על עמ״א ושם ברשב״א מה״ט מברכין במוצאי יוה״כ כאלו נתחדש עתה וצ״ע דביוה״כ לא נברא אלא כעין הבדלה כמ״ש המ״א אות ב׳ וע׳ חה״ר ברכות נ״ג כ״ב וערש״י פסחים נ׳ג ב׳:

במוצאי עמ״א עמ״ש בט״ז א׳ דבשבת בכלל הבדלה הוא וביוה״כ להבדיל בין יוה״כ לשאר י״ט. ועמ״א קס״ז ח׳ ור״ה לענין כל הברכות בינוני יע״ש ומ״מ כאן הוצרך לחלק בין יוה״כ דמחזר אחריו ובין שבת ובחידושינו הארכנו:

על עמ״א עמ״ש בט״ז מזה דריחו רע ונר מצוה הקריבהו נא לפחתך. ומ״מ אם אין לו אור אחר יקח כמו אור כבשן מ״ש מאור האש לא יצא כו׳ אפשר דשינוי יש כאן דהרבה גוונין יש בו. שוב ראיתי בא״ר אות א׳ כ״ב. ואם אמר ברא מאורי אש משמע דיצא ע׳ ברכות נ״ב ב׳ יע״ש. וכ״כ הב״ח ואפשר אף אמר ברא בלא שי״ן יצא ועמ״א סימן ר״ט אות ה׳ לענין אם טעה ואמר אחר יין מאורי אש וסיים מיני בשמים יצא יע״ש:

ב׳ פתילות עמ״א וכ״כ הט״ז א׳ ומ״ש הרבה מאורות מאורי אש בלא״ה יש בנר יחידי אדומה לבנה ירקרקות כמ״ש רש״י ברכות נ״ב ב׳ ד״ה הרבה אלא מצוה מן המובחר שיהיה אבוקה שלהבת מגיע זו אל זו יש עוד נהורי טובא ובתל״ג ס״ב אות וי״ו דאם קלועים כו׳ ולהבדלה קלועים יותר מצות שיגיעו המאורות זא״ז ומדובקים נמי שפיר דמי. וב׳ פתילות יחד בקנדיל״א שאין חלב ושעוה מפריד ביניהם לא הוי אלא נר יחידי עמ״ש בט״ז ב׳:

בכפות הידים עמ״א מה שרואין בצפרניים כי אדה״ר קודם החטא היה לבושו כולו צפורן כשחטא נפשט ונשאר רק הצפרנים עסי׳ ר״ס ומ״ש שם דמש״ה סכנה לאשה לעבור על הצפרניים כי היא גרמה לזה כ״כ צ״ל יע״ש:

אין עמ״א ברצ״ז ס״ב (ט״ס רצ״ד) בהג״ה לענין בשמים כ״ש לנר. ולמ״ש הט״ז שם אות ד׳ דכאן אין ברכה לבטלה משא״כ כאן וזכר יש במה שראה אור בו׳ ומ״מ בב״י בשם א״ח בשם הרשב״א דכל אלו דמתני׳ שאין מברכין אף דיעבד לא יצא משמע ודאי בנר ג״כ וקושיית הט״ז רק אבשמים ולא אנר ואף בסי״ב בנר שאין עשוי להאיר יראה חוזר ומברך וצ״ע בזה אבל נר איסורי הנאה פשיטא דאלה המצות ומיהו ז״א דמצוה לאו ליהנות ניתנו ואין להאריך וי״ל דבעינן שיאותו לאורו:

לחיה עמ״א ובא״ר אות יו״ד גמגם בזה דחולה שאין סכנה אף דאמירה שרי מ״מ אם ישראל היה עושה הוי עבירה לא שבת מקרי יש״ש וע׳ אות יו״ד ואי״ה שם יבואר:

אור עמ״א יש״ש ביצה פ׳ חמישי סימן י׳ ולכתחילה שרי להדליק נר מנר עכו״ם ולברך עליו ועי״ד רכ״א בש״ך אות נ״ז ובאר הגולה ס״ז פירשו כן למודר דמותר להדליק נר משלהבת יע״ש ובעודה קשורה בגחלת דאין מברכין עליו כמ״ש הרא״ש ביצה ל״ט א׳ הביאו הב״י כאן לכאורה משום דמעורב דבר מיאוס הגחלת עמו (אבל השלהבת אין בו ממש ול״ש ביה לתא דע״ז ולא מאיס ומ״ה היה ראוי לברך על שלהבת וע׳ מפרש ירושלמי ביצה ולמ״ש א״ש) וכעין מ״ש הרשב״א בתשובה הביאה הב״י ברל״ו לענין בשמים הבלועים מיי״נ ולפ״ז אם בירך אין חוזר כשופר ע״ז אם תקע יצא כו׳ אלא דאינו דכל שקשור שלהבת בגחלת אסור ליהנות משלהבת ג״כ ואפשר מ״ה וכמ״ש הט״ז בי״ד רסי׳ קמ״ב בפסחים באבוקה כנגדו וכן ההיא דלא ידלק הנר בשמן ערלה מ״ה אע״ג שלהבת אין בו ממש כל שקשור בממש שמן אסור בהנאה עתוס׳ פסחים כ״ב ב׳ ד״ה מניין ומיהו כל שהפריד השלהבת והדליק נר ממנו שרי ולדעתי העני׳ אפשר האדון ז״ל שינה בכוונה מיש״ש ולא כתב שמותר להדליק מעכו״ם לכתחילה דכ״ז שלהבת קשור בגחלת אסור ליהנות ממנו ואם הדליק אז שרי אף עמוד ראשון (ובעכו״ם אפשר ל״ש תוס׳ דהיתרא שהכל נתפס בע״ז כל מה שאתה מהווה ממנו כמוהו) ומש״ה הביא תחלה דברי יש״ש ואח״כ דברי הרא״ש כי אין מוכרח מהרא״ש די״ל הואיל וכ״ז שקשור אסור כו׳ ועיין ח״מ ולמ״ש א״ש וסתימת כל הפוסקים דשלהבת מותר אף בלא אדוי אדויי ואין להאריך ובחידושינו לביצה כתבנו עוד מזה באופן שי״ל לכתחילה אסור להדליק מנר עכו״ם והדליק מברך אבל על אור עכו״ם אף דיעבד לא יצא כ״ז שקשורה בגחלת ואי אדיי אדויי ובירך על שלהבת יצא. וע׳ שיטה מקובצת ביצה:

ישראל עמ״א ברכות נ״ג א׳ ישראל מכותי אתוס׳ דהיתרא מברך ודוקא ניתוסף הא מיד כשהדליק מכותי לא ואפשר אין שכ״ה ו\כבר ביד עכו״ם תוס׳ דהיתרא:

אבל עמ״א משמע דכל אש שהדליק עכו״ם אף במ״ש מאבנים או הדליק לישראל לחולה כל שבא מהדלקת עכו״ם אסור גזירה אטו הדליק עכו״ם לעצמו וע׳ אות ז׳ לא משמע כן מסתימת המחבר ועט״ז ד׳:

אין מברכין עמ״א הציון בר״א יראה ט״ס דביוה״כ אין מברכין על התוס׳ דהתם הטעם דהוי כיוצא מעצים ואבנים דבעינן אור שהיה בעולם ביוה״כ בהיתרא ומבדילין בין יוה״כ לי״ט דמותרים עכשיו כמ״ש באות ב׳ ותרכ״ד אלא עכו״ם מעכו״ם אין מברכין אע״ג שהדליק עכו״ם שני במ״ש מעכו״ם א׳ שהדליק בשבת אין מברכין גזירה (ובאות י׳ גזרו על כל אש עכו״ם משום ל״פ) ומ״ש דיעבד יצא לא ידעתי מנ״ל הא ועח״מ וצ״ע:

וראה אור ויכול להשתמש לאורו מ״א כבס״ד דבעי׳ שיאותו לאורו:

אם רובן עמ״א עמ״ש ברי״ו מז״ה. ומחצה לקולא דמברכין אף למ״ד ספק ברכה לבטלה הוי ד״ת כבסי׳ רט״ז ולכאורה מש״ה השמיטו הר״מ ז״ל בפכ״ט מה״ש הכ״ו (עמ״א שם) לשיטתיה דברכה שא״צ ר״ת עמ״א רט״ו וי״ו אלא דבגמ׳ נ״ג א׳ מסיק דמחצה מברך ועא״ר י״ו וכוונתו בשמים כמוכר דברים אסורים משא״כ אור אין הברכה לבטלה ודיעבד יצא ולמ״ש המ״א אות ו׳ קשה וי״ל:

מברכין הציון ראוי בס״ח מאבנים שאדה״ר ועיקר בריאתו היה מאבנים משא״כ במוצאי יוה״כ ע׳ אות ב׳ בזה:

שמש עמ״א בביה״כ אסור לאכול רק בית הסמוך וחלונות שם לביה״כ ולבנה זורחת א״צ השמש נר ועא״ר האידנא מדליקין בבה״כ אף ביום לכבוד ע״כ אין מברכין עליו אף בלילה באות כ״א ונוהגין ליקח אבוקה בפ״ע בבה״כ וה״ה בבית אף שיש אבוקה על השולחן לפעמים לכבוד יע״ש:

על עמ״א ה״ה חתנים כל שעשוי לכבוד אין מברכין עמ״א בחידושינו כתבנו לכבוד ולהאיר אין מברכין ושאני אור כבשן לסוף אע״ג דעשוי לקלוט חומו ולהאיר כבוד שאני:

אינו עמ״א עב״י ותשובת הרשב״א תשל״ט סומא אין מבדיל ודי לו בתפלה והמחבר פסק רק מאורי אש כטור בשם אבי העזרי ואפשר דמאורי אש אסור לברך וברכת הבדלה על הכוס רשות כמו נשים במ״ע שהז״ג וא״כ סומא י״ל אין מוציא אחרים בכוס דהוא פטור אף מדרבנן ובמאורי האש עא״ר כ״ג דמי למי שאין מריח ברצ״ז ואפשר אף המ״א וט״ז דחולקין שם אפשר יודו כאן וי״ל דשם אין פטור מן הדבר מקרי בריח חזק מאוד יש לו חוש משא״כ כאן כל הפטור אין מוציא אחרים ואיך יוציא סומא אחרים במאורי האש וצ״ע:

א׳ מברך עמ״א ועמ״ש שם אות א׳:

רואה שלהבת שעומד מרחוק מ״א ע׳ גמרא ברכות מ״ג ב׳ כרבא ומרחוק אין מברך יע״ש בזה:

משתמש עמ״א שם. והציון משתמש לאורה ואין רואה שלהבת מוקמי בגמ׳ מן הצד הא אספקלריא רואה ומשתמש לאורה ופנס על פי הרוב כשמוזכר אצל אספקלריא היא מחיצות ברזל ויש קצת נקבים למעלה ובגמ׳ פי׳ בחה״ר דמילי מילי קתני בחיקו ופנס אין רואה ולא משתמש לאורה רואה שלהבת משתמש אפ״ה כו׳ ולא זו אף זו ע׳ בחה״ר וממילא ירושל׳ שהוסיף אספקלריא והוא לשון המחבר נמי מילי מילי קתני חיקו ופנס אין רואה ולא משמש לאורה אף אספקלריא דרואה אורה אם אין משמש שעומד מרחוק או אין רואה שעומד מן הצד הא רואה ומשמש אף אספקלריא שפיר דמי והרשב״א אין חולק אירושלמי ועח״מ ולמ״ש א״ש ומ״מ הב״י הקשה אא״ח שכתב עששי״ת ופנס צריך להוציא שמפרש בירושלמי כן א״כ יחלוק הרשב״א על הירושלמי אלא ירושלמי מילי מילי קתני יע״ש: