שמא עמ״א תוס׳ נ״ז א׳ ד״ה במה דכל בגדים צריכה לפשוט בטבילה אלא דלא חיישינן אלא בדברים קטנים דלפעמים נושאת בידה משא״כ מלבוש לא תלך ד״א בלא לבוש:

קלועת עמ״א ואם היא מ״ה או מדרבנן אי״ה יבואר שם ועט״ז:

ויש עמ״א רש״י לפירוש הרא״ש שתרפם הקליעה ויוציא החוטין עב״ח ועמ״ש בט״ז א׳ מזה:

שאינה עמ״א וכ״כ הש״ך שם אות ה׳ ובחידושינו כתבנו מזה די״ל מ״ש הר״ב בי״ד קצ״ח ס״א לכתחלה צריך להסיר אף שאין חוצץ א״כ קשה מכאן דעכ״פ חלולין שרי לצאת וי״ל דכל דיעבד שרי לא גזרו בשבת דאי נזכרת מסירה קודם שבת ואי שכחה תטבול בהם דהוי דיעבד מאחר שאם מסירה יש חשש ד״א ברה״ר ול״ד לקושר ומתיר ברה״ר כתוס׳ שם כי הוא מיד וממ״נ משא״כ כאן דאסורה להסירם בשבת קודם טבילה כי שמא שוכחה אחר הטבילה שיש זמן מה שהיא שבת ואתי לאתויי כו׳ הלכך הוי דיעבד וטובל כך וי״ל ה״ה אריג החמיר המחבר שם כראב״ד לכתחלה ולא לדיעבד אלא מדשתיק הר״ב בס״ג ובס״א הביא הא דהגהות ש״ד ש״מ דאודי ליה להמחבר וש״מ אף דיעבד חייץ כל שאין חלולים וז״ש המ״א וצ״ע ובחידושינו כתבנו עוד מזה:

כדי עמ״א דכל שמקפדת להסירם אף דלא מיהדק חוצץ ועט״ז ג׳ ולפ״ז צריך לעיין במ״ש בי״ד קצ״ח סכ״ג השיריים ונזמים בפגיה אין חוצין כל שאין מקפדת הא מקפדת שלא תטנפם במים עכורים וכדומה אבן יקרה וזהב שלא מעלה חלודה ודאי חוצץ אף דיעבד כבס״ד שם מיהדק לחוד או מקפיד לחוד חוצץ יע״ש:

כלילא עמ״א שבת נ״ט ב׳ כשמואל מאן דרכה אשה חשיבה לא מחויא וכרי״ף ור״מ ז״ל וכלוי דריש כלילא שרי ולא חילק בניסכא נמי שרי וא״י למה תלה בש״ג מבואר בתוס׳ שם ד״ה מאן. ובלבוש כתב כלילא שרי דקושרה וא״א להסיר בקל עא״ר אות ח׳ וע׳ בחידושינו הארכנו דהמחבר בס״ד בעיר זהב לא תצא כחכמים דר״א שבת נ״ט ואפ״ה בס״ה כלילא שרי הטעם דעיר זהב חשוב ביותר סברי חכמים דר״א אף אשה חשובה מחויא וכלילא חשוב קצת ואין יוצאת רק אשה חשובה לא מחויא אבל תכשיט שכל הנשים יוצאות בו אף חשובה לא תצא דלא פלוג כו׳ ועיין חה״ר ומר״ם מלובלין ז״ל אבל הלבוש סובר דכלילא שרי דקשור הוא וא״א להסירם בקל ומשו״ה לא חיישי׳ דלמא שלפא ומחוי׳ ובאמת בגמרא נ״ט ב׳ אמרו מאן דרכה למיפק אשה חשובה כו׳ סובר זה לשמואל ואף אין קשורה שרי וכר״א דחכמים בעיר זהב אבל אנן דפסקינן כחכמים דעיר זהב אסור סובר החילוק בין קשור או לא קשור ועט״ז אות ד״ה אי״ה שם יבואר עוד:

והנה המחבר בס״ז הביא פירש״י ור״ת וי״ל הנ״מ לדינא לרש״י לא חיישינן דלמא נפיל דמחובר היטב בלשון כו׳ והטעם דשלפא ומחויא ובהכרח לחלק בחשוב יותר אסור לאשה חשובה וכלילא לא חשוב כ״כ שרי לאשה חשובה לר״ת עטרה על הראש י״ל הטעם דנפיל ואין לחלק בין חשוב ביותר נמי שרי לחשובה כל דליכא למיחש לנפיל וכ״מ בר״מ פי״ט ה״ו. והנה בתק״ס ס״ד לשאר ב״א מותר ולרש״י אין הכרע דתרי מיני עיר זהב הוי דנושקא שרי לכל רק בשבת אסור ועטרה בראש י״ל אף לשאר ב״א אסור עתוס׳ שבת נ״ט א׳ ד״ה ולא י״ל דמוכח מהא דעבד ר״ע לדביתהו ועב״י תק״ס ואי״ה שם יבואר:

חייבת עמ״א הב״ח הקשה על הב״י בתרתי א׳ מ״ש בנקובה מעמדת קישוריה חייבת חטאת דלאו דרך הוצאה בכך אע״ג בבגדה י״ל דרך הוצאתה בכך לא בצעיף או במניחתה נגד פדחתה הוי דרך הוצאה בכך יע״ש ב׳ הקשה עמ״ש המחבר דבאינה נקובה מעמדת קישוריה מותר אף באין תכשיט כלל דליתא כל שאין תכשיט הוי משאוי יע״ש:

והנה באות ח׳ השיג המ״א עליו דלא הוי משאוי כל שצריך להעמיד קישוריה הוי דרך לבישה ושריא לגמרי דמשוי לא הוי ולא מחויא דאין תכשיט ודומיא דטבעת הכלים ובירית תוכיח דאין תכשיט כלל ואדרבה גנאי לה שאין לה אלא אחת לפי׳ התוס׳ שם בשבת סמ״ך א׳ ד״ה ותיהוי יע״ש וס״ג ב׳ ד״ה בירית יע״ש ואפ״ה לא הוי משוי דכיון דנושאה לצורך לבישה ה״ה מחט נקובה שמעמדת קישוריה אף שאין תכשיט כלל שרי לגמרי ואפ״ה בנקיבה כיון דאין דרך להעמיד בנקיבה לאו דרך לבישה הוי תו חייבת חטאת ול״ד לבירית וכבלים דרך להעמיד בכך לא הוי משאוי משא״כ זה וע׳ נ״ץ ולמ״ש א״ש אבל לומר מ״ש בב״י בנקובה במעמיד קישוריה חייבת קאי אפירש״י אוגרת שערה ותוחבת לתוך הצעיף דהוי כחולקת שערה חדא דלא דמי שם לא הוי דרך לבישה כלל משא״כ זה ועוד דמשמע מב״י אם מעמדת קישוריה תוחבת המחט בצעיף נמי חייבת חטאת דאין דרך כו׳ והוי משאוי וכאמור ומ״ש ראיה מדפריך למאי חזיא שם בשבת סמ״ך א׳ הן לרש״י וחייבת חטאת ואף לתוס׳ ד״ה למאי חזיא למה רגילה מ״מ למאי חזיא השני בשבת למאי חזיא מוכיח כן דחייבת חטאת דהוי דרך הוצאה בכך ומיהו ממ״ש התוס׳ בי״א ב׳ בד״ה ואם דהוי דרך הוצאה בכך הוא בנקובה כי דרכה לתפור בגדי ביתה והוי אומן דרך אומנתו דחייבת משא״כ באין נקובה קשה וצ״ל דמ״מ סבירא להש״ס דחייבת אף בבגדה או בצעיף בין נקובה ובין אינה נקובה כל דלא הוי תכשיט ולא לצורך לבישה. והא דתנן שם ס״ב א׳ ולא בכולייאר מכבנתא קושרת מפתחי חלוקה דמשמע שם דחייבת חטאת אף לרבנן צריך לומר שיצאה במקום אחר ולא תכשיט ולא לצורך לבישה ועא״ר אות ט״ז אמ״ש המחבר בסי״א לא בכולייאר כו׳ ובר״מ פי״ט הז״ח לא מצאתיו שיכתוב בכולייאר חיוב חטאת יע״ש וצ״ע. ואי״ה בט״ז אבאר עוד בזה באות ז׳:

מותר עמ״א פירשתיו באות ז׳ דהתוס׳ כתבו על חולקת שערה לחוד דכל שאין תכשיט ולא לבישה רק לחלוק שערה ודאי הוי משאוי ע״ש ד״ה למאי וברא״ש שם אבל כל שהוא דרך לבישה אף שאין תכשיט שרי לגמרי מידי דהוי כבירית וטבעת הכלים כמ״ש התוס׳ ד״ה ותיהוי דשריא לגמרי. והביא דברי התוס׳ סמ״ך א׳ ד״ה ותיהוי דהוקשה להם אמאי לא משני ממעמדת קישוריה וטס יש לה וחיישינן דלמא מחוי׳ ותירצו דאם מעמדת קישוריה לא מניחתה נגד פדחתא ולא הוי תכשיט ולא מחוי׳ ולכך משני שחולקת שערה ויש טס ובשבת מניחתה נגד פדחתה ומחויא וכתב המ״א דאם עשויה כך כעין של שרים לתכשיט אע״ג דלית בה טס ומעמדת קישוריה אסור עכ״פ דלמא מחויא אע״ג לצניעותא היא מ״מ הואיל והעמידה קישוריה שתוחבת בצעיף לא מגליא מיד כמו בירית דלא מגליא מיד ע״ש תוס׳ ד״ה ותיהוי וס״ג ב׳ ד״ה בירית יע״ש לשיטתם בד״ה הואיל ואף לפירש״י דפירש״י ז״ל אוגדת השערות דל״ד לבירית דמיד נראה שערה ודמי למשנה נ״ז בזמן שהן תפורין בשבכה דלא מגליא כו׳ כאמור מ״מ מה מקשה מבירית לשיטתם כו׳ ועא״ר אות י״ג וכתב המ״א עמ״ש הסמ״ג וסה״ת דאם מעמיד קישוריה לא תצא ופטורה מיירי ביש בה תכשיט וכתוס׳ שם ד״ה ותיהוי וס״ג ב׳ בירית כל דדמי לבירית דלא מגלי׳ מיד חיישינן דלמא שלי״ף ומחוי בתכשיט כו׳ והשמיט המ״א ב׳ תיבות שכתבו התוס׳ ד״ה ותיהוי אלא ט״ס אפשר דבימי הש״ס לא היו רגילין במחטין להתקשט כ״א ביש ט״ס משא״כ בזמנינו ראינו הרבה מחטין שקורין אשפילק״א ובראשה אבן טוב וכדומה תוחבין בצעיף לנוי כו׳ ועם זה התיישב מ״ש המחבר לא תצא במחט נקובה וחייבת דלאו תכשיט ואף מעמדת קישוריה תוחבת בצעיף הואיל ואין דרכה ל״ד לבירית וטבעת הכלים. ובאין נקובה ומעמדת קישוריה שרי אף בתכשיט דלשיטתיה בב״י כל לצניעותא לא שלפא ומחויא והביא דברי רי״ו כל שמעמיד קישוריה אף אם הוא תכשיט שרי וביותר ממה שצריכה אסורה כמ״ש בסי״ח ומ״מ צריך להזהיר לנשים כו׳ וכדבעינן למימר אי״ה בט״ז אות ז״ח מזה וא״ש דאין מעמיד קישוריה אסור ולא חייבת דהוי תכשיט וא״ש קושוית הט״ז באות ח׳ ואי״ה שם יבואר:

יצאת עמ״א גמ׳ ס״ב א׳ ועסי׳ ש״א ס״ט ואי׳ה בט״ז יבואר עוד:

ובלבד עמ״א בב״י בשם ה״ר פורת ובד״מ ה׳ צ״ע אם מותר ליתן קש לכתחלה בסנדל בשבת וב״ח התיר ליתן לכתחלה קש בשבת וע׳ אות י״א דהני אסירי דנראה כמערים בתבן שבסנדל לא נראה כמערים עב״ח ולבוש ומיהו אם פנטינ״ש שלנו יש חששא דנפיל ואתי לאתויי ודוקא מנעלים דלית חששא שיפול. ותבן מוקצה הוא עמ״א ש״ח נ״ג קש שלנו סתמא עומד לאכילת בהמה או לשכיבה יע״ש ואי״ה שם יבואר יע״ש:

לא עמ״א משום רפואה ע״ג כלי שרי אבל התוספות בשבת דף ס״ד ב׳ ד״ה ובלבד הטעם דנותנת לתוך פיה כמערמת להוציא יע״ש אסור אף ע״ג כלי:

ובבתי שוקיים עמ״א לי העני צריך התבוננות בדבריו הקדושים. הנה בבתי שוקיים הוא בטור. והמ״א שייך למ״ש באצעדה בזרוע ובשוק דלאו תכשיט הוא כמ״ש התוס׳ בשבת סמ״ך ד״ה ותיהוי כבירית ובדף ס״ג ב׳ ד״ה בירית וע״ש ולפ״ז ה״ה של זרוע לאו תכשיט הוא ושרי דלא מחויא ולרש״י מחויא אלא דלא מגליא שוקה ובזרוע מחויא וצ״ע טובא דא״כ זרוע טמא אמאי יוצאה בשבת לתוס׳ שם טעמא יהיב למילתיה יע״ש ויש ליישב זו. ומיהו באמת זה וזה בשתים בירית וכבלים אלא בכבלים יש שלשלת ובלא שלשלת לאו תכשיט הוא לתוס׳ ומש״ה סתם כאן שיוצאת ומ״מ למה השמיט כבלים. ומ״מ אמאי לא שדיעה א׳ היא סברת הר״מ ז״ל פי״ט מה״ש ה״ה כל תכשיט שאין דרכה להראותה שרי לפיכך אצעדה בזרוע ושוק יזצאין משמע דתכשיט אפ״ה לא מגליא זרוע כמו שוק וכרש״י בזה וממרוצת דברי המ״א ז״ח משמע שסובר כהב״י בש״ע ואם אין מעמדת קישוריה אסור ופטורה בתכשיט ובמעמיד מותר כמ״ש בספרו הארוך. וער״מ פ״ט מכלים ה״ד טבעת אחת נקרא בירית וטהורה כבלים שלשלת כו׳ קשה קצת דמסיק זה וזה בשתים וגם שם משמע דוקא שלשלת ואין להאריך. ומ״ש המ״מ שם דמשמע מדברי רש״י דוקא שוק לא זרוע פירשתיו בחידושי בב׳ אנפי׳. הפן הא׳ דמפרש דלא מגליא שוקה וכבר פירש כן במשנה ש״מ דשקלא וטריא איוצאין ג״כ ולכן פירש גם כאן והר״מ סובר דעיקר שקלא וטריא אטהורה כו׳ עוד פירשנו כי רש״י בפ׳ מטות (במדבר ל״א פסוק ג׳) אצעדה של רגלים וצטיד של יד הרי דשם אצעדה שייך יותר לשל רגלים וטמא לרש״י ולמה לא פירש בגמ׳ בירית זו אצעדה של רגלים ומשני תחת אצעדה עומדת ממש ברגל להחזיק בתי שוקיה ועליה אצעדה לנוי ולא לפרש של זרוע ולפרש תחת כמו במקום ולהוסיף שבזרוע ש״מ דסובר דשקלא וטריא לענין שבת והמ״מ תב שם במקום יע״ש ואין להאריך כאן:

יש עמ״א כ״כ הב״י בסוף הסימן דלטעמייהו אולי וקשה קצת דבסי״ח סתם כדיעה א׳ בסתם דוקא לחצר שאין מעורבת הא בבית שרי ואיך כתב כאן י״א באין חלוק וידוע י״א כי הא הלכתא נינהו רק שכתב י״א שמצא רק בדעת יחיד ולא דברו בו רוב הפוסקים וכדומה ואפשר כאן חזר בו דוקא קישוט לא אסרו בבית שלא תתגנה הא מפתח בחגורתו אין זה קישוט כו׳:

חוץ עמ״א הראה לסי׳ י״ג לכאורה גדול כבוד הבריות שדוחה לא תסור וגנאי גדול דוקא כבול ופאה נכרית וצ״ע קצת דכאן הטעם לשום שלום בין איש לאשתו וי״ל:

שניטל עמ״א עא״ר ל״א ותו״ש מ״ב וחמד משה שיש כאן קצת חסרון במ״א וכוונתו דנקובה חורה ברי״ש או עוקצה אסור בטילטול ואינה נקובה אשפילק״א עד שינטלו שניהם ובשבת קכ״ג א׳ מיירי בנקובה והמרדכי מיירי באינה נקובה ומש״ה חוד״ה בדלי״ת ועוקצה כו׳ יע״ש והנה בנקובה בניטל עוקצה ולא חררה י״ל דחייבת חטאת. וע׳ שבת נ״ב וקכ״ב דלא משני כן לחלק בין נקובה ואין נקובה ובחידושינו כתבנו:

צבועים עמ״א תוספות נ״ט ב׳ ד״ה נזמי ולמ״ש הר״ב בס״ח י״ל דבנות בתולות יוצאות בצבעונים אסור דמשלפה ונשואות לא מגליא אזניה אף חוטין ולתוס׳ חומרא בחוטין אף נשואות אסור דנקל יותר מנזמי האוזן. וצ״ע מ״ש אות ל״ב וב״כ חלק ד׳ אות ט״ו כתבנו בזה:

פורפת עמ״א תוס׳ ס״ד ב׳ ד״ה ובלבד וע׳ אות י״ו וט״ס סעי י״ו וצ״ל סעיף ט״ו:

פרפה עמ״א עסי׳ ש״ח סכ״א וסכ״ב ובמ״א שם אות מ״א ואי״ה שם יבואר:

משום עמ״א בש״כ אות כ״ה:

לקלוע עמ״א תוס׳ צ״ד ב׳ ד״ה וכי וקי״ל כחכמים מדרבנן לא מן התורה וה״ה להתיר קליעתה אסור מדרבנן דדמי לסתירה תוס׳ ורא״ש נ״ז א׳:

כולה עמ״א ולא הוי פסיק רישיה ורש״י אוסר ע׳ שבת סמ״ך א׳ בחול חולקת בשערה ובשבת למאי חזיא ואף להר״ב בהג״ה דמחמיר כרש״י הא אם יצאה במחט שחולקת בה שערה בשבת חייבת חטאת ומיהו זה אף לרש״י אלא כדומה לזה:

שא״א עמ״א עסי׳ ש״ך פי״ח פסיק רישיה דלא ניחא ליה י״א מותר ועב״י כאן.

לחוף עמ״א הביא דין דפוקסת כו׳ הא להעביר כך לא לסרוק ולא בשמן שרי יע״ש ועב״י בזה ואי״ה יבואר עוד בסי׳ ש״ד: