בשבת עמ״א הניחם בכוונה עובר ב״ת הא שלא בכוונה אין עובר שלא בזמנה בעי כוונה ומש״ה התירו לקמן בש״א וש״ח המוצא תפילין להלבישם יע״ש:

בח״ה עמ״א דמספק אין עובר ב״ת ובתרס״ח אות ב׳ וכ״ט דאם מניחן שלא לשם מצוה אין מזלזל בחותם המלך וא״כ יניח ויתנה אם חייב הריני מניחן לשם מצוה וא״ל אין אני מניחן לשם מצוה ובכ״ה אות ל״א לחלצם קודם הלל:

גם עמ״א ועמ״ש בט״ז אות א׳ מזה:

בקול רם עמ״א שלא לילך ברה״ר לביה״כ כמו בחול בסימן כ״ה דכל מה דאפשר למעט ושלא לזלזל באות חה״מ שפיר דמי ובא״ר אות ג׳ חולק ואין מוכרח גם הנשים שלא יאמרו חול גמור הוא ויעשו מלאכה וביה״כ הכל יודעין עט״ז בסימן ל׳ אות ו׳ כה״ג יע״ש: