ולא עד בכלל אסור עתו״ש:

מותר עמ״א עב״ח הביאו המ״א אות זיין וכל שנפשו עגומה אפשר דשרי להתענות אף אם אומר לו חבירו שחלם עליו חלום רע:

ביום ראשון עמ״א משאת בנימין סימן צ״ג בשבת ת״ח וביום א׳ י״ז בתמוז יתענה ח״י תמוז שאין כפרה א׳ עולה לשתיהן כמו חטאת א׳ על חלב ודם אף בהעלם א׳ וכ״ש כאן דהוי כב׳ העלמות וב׳ איסורים וראיה מר״ה צ״ג (וא״ש המ״א וכ״מ סס״י תקצ״ז ט״ס תקס״ז) ובתקס״ח ס״ה דעי״כ אין עולה לו תענית יוה״כ וצריך תענית אחר יע״ש ומשמע שם דבעי י״ח תמוז מיד אע״ג דרחוק הוא יום א׳ מ״מ כל מה דבעי להקדים מקדים וכ״מ במ״א אות ד׳ דאם התענה בי״ט יתענה מיד באסרו חג יע״ש ומ״מ מי שתש כחו ובפרט ג׳ ימים רצופים יכול להתענות יום אחר ועט״ז אות ג׳ ואי״ה שם יבואר:

י״ט שני עמ״א ולכאורה להב״י יש ב׳ פירושים בס״ח א׳ ובי״ט שני למחר כלומר בי״ט שני יתענה תענית על מה שהתענה בי״ט א׳ כי י״ט שני דבריהם וכ״ש אנן דבקיאין בקביעא דירחא ומלת למחר קשה היל״ל יתענה בי״ט אחרון והיינו תענית לתעניתו וי״ל עוד אם התענה בי״ט א׳ ובי״ט אחרון ג״כ התענה תענית לתעניתו למחר אסרו חג ג״כ יתענה על מה שהתענה בי״ט אחרון והוא ז״ל פירוש ו׳ הפירוד אבל י״ט שני ודאי לא יתענה בשביל י״ט א׳ ועסי׳ תכ״ט במ״א אות ו׳ ואי״ה שם יבואר בזה ר״ח אב וע״פ בא׳ בשבת אין חל ועסי׳ תכ״ה:

יתענה עמ״א ע׳ סעיף ו׳ ותקס״ב אות ב׳ דל״ד למי שהתענה מקצת היום דאומר ענינו בש״ת כאן לא יאמר קודם אלקי נצור דאין זה תענית וע׳ אות ו׳ מזה דבשבת אסור לשם תענית:

וביום עמ״א לשום תענית אף שעה א׳ עבירה בידו ע׳ אות א׳:

שעל עמ״א מ״ש דתענית בשבת אסור ד״ת י״ל מאכלוהו היום לא מדברי קבלה. וג׳ שהם ד׳ יוה״כ י״א בשעת נעילה וי״א אף שלא בשעת נעילה ועא״ר:

ס״ת וה״ה תפילין מ״א בשם מ״כ משמע הא נביאים וכתובים לא:

קורת ביתו עמ״א מותר להטיב חלום בשבת כה״ג הגהות הטור ועסי׳ ק״ל ועסי׳ ר״ך.

שהם עמ״א עשכה״ג בהגהות הטור ב׳ עמ״ש הר״ב ס״ד י״א יתענה כו׳ כתב שאין לחייב אותו אלא אם ירצה יע״ש ולפ״ז אם ימים אח״כ שאין מתענין בהם כמו א״ח וכדומה שאין להתענות מאחר דלא ברירא כ״כ זה יע״ש:

אומר עמ״א בכה״ג בהגהות הטור ושכה״ג בהגהות הטור אות ו׳ צידד המתענה בי״ט שני אם מחויב תענית לתעניתו והיינו עצרת או ימים אחרונים פסח וסוכות דימים ראשונים לא גרע מחה״מ דצריך תענית לתעניתו ועמ״א אות ד׳ מבואר דיתענה תענית לתעניתיה על י״ט שני ועסי׳ תכ״ט אות ו׳ ותי״ח ס״ה ואי״ה שם יבואר:

להקדים עמ״א דודאי לאחר הרבה אין נראה שיהא רעב בשבת עב״ח ופרישה:

על עמ״א שם לענין יא״צ אין מתענין כלל אם אירע בשבת:

החולה עמ״א ועט״ז ה׳ חולק על זה מ״ש לענין קטנים דאין מכריעין אפשר הוא הדין לחובה אין מכריעין בני עונשין ומכל מקום המסוכן ביומו מברכין: