שאינה עמ״א כללא דמילתא באהל אפילו בנין וסתירה עראי חייב ובכלים אין בנין וסתירה עראי בהו אבל בנין גמור גם בכלים חייב ע׳ לבוש ס״א וסי״א והר״ן קמ״ו שם עלה מתני׳. שובר כו׳ ותיקן לשון הר״ן ז״ל במ״ש מיהו כו׳ שנתקשיתי בזה בט״ז א׳ פי׳ הוא ז״ל דלכתחלה כתב לפירש״י דמקלקל פטור אבל אסור ומשום צורך שבת התירו אבל הר״ן לנפשיה פי׳ מיהו כו׳ דמתני׳ בכלי קטן כו׳ וכמ״ש בט״ז מזה. וכ״ד התוס׳ ורא״ש שם קמ״ו א׳ ועירובין ל״ד ב׳ דלאו משום מקלקל שרי (דאפילו מידי דרבנן בשבת אסור ולא התירו משום אוכל נפש מידי דרבנן כ״א בי״ט בקצת דברים) וע׳ מ״ש בט״ז אות א׳ מזה באורך:

מ״ם סאה עמ״א פח״י דכלים מ״א כב״ה דנמדדת עם עובי הדפנות וכ״פ בחיבורו פ״ג מה׳ כלים ה״ד יע״ש וע׳ סימן רמ״א במ״א אות י״ט:

בזפת עמ״א תוס׳ והרא״ש שבת קמ״ו א׳ ד״ה שובר ועירובין ל״ד ב׳ ואמנם בביצה ל״ד ב׳ ד״ה כי כתבו בע״א דאפילו מתכוין לעשות כלי במוסתקי אין בו שום תיקון כלי וכתב זה דלא כט״ז א׳ דמשמע מדבריו בפשיטות דמוסתקי אף אם נתכוין לעשות מנא לית איסור תורה ושם כתבתיה מזה באורך:

כתב הרמב״ם עמ״א ויש ט״ס מ״ש פכ״ג משום בונה ונ״ל פ׳ עשירי הי״ד כתב נקב כ״ש בלול להכניס אורה בונה ובהי״ו נקב כ״ש מכה בפטיש וכ״כ פכ״ג ה״א להכניס ולהוציא מכה בפטיש וע׳ מ״מ ולח״מ שם והמ״א ז״ל תירץ שלשתן בקבוע בקרקע וכן כלים מ״ם סאה דיש בנין כל שהוא ובין נקב להכניס בלבד או להוציא בלבד ה״ז בונה וחייב וז״ש לול להכניס האורה בפ׳ עשירי הי״ד היינו לא להוציא שיש פתחא במקום חשך ואופל ונקב זה להכניס האורה בלבד חייב בונה כרב בהבונה ק״ב ב׳ וא״ש קושיית התוס׳ שם ק״ג א׳ ד״ה בשלמא דבלול נמי להכניס בלבד לא להוציא כאמור ומחובר בקרקע והבן. ומ״ש בהי״ו ובפכ״ג ה״א משום מכה בפטיש להכניס ולהוציא מיירי הוא דחייב משום מכה בפטיש ובתלוש ואין מ״ם סאה דבנין כל דהו ל״ש בכלי קטן אפ״ה להכניס ולהוציא מכה בפטיש הוא וגזרו להכניס או להוציא לחוד בכלי קטן אטו לול ומדרבנן וז״ש המ״א מ״ש בפרק עשירי הי״ו מכה בפטיש בכלים תלושין קטנים מיירי להכניס ולהוציא וכמו שסיים הר״מ ז״ל כל פתח שאין להכניס ולהוציא אין חייבין בעשייתו והביא דברי רשד״מ דנקב בקרקע הבית בונה אע״ג דרק להוציא במחובר נקב כ״ש הוי בונה בנין כל דהו נמי בנין וה״ה כלי גדול מ״ם סאה כמ״ש באות א׳ משא״כ בכלים קטנים. ועם זה יתיישב מ״ש האדון ז״ל באות ה׳ בביאור דברי תה״ד ס״ד המרדכי סתם אף בחבית גדול מ״ם סאה דעושה פתח לחבית היינו בונה בחבית גדול כאמור וכדבעינן למימר שם אי״ה. ואי״ה באות ח׳ יבואר עוד:

שיתכוין עמ״א מאחר דהר״ב לא כתב וי״א ורוצה להעמיס זה כאלו שגם דברי המחבר יש לפרשם כך (ומש״ה לא כתב וי״א) א״כ למה זה כתב ובלבד שיתכוין לכך שהם דברי המרדכי הביאו הב״י שיותר מתפרשין כמ״ש בספרו הארוך דתקוע מע״ש אף בפ״ר שרי ועט״ז ב׳ שם הארכתי:

ודוקא עמ״א כוונתו שהעתיק דברי תה״ד בסי׳ ס״ד בקוצר ולא הגיה כלום כמ״ש הט״ז באות ג׳ רק ב׳ מלות משום מוקצה יש למחוק כמ״ש הב״ח ז״ל (עט״ז גוף התשובה) ועיקר כוונת מהרא״י ז״ל דבאיסור דרבנן י׳ל פ״ר שרי ולא הדר ביה מזה כמ״ש ראיה ממרדכי פ׳ הזורק פירשו המ״א ז״ל מכרמלית כו׳ רק כתב דאפ״ה ההיא דחבית איירי בדצה ושלפה יע״ש בענין דלא הוי פ״ר מדמייתי מסכינא ביני אורבי ופי׳ ר״י בעל התוס׳ דף מ״ד א׳ בשבת דלענין מזיז עפר היינו גומא כו׳ ומסיק בתיובתא לשמואל מהטומן לפת כו׳ וקשה אמאי מותר בגומא בא״צ לעפרה הוי בונה ופ״ר בדאורייתא אסור ואמאי שרי וע״כ איירי בענין דלא הוי פ״ר ומש״ה פירש התה״ד דביני אורבי לאו קודח אלא מרחיב הגומא דמש״ה לא הוי פ״ר דביני וביני לאו פ״ר כמו הטומן לפת ומדמה להדדי וכיון שכן בחבית דמדמה לביני אורבי נמי בהכי מיירי דלאו פ״ר ואיך יצויר זה בגוף א׳ וע״כ בדצה ושלפה כו׳ כה״ג בחבית שהוא גוף אחד ומיירי המרדכי בחבית גדול דאז הוי אהל כמ״ש באות א׳ ויש בו בנין וכי אמרינן פתח דלאו להכניס ולהוציא דרבנן בלול קטן תלוש כמ״ש באות ג׳ דבנין עראי לית בהו ומכה בפטיש שלא הוי דלאו להכניס ולהוציא הא בבנין אוהל פתח להוציא לחוד נמי בנין הוי קודח כ״ש חייב וא״כ ודאי בדצה ושלפה מיירי יע״ש ואין סותר למ״ש בגמ׳ קמ״ו א׳ הביאו המ״א ג״כ באות ג׳ כאמור. וז״ש יתיישב ההיא דמרדכי אף בחבית גדולה כדכתיבנא ומיהו בחבית קטן י״ל דשרי פ״ר בדרבנן פתח דאין עשוי להכניס ולהוציא דלא כד״מ והר״ב בהג״ה. ומלת אפילו הוא ל״ד כ״כ. ולדינא כתב דנראה בחבית גדולה וכותל בנין ליכא איסורא כמ״ש המחבר דפ״ר בדרבנן ולא ניחא ליה דמקלקל כה״ג יש להתיר אבל מ״ש להתיר פ״ר בדרבנן וניחא ליה זה אסור. ומ״ש אף אין מקצת עליו מגולים שרי ע׳ סי׳ שי״א אות כ״א הקשה על המ״מ כו׳ ואף לדידן דאסור שם דנראה כעושה גומא להדיא משא״כ כאן (ושם בשי״א למאן דרוצה לסמוך להקל אף שאסור לעשות כן נגד המחבר והר״ב אודי ליה אבל בשדה יש לאסור בודאי כו׳) ועא״ר אות ב׳ ועסי׳ שי״ו אות ט׳ ואין בזה קושיא עליו דהראה לכאן ובגמ׳ ברוב גרסאות גרסי׳ ותסברא ואי״ה שם יבואר. ומ״ש דניחא ליה פתח עד״מ כל דלא ניחא ליה אין איסור ובפרט בכותל רק המנהג לאסור ובצורך גדול עט״ז אות ג׳. ולענין להתיר חשוקים שקורין רייפי״ן או בענד״ר מחביות קטנים העשוים מנסרים הרבה יבואר אי״ה באות י״ד וע׳ אות ח׳ יבואר עוד אי״ה:

שמא עמ״א עט״ז ג׳ ועב״י ואף למ״ד שמא יקטום שייך זה יע״ש:

ראש עמ״א תוס׳ שבת מ״ח ב׳ ד״ה וכי במוסתקי כרשב״ג קמ״ו א׳ שובר ראש החבית בסייף ובמשנה שם וכמ״ש התוס׳ שם ומקשה לר״ש בבורטא מרשב״ג דמשנה שובר אין עושה כלי אבל מתיז ראש החבית י״ל לפתחא מכוין ומשני כו׳ וע׳ חה״ר קמ״ו. ולהתיז המגופה לבד מחבית אף חבית שלימה שרי כדמשני במ״ח דאינו חיבור. ורש״י במ״ח פירש מגופה מן החבית ובקמ״ו פירש שפת פיה ראשה גוף החבית דאל״כ לא היה מקשה על ר״ש. ועמ״ש אי״ה באות ח׳:

למעלה עמ״א הנה תראה שהאדון ז״ל כיון כוונה מיוחדת בקוצר דבריו כי התוס׳ מ״ח ב׳ ד״ה וכי שסיימו במגופה אף להכניס ולהוציא ליכא חיוב חטאת משמע לכאורה כר״ה כקמ״ו דמגופה אף מהצד שרי כמ״ש בט״ז ה״ו לכן פי׳ דאינו כן דתרתי לטיבותא בעינן לר״ה בקמ״ו מגופה למעלה דאין דרך לעשות שם פתח ואף אי עשה להכניס ולהוציא לית חיוב חטאת דאינו חיבור מש״ה לא גזרו במגופה למעלה כה״ג אבל מהצד במגופה כיון דלפיתחא מכוין אף דאי הוי להכניס ולהוציא נמי לית חיוב ד״ת גזרו אטו לול של תרנגולים כו׳ ומה״ט בחבית עצמה למעלה אף שאין דרך לפתח שם מ״מ אי הוי מכוין לפיתחא והיה מכוין להכניס יין ולהוציא דרך שם היה חייב תו גזרו עליה אף שאין דרך פתח שם ודוקא מתיז ראשה בסייף שרי כה״ג דודאי לעין יפה קמכוין ודברי התוס׳ עולים במ״ח ב׳ אף לר״ה כאמור ומה שסיים בשלימה שרי לא הבינותי דאף להתיז המגופה ממנה לגמרי שרי בשלימה כמ״ש באות ז׳ וכ״ש לעשות נקב במגופה. ומבואר באות ז׳ דבמוסתקי אפ״ה למברז אסור ומוכרח הוא דרשב״ג מיירי בהכי ומינה ר״ש נמי דאל״כ מה פריך וכן בהמחבר מוכרח הוא ובאות ח׳ חולק אט״ז ו׳ ואוסר בחבית גופא אף למעלה כהמחבר ובט״ז הקשינו דא״כ בס״א מאי איריא בשלימה אסור לנקוב במוסתקי נמי אסור יע״ש וצ״ע:

מ״ש באות ג׳ פתח להוציא או להכניס לחוד יש בונה בקרקע אין סותר למ״ש בתה״ד סי׳ ס״ה מרש״י עירובין ל״ד א׳ ד״ה ובעי ותוס׳ ד״ה בעי ואי״ה בט״ז ט׳ יבואר בזה:

יכול עמ״א פירש״י ביצה ל״ח ב׳ ועב״י ועסי׳ שי״ז ס״א וכאן ס״י דאף שאין עשוי לקיום בשבת משמע הא אם הטמין לשני ימים אסור לפתוח בשבת ובתה״ד סי׳ ס״ה מייתי מקשר דיש חילוק בין זמן רב או לאו כו׳ וז״ש שם הר״ב והראה לכאן סעיף יו״ד ואי״ה שם יבואר עוד:

ויש עמ״א כללא דמילתא כלי קטן כל בנין וסתירה גריעה שרי לצורך שבת לאכול הימנו הא כלי גדול מ״ם סאה אסור בנין וסתירה כל דהו ומ״ש דזה מקלקל הוא ע׳ אות א׳:

ע״י עכו״ם עמ״א ביש״ש ביצה פ״ד סי׳ ט׳ ולכאורה מחלוקתם ליש״ש כל שיש פלוגתא דרבוותא והלכה כמאן דאוסר אפ״ה אסור ע״י עכו״ם כ״א שבות דשבות במקום מצוה והש״ע סובר הואיל ויש מתירין ראוי לנו להקל ע״י עכו״ם עכ״פ עב״י. ויש לראות אי טעמא דמקלקל הוי דרבנן להר״מ סובר בחמתו חייב דמתקן ה״ה כאן מתקן ונהנה שאוכל מה שבתוכו וע׳ אות א׳ דבמוסתקי דוקא וצ״ע:

חותלות עמ״א ועיין באות שאח״ז ואי״ה שם יבואר:

שסובר עמ״א עפרש״י שבת קמ״ו א׳ חותלות תמרים רעים להתבשל הטעם דע״י כך מתבשלים ולא עשוים לבית קיבול הוי כשומר הפרי הא לא״ה אסור ולכאורה א״צ ראיה מהירושלמי דכבר מבואר אי לאו מוסתקי שייך בנין וסתירה גמורה בכלי קטן ובמ״ם סאה אף בנין וסתירה כ״ד נמי. ומחצלת שתופרים בהם פירות אפשר לאו כלי מיקרי דוקא כעין סלים וצ״ע. עמ״ש אי״ה באות י״ד מזה:

מותר עמ״א חביות קטנות בחשוקים כעין שלנו רייפ״ן או בענד״ר בשכ״ג פלפל בזה די״ל דמי למוסתקי יע״ש וחותלות תמרים רעים כיון שצריכין להני כלים דמי לשובר אגוזים אבל גרוגרות קשה ואולי הואיל והם עשוים מחתיכות קטנים דמי למוסתקי יע״ש וא״כ כלים גמורים אין עשוים מחתיכות קטנים אסור אבל אין עשוים להתבשל תמרים והמ״א באות י״ג לכאורה נראה הרכבה דכתב עשוים להתבשל וכתב אבל כלי גמור וצ״ע:

היין עמ״א עב״י בזה:

ת״ח עמ״א בשל״ט אות י״ג האידנא אסור להעריב ולהעביר אבל כאן שרי דהר״מ מתיר כאן אף לכ״א דסובר הא דאמרו בגמרא צורבא מרבנן מותר שבת קל״ט קאי בספינה עב״י: