חיטין עמ״א בנר דחייה בידים ואין ראוי ביה״ש משא״כ חיטים דחייה אבל ראוין ביה״ש ועב״ח וע׳ שי״א במ״א כ״ב נתכוין לדיעה אסור צ״ע ובט״ז א׳ כתבנו מזה ואי״ה בשי״א יבואר עוד:

וי״א עמ״א ובש״ח סנ״ב דהולכין אחר בע״ה לחומרא אבל לא לקולא ושירי פרוזמיות לעשירים הוי מוקצה עט״ז כ״ה התם אין ראוי להם משא׳כ כאן כיון דבע״ה עכו״ם הוא דלא מקצה מדעתו חזי לישראל ג״כ אם ראויים בשבת כבס״ה. ובדרישה כתב דאין הכין לעכו״ם בטילטול הא באכילה אסור דלא תקשה דברי הכל בו בסימן נ״ה ממ״ש הב״י בסי׳ ש״ח בשמו ומסתימת רמ״א משמע אף באכילה שרי. ומיהו חזי ולא חזי כבס״ה אפשר אף בעכו״ם אסור לישראל אי לא אזמניה וי״ל דברי הכל בו בזה יע״ש:

שלא עמ״א תה״ד ס״ז עסי׳ רס״ה ד׳ ותקי״ג ב׳ במ״א ובט״ז ה׳ מ״ש בזה:

מטה עמ״א בש״ט אות ח׳ כל שניחא לישראל הוי בסיס ובש״ח אות ג׳ כל שהסירו המוקצה כ״ע מודים דשרי לטלטל דאין מוקצה לחצי שבת בטילטול לכ״ע ואם עודן עליו אי שרי לנער לתוס׳ אסור דהוי בסיס וכולו מוקצה ולהמ״א שם לא נעשה בסיס הואיל וביה״ש לא היה שם ושרי לנער דהוי טילטול מהצד לצורך דבר המותר כבסי׳ ש״ט בשוכח ה״ה כאן במניח יע״ש היטב:

מיהו עמ״א דיחדה לכך הוי כלי שמלאכתו לאיסור ואפי׳ לא היה מעות ביה״ש אסור כ״א לצורך גופו ומקומו ומינה דהאוסרין אף לגופו ומקומו אסור דהוי כמוקצה מחמת חסרון כיס שאין משתמש ד״א:

דהכיס עמ״א וכיס התפור בבגד חזינן דלא קפיד להניח שאר דברים שם כ״ע מודים דלא הוי מוקצה מחמת חסרון כיס ע׳ אות ה׳ כיס המיוחד למעות י״א דהוי כמוקצה מחמת חסרון כיס:

הואיל עמ״א תיבה שתוך השולחן עשויה להכניס ולהוציא ויש מעות בתיבה אם על השולחן דבר המותר היותר חשוב מותר לטלטל בכלל וא״ל אסור ולטלטל התיבה להכניס ולהוציא אפשר דלא מהני מה שיש על השולחן דבר המותר אא״כ יש בתיבה דבר המותר וצ״ע:

אפר עמ״א ש״ך צ״ל ה׳ במ״א ותצ״ח אות כ״ח דשיל״מ אסור בטילטול אפילו באלף לא בטיל במינו ואם לא הוכר בטל ברוב וי״ל דאפי׳ היה מ״ה לח בלח במינו ס׳ אטו אינו מינו וחיך אוכל יטעם משא״כ במוקצה דל״ש באפר טעם למה לא יבטל ברוב ועי״ד צ״ח:

נסתפקתי קינה או דף המוכן לתרנגולים להטיל שם ביצים והיה ביה״ש ביצי היתר ובשבת הטילו ביצים ונתערבו דכולם אסורות דשיל״מ כו׳ אי שרי לנער מי אמרי׳ דהוי בסיס לאיסור (ע׳ ש״ח נו״ן במ״א לתוס׳ בשבת נמי הוי בסיס מ״מ הואיל והוא לא הקצוה לאיסור לחוד וביה״ש היה שם היתר אף דנתערב עתה וכולה איסור מ״מ הוא לא עשאו בסיס לאיסור לחוד ע׳ ש״ט ו׳ קינה של תרנגולים) ומודינא אם נתערבה בשבת והניחם כולם במזיד או ע״י עכו״ם שם הוי בסיס משא״כ כה״ג ומהא דכתב הר״א ז״ל פכ״ו הי״ג מה״ש כנונא אגב אפר היתר ואסור (אף בלא שברי עצים ובחידושינו מ״מ הארכנו בזה) וע״כ דהיה ניכר מקודם דאל״כ כולו היתר אין ראיה דגם עתה יש מקצת אפר בצדדין דניכר מאתמול וצ״ע:

שדבר עמ״א ואף הר״א ז״ל יודה לזה ע׳ באות הקדום דאפר היתה רוב מאפר איסור וע׳ בגמ׳ מ״ז קרטין בי רבי יע״ש ובש״ח סי״ב יע״ש:

דלא עמ״א בש״ט ס״ג אות ד׳ דאין מטריחין אותו ליטול בידו יע״ש ואם יש לו כלי אחר ליטול האפר לשם אפשר דצריך לטעם המחבר וב״י יע״ש:

ינער עמ״א כל שיש הפסד א״צ ניעור ומטלטל להדיא טלטול מן הצד ע״י כלי והמוקצה מונח עליה והיינו כשיש היתר עליה או שוכח אף שאין היתר עליה. עסי׳ ש״ט בזה יום ט׳ ניסן התקמ״א פה לבוב מח״ל ה׳ יזכה אותי להדפיס ספרי בחיי וספרי א״א הרב ז״ל ובא לציון גואל ב״ב אמן: