משתחשך עמ״א דלא כט״ז א׳ דלכ״ע אף לרא״ש אסור התחלה ביה״ש וכ״כ באות ג׳ ופירשתיו יפה באות א׳ בט״ז ואם התפלל ערבית באונס מבע״י במ״ש לדידן קורין ק״ש מבע״י ברצ״ג ה׳ אפ״ה אסור לאכול קודם הבדלה וי״ל דשאני קידוש משקיבל שבת חל עליו קידוש משא״כ הבדלה עא״ר ה׳ ומיהו ודאי לאחר הבדלה בע״י די לאכול אף שא״א מאורי אש ובשמים עד הלילה דעיקר הבדלה. ובשמים י״ל דאומר מיד בע״י ולמ״ש הטעם אש גיהנם מסריח י״ל במ״ש גם עונג שבת י״ל מיד כשהבדיל יצאה נפש יתירה וצ״ע עסי׳ רצ״ז בזה:

א״צ להפסיק עמ״א אף באמצע הסעודה אפשר דאסור לטעום ע׳ אות א׳. והנה מה שיש הפרש בין הבדלה לקידוש שזה מים אסור וזה מים מותר גם בקידוש צריך להפסיק והבדלה אין פוסק י״ל זה ד״ת עיקרו וזה עיקרו דרבנן ולמ״ד תרווייהו ד״ת צ״ל כמ״ש רבינו בחיי וע׳ רשב״ם ק״ה א׳ שזהו כבוד שבת שיגמור סעודתו ואח״כ יבדיל וע׳ ע״ץ אפוקי יומא מאחרין ליה. והתחיל פת א״צ להפסיק אף פחות מכזית רק המוציא ע׳ פרישה ואף סעודת חתן כלה מפסיקין אם התחילו רק לשתות וכ״ש שאין מתחילין במ״ש עד הבדלה עיין פרישה שם ורל״ב בב״י:

וי״א עמ״א הא דלא כתב מחלוקת וי״א לי״א א׳ בספק חשיכה מתחילין כמ״ש הט״ז א״ב לז״א דלכ״ע אף לדיעה א׳ קובעת התחלה בספק חשיכה מדאמר פסחים ק״ה א׳ וה״מ כו׳ משמע התחלה שוין לקידוש וספק חשיכה בקידוש ודאי אסור ובט״ז א׳ פירשתיו יפה יע״ש:

היו עמ״א ע׳ אות ה׳ והועתק מב״י בספרו הארוך ושם בפירו׳ שותים בלא אכילה ואי״ה באות ה׳ יבואר עוד ועט״ז ג׳:

אם עמ״א בב״י מפרש דפלוגתת הר״מ והר״א ז״ל בשותים לבד בלא אכילה ואפ״ה להר״מ ז״ל בהבדלה א״צ לחזור ולברך פה״ג ול״ד לקידוש דשם באכילה מפסיק משא״כ כאן והר״א ז״ל דכה״ג חוזר ומברך בשותים ומינה באוכלים י״ל מודה הר״א דא״צ לחזור ולברך הואיל מצד איסור אין כאן רק אמירה לחוד לא הוי הפסק אבל בכ״מ פ״ד ה״ה מה״ב משמע דמפרש באוכלין שכ״כ אמ״ש בגמרא פסחים ק״ה א׳ יתבי בסעודתא באמרו הב ונבדיל יע״ש הא בשיתין לחוד לכ״ע אף הר״מ מודה דחוזר ומברך ומ״ש כבסי׳ ער״א ס״ה בקידוש אף אוכלים כ״ה יע״ש ומלת ל״א בעי ברוכי ט״ס הוא וע׳ תו״ש אות ד׳ בזה ומיהו בכ״מ אין מפורש אומר דבשותין לבד לכ״ע בעי ברוכי ובש״ע מדסתם משמע שתייה לבד כמ״ש באות ד׳ ומט״ז ג׳ אין הכרע לומר דכ״ע מודים בשותים וכתב עוד המ״א דיש מי שחולק הוא הר״א ז״ל דא״ל לדחוק האוכלין ובמ״ש בכ״מ והיש מי שחולק מהרי״ק ז״ל בשורש צ״ו הובא בב״י וסובר דכי אמר הר״מ ז״ל לחלק בין קידוש להבדלה באוכלים דבקידוש צריך להפסיק הילכך כי אמר נמי אמירה חוזר ומברך (עט״ז רע״א אות ה׳) משא״כ הבדלה א״צ להפסיק ואמירה לחוד אין חוזר ומברך משא״כ בשותים לכולי עלמא חוזר ומברך כיון שיש איסור עם אמירה ויש מי שחולק הרי״ף דסובר בודאי חשיכה צריך להפסיק אף באוכלין הוי נמי תרתי בהבדלה היל״ל ויש חולקים כבס״א לא יש מי שחולק בלשון יחיד גם היל״ל דחולק דוקא בודאי חשיכה ש״מ דיש מי שחולק הוא הר״א ז״ל א״כ י״ל בפשיטות בשותין נמי חולק ואפשר באוכלין כ״ע מודים דאין חוזר ומברך ואי״ה באות ד׳ יבואר עוד:

וי״א עמ״א הקשה קושיית הב״י על מהרי״ק בשורש צ״ו איך לא הביא דברי הרא״ש דאף בקידוש אין חוזר ומברך על הקידוש כ״ש בהבדלה קשה נמי אדידיה למה לעיל ברפ״א ס״ד סתם דא״צ פה״ג וכאן הביא יש מי שחולק והב״ח תי׳ על קושיית ב״י די״ל בין אוכלים לשותים ומינה בשותים כ״ש בקידוש שיש מי שחולק וקשה דא״כ למה כתב מהרי״ק שם דלרי״ף מפסיקין בודאי חשיכה (עב״י) הא בשתייה לחוד לכ״ע מפסיקין אף ספק חשיכה (לשיטתיה באות א׳) ולהלכה בקידוש אף עוסקין בשתייה לחוד אין מברך פה״ג אקידוש והבדלה יש מי שחולק כו׳ ולפי מ״ש המ״א ברע״א יו״ד בשם ע״ש ושכ״ה בב״י דבאמירה י״ל דחוזר ומברך בכוס קידוש א״כ י״ל דמהרי״ק המעשה הוי כך שאמר בואו ונבדיל אמירה עם האיסור הוי הפסקה אלא דא״כ היל״ל ברע״א כן וכאן מיירי בלא אמירה וצ״ע:

ומברך עמ״א דהבדלה קיל מקידוש לענין זה והנה המחבר כתב כאן אומר בהמ״ז והבדיל עליו ואם יש לו ב׳ כוסות כו׳ דאין עושין מצות חבילות הא באין לו אלא כוס אחד רשאי וברע״א ס״ו כתב בסתם לומר בהמ״ז ומקדש על כוס שני אפשר דכאן סמך על הר״מ ז״ל בפכ״ט משבת דאף על כוס אחד רשאי דהבדלה נמי על מה שעבר כמ״ש המ״מ שם אלא דאם יש שתיהן לפניו עצהי״ט מה שאין כן לחזור אחריו כשאין מזומן לפניו אין צריך מה שאין כן קידוש וברכת המזון ב׳ נינהו דזה על מה שעבר וקידוש להבא צריך לחזור אחריו אבל אם אין לו כי אם כוס אחד גם התם שרי ומיהו למ״ד בהמ״ז ביחיד אין טעון כוס י״ל טוב יותר רק לקדש עליו כו׳ ואם מבדיל על הכוס מיד אחד בהמ״ז צריך להתפלל ויבדיל ג״כ בתפלה עמ״א רצ״ד א׳ ולמ״ש בשכ״ג ברע״א בהגהות הטור אות ד׳ דבזמנים מתחלפים שיש הפסק בנתיים כגון קידוש ואחר המזון בהמ״ז רשאי על כוס א׳ א״כ אמאי לא יברך בהמ״ז ויתפלל ואח״כ יבדיל על כוס אחד וכאמור וצ״ע:

הבדלה עמ״א דמותר להבדיל וליתן לאחרים לשתות אבל לא יבדיל הוא בסוף יום ב׳ בצ״ה ועב״י ולבוש וא״ר אות י׳ יע״ש ואם מתענה שני ימים נמי טוב יותר לשמוע מאחרים או יתן לאחרים לשתות דקרובי אבדלתא בזמנה עדיף טפי ובג״י אם אין אחרים מבדיל מבע״י ובב׳ ימים מבדיל ביום ג׳ עא״ר אות י״א ועמ״א בתקנ״ו אות ב׳ ע׳ אות ט׳:

מבע״י עמ״א דמיירי כאן שלא קיבל עליו התענית במנחה שבת דאז כיון שהבדיל אסור לאכול אלא קיבל כבר עליו שיתענה ג״י מיום ראשון או ער״ח דכה״ג בנדרים הלך אחר לשון ב״א ואין הבדלה עושה חול ומותר לשתות אחר הבדלה כל שלא קיבל התענית במנחה עמ״א תקנ״ו. ואפילו התפלל מעריב מותר לאכול כל שיש עדיין יום אם לא קיבל התענית במנחה. ומ״ש הבדלה מיבעיא ברכות כ״ז ב׳ אומר הבדלה על הכוס כו׳ יע״ש:

ומ״ש בשם של״ה משמע דב׳ ימים ממתין עד סוף יום ב׳ ולא ישמע מאחרים ובתקנ״ו כתב מי שמתענה ב״י ט״ב אל ימתין וישמע הבדלה מאחרים וכ״כ הט״ז בתקפ״א אות ג׳ וע׳ תו״ש. ולענין יקנה״ז בר״ה האריך עא״ר אות י״א ותו״ש יע״ש:

צריך עמ״א מ״ש הר״ב קאי לדיעה שנייה דקודם נט״י אין פוטר יין שבתוך המזון ממילא צריך ברכה אחרונה על יין הבדלה ובקע״ד אות י״ד וע״ש אות ו׳ איך שרי להפסיק בין נט״י להמוציא יע״ש בשם הגמ׳. ועט״ז ו׳ ואי״ה שם יבואר:

שצריך עמ״א המחבר כ״כ לדיעה א׳ בסתם בס״ז דאף הבדיל קודם נט״י פוטר יין שבתוך המזון א״צ ברכה אחרונה על יין הבדלה היינו לאחר המזון דבהמ״ז פוטרו הואיל ושתה בתוך הסעודה יין ג״כ כולה חדא שתייה הוי והואיל ובהמ״ז פוטר יין בתוך המזון מברכה אחרונה פוטר ג״כ יין הבדלה מברכה אחרונה אבל אם לא שתה בתוך המזון וגם לא היה לו כוס בהמ״ז י״א דמברך ברכה אחרונה לאחר בהמ״ז ומ״ש וסבור שיביאו לו כוס אחר דאל״ה מבואר ברצ״ו ס״ג די״א דיאכל קודם יע״ש. וכתב הלבוש דהיכא שאין לו כוס בהמ״ז אפילו הבדיל לאחר שנטל ידיו מברך ברכה אחרונה ואין בהמ״ז פוטרתו יע״ש וצ״ע ומכ״ש אם הבדיל באמצע סעודה ממש אפשר גם הלבוש מודה דבהמ״ז פוטרתו מברכה אחרונה וצ״ע:

וצריך עמ״א דהלחם חשוב מיין וכאן צריך להקדים היין הוי ביזוי לפת:

אומר עמ״א בלבוש אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול בלא שם ומלכות ומשמע שא״צ יותר ואסור לאכול קודם שיבדיל על הכוס ואם שכח ואמר בא״י בשם ומלכות בלא כוס אפ״ה צריך לחזור להבדיל על הכוס כשיש לו ובמ״ש לי״ט עמ״א אות י״ט הביא בשם פסקי תוס׳ די״ל ברוך המבדיל הבדלת וקדשת כולי ברוך המבדיל בין קדש לקדש בלא שם ומלכות ואין די שיאמר רק המבדיל בין קדש לקדש יע״ש:

בלא עמ״א אין בידי ע״ש וכבר כתבתי דיאמר ברוך בלא שם ומלכות ע׳ לבוש:

וכן נשים עמ״א בטור בשם ירושל׳ עד דתתפני סידרא סדר התפלה וי״ל עד לאחר קדושה דסידרא וי״א להוסיף מחול על הקדש ועסי׳ רצ״ה:

שאין עמ״א דבמ״ש לא קבלוה עלייהו הנשים ואין מתפללות ולכך צריך שיאמרו המבדיל בין קדש לחול ועסי׳ רצ״ו ס״ח וק״ו במ״א אות ב׳ דאפשר שחז״ל לא חייבום יותר ומ״מ י״ל דראוי להם להתפלל שחרית ומנחה משא״כ ערבית י״ל הואיל ולא קיבלו עלייהו אין מתפללין ערבית כלל במ״ש. משא״כ בחול יתפללו ערבית:

הדלקת עמ״א דמהרי״ו אפשר אמ״ש הר״מ ז״ל דאף הבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס לז״א במלאכה גמורה דוקא אבל לדידן דהבדיל בתפלה מותר אף במלאכה גמורה ובלא הבדיל בתפלה ובלא אמירת המבדיל ודאי יראה דאין לחלק אף מלאכה שאין גמורה ואף מוקצה דרבנן וכדומה כל שלא הבדיל בתפלה אסור אבל הבדיל בתפלה יש להקל בטלטול הנר אבל מלאכה בעל נפש יחוש למ״ש בזוהר שלא לעשות עד אחר סדר קדושה עסי׳ רצ״ה מזה. ועט״ז אות ט׳ מזה ואי״ה שם יבואר עוד:

ע׳ תו״ש הביא מ״ש הש״ך בי״ד סימן ר״ך והוא שם אות י״ח בשם מהרי״ל מי שנדר שלא לשתות יין כ״א בשבתות וי״ט אסור ביין הבדלה יע״ש ולפ״ז יתן לאחרים לשתות או ישמע מאחרים עסי׳ ער״ב ס״ט ואם עמו אחר אפשר דמבדיל בשבת מבע״י מפלג המנחה ואילך ושותה עסי׳ רצ״ג ס״ג וכאן ס״ו במ״א ט׳ ואפשר דיכול להבדיל על שכר אם הוא חמר מדינה ולא יבדיל מבע״י כי בקושי התירו להבדיל מבע״י אם לא אנוס או מתענה ג״י ואין אחרים עמו:

ואותן שנזהרים משתיית שכר משום חדש כמבואר בי״ד סימן רצ״ד ובא״ח סימן תפ״ט ס״י צ״ע כשאין לו יין כ״א שכר איך יבדיל עליו ויברך שהנ״ב דלדעתיה אסור הוא ואיך יברך עליו וליתן לאחרים שתות והוא אסור לדעתו ע״כ ישמע הבדלה מאחרים ומי שנדר מיין בחול ויש לו שכר זה ונזהר מחדש ואין אחר עמו אפשר יבדיל על הכוס מבע״י בשבת על היין וישתה בשבת ובנדרים הלך אחר לשון ב״א ממה שיתבטל לגמרי מהבדלה על הכוס וצ״ע: