פסוק עמ״א עמ״ש בטור בזה וכשחל י״ט באמצע השבוע א״א ויהי נועם מעשה ידינו כוננהו ולא מתחילין מן פסוק יושב בסתר:

אליהו הנביא עמ״א בסימן תי״ו דלי״ת די״ב מיל הוי ספק תורה וקיי״ל לחומרא ומרקיע לארק מהלך ת״ק ואף חוץ לאלפים שמא הלכה דיש תחומין ואף דמקילין בספק דרבנן מ״מ א״א להתפלל שיבא בשבת ויש לי בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י:

מרי״ש הוי אמינא הא דא״א במי״ט אליהו מה״ט הוא ממ״ש התוס׳ פסחים דף ה׳ ב׳ דכל בשבת איסור לאו לחוד בי״ט אין מוזהר עליה ה״ה תחומין חוץ לי״ב מיל בשבת רק לאו ולא כרת וסקילה בי״ט ליכא כ״א איסור דרבנן יספיקו נפשוט לקולא ויכול לבוא בי״ט כיון דשמענא להא דכתב הפר״ח בסי׳ תצ״ה ס״ג בלאו דמחמר משמע דאנן פסקינן איסור תחומין בי״ט חוץ לי״ב מיל הוי ד״ת למ״ד הכין אף בי״ט יע״ש ועסי׳ תקט״ו במ״א אות ח״י בשם תה״ד די״ב מיל ד״ת ב־י׳ט וכיון דאין לחלק בין י״ט לשבת בזה יצא לנו הדין דאף בי״ט יש תחומין למעלה מעשרה דספק תורה לחומרא וע׳ תה״ד סי׳ פ״ג הבא מחוץ לי״ב מיל מותר לישראל אחר כיון שאין מפורש יע״ש. גם יצא לנו דין מחודש ממ״ש הב״י בסימן רמ״ח ובש״ע סימן תי״ו דלי״ת דאם יש ספק אם הוא גבוה עשרה ספיקו לקולא משמע אף שיש ס״ס לחומרא שמא הלכה יש תחומין למעלה מעשרה ושמא אין גבוה עשרה מקילין בדרבנן ועי״ד ק״י בפריי במחודשים שם במ״ל שא״ה יע״ש וע׳ לבוש סי׳ רמ״ח ס״ב דלמעלה מעשרה במים לא גזרו כלל כיון דביבשה גופא למעלה מעשרה דרבנן וצ״ע דאם כן ביבשה למעלה נקטינן לקולא חוץ לי״ב מיל ואנו קיי״ל לחומרא וברמ״ח בב״י בתשובת הרמב״ם ז״ל ות״ד מבואר הטעם דספק דרבנן לקולא במים יע״ש גם מ״ש דסתם נהרות יש באין גבוה י״ט צ״ע ואי״ה בפתיחה כוללת אבאר עוד. ובא״ר אות י׳ טעם דלא אמרינן במי״ט ועושין ב׳ ימים והואיל ונדחה ידחה וכ״כ התו״ש: