מקרי של קיימא עמ״א דקיימא ל״ד רק פטור אבל אסור ואין חייב כ״א זמן ארוך חצי שנה וי״א לעולם דוקא חייב עב״י וע׳ ע״ש אות ח״ו מזה (לא היה לי ספר ע״ש כ״א בכאן ה׳ אנה לידי פה פפד״א עש״ק י״ב מנחם אב התקמ״א):

דעד עמ״א ג״כ ל״ד אלא מותר לכתחלה בפחות מז׳ ימים ע׳ ע״ש. ועסי׳ שי״ד סעיף י׳ חותמת כו׳ בשאין עשוי להתיר ביומו היינו רק בליל מ״ש ומש״ה ליכא איסורא דקשר דמיקרי לענין קשר ביומו כבני מחוזא שמתירין בכל לילה. ומיהו אם קושר בליל שבת קודש ודעתו להתירו ביום השנה עצמו י״ל שרי דכל פחות מכ״ד שעות ביומו מקרי אבל יותר מכ״ד שעות פטור אבל איסורא איכא ועיין אות ג׳ ואי״ה שם יבואר:

ולצורך עמ״א לא הבינותי זה דודאי להר״מ משמע כל שאין קיימא לעולם ואין אומן מותר לכתחלה אף שהוא לימים הרבה דלא מחלק פרק עשירי שם כ״א בין אומן וקיימא יע״ש (עט״ז א׳) וא״כ קשיא ליה דלמה התירו משום מצוה תיפוק ליה דיחשוב שלא יתקיים לעולם ש״מ דאיירי דא״א כ״א לעשות של אומן דאז אסור להר״מ מש״ה התירו במצוה. ואמנם להרא״ש וטור קשה דמשמע לדידהו כל שאין קיימא אף אומן פטור ומותר וכדבעינן למימר לקטן אי״ה באות ה׳ א״כ קשה יחשוב להתירו באותו יום שרי לכתחלה אף באומן ובלאו מצוה שרי וי״ל דקושר בליל שבת לידע שיעור מקוה וכדומה צררך קנה ארוך וביום השבת לא יתיר אותו שצריך בכל יום השבת לידע שיעור מקוה והוי יותר מכ״ד שעות באפשר או דאין להתיר ביום השבת דמשום מצוה התירו לקשור ובהתרה א״צ מצוה אבל קשה לי״א דפחות מז׳ ימים שרי לכתחלה כבאות ב׳ לטור קשה סוגיא דגמרא לאיזה צורך התירו במצוה וצ״ע:

דאין עמ״א דוקא קשר הדק היטב א״א בקיאין הא לא״ה אנו בקיאין והיינו להר״מ ז״ל דאומן לחוד פטור ואסור הא לטור ורא״ש כל שאין קיימא ביומו עכ״פ אף אומן שרי כבאות ה׳ וכ״ת להר״מ ספק דרבנן לקולא י״ל ספק ידיעה לא מיקרי ספק עי״ד מזה סי׳ ק״ו ובע״ש אות י״א כתב דזה לרא״ש ולשיטתיה של רא״ש באומן לחוד חייב חטאת ובקיימא לחוד ג״כ ובאות ה׳ אי״ה יבואר דאינו כן:

וה״ה להתירו השיג על ע״ש באות י״א ואות ד׳ בתרתי דלהר״מ אסור מחמת ספק חסרון ידיעה ולהרא״ש לא זו דאומן ואין קיימא ביומו דפטור אף מותר לכתחלה ובגמרא קי״ב דנקיט בדטייעי כו׳ דקטרי אינהו ואין קיימין פטור ואסור ה״ה אושכפי פטור ואסור כה״ג כל שאין מתירו ליומו או לשבעה אלא אורחא הוא דאומן עושה לקיום וחייב ועיין ע״ש הביא דברי הרא״ש ז״ל והשמיט בדטייעי ב׳ תיבות דקטרי אושכפי וע״ז קשה ליה למה בדחומרתא הביא מלת אינהו אבל בגי׳ שלנו ברא״ש כמו בגמ׳ וז״ש המ״א ובגמרא והבן זה עמ״ש אי״ה באות ו׳:

לא עמ״א ולמ״ש הע״ש לרא״ש באומן לחוד יש חיוב חטאת י״ל דאסור עפ״י הדין ומ״מ מדברי הט״ז משמע דהכל תלוי בקיימא לחוד ואומן לא מעלה ולא מוריד כנ״ל בזה :

שאלה מי שנפסק א׳ מציציותיו ואין לו בגד לכבוד השבת לצאת לרה״ר כ״א זה אי שרי להתיר הציצית הנה למ״ש בע״ש אות ו׳ שיש מחלוקת להרא״ש מתיר שלא ע״י לקשור שרי מ״ה כ״א דרבנן י״ל שרי וכ״ש להתיר שיהא קצת ענף ע׳ ה׳ ציצית ולהר״מ פרק עשירי משמע דמתיר לחוד חייב אסור במקום מצוה :

מריש הוי קשיא לי למה כשאין לו ציצית אסור להטיל בשבת דקשר עליון ד״ת וחייב משום קושר אמאי יחשוב שלמ״ש יתיר מיד ופטור אבל אסור במקום מצוה ל״נ וכ״ש כ״ה דוחה דרבנן עסי׳ י״ג א״כ מי שאין לו ציצית יעשה כו׳ וי״ל כל שלפעמים מבטלו כי כן הדרך אסור מ״ה ואי״ה בסוף הסי׳ יבואר עוד. וכ״ה בלא״ה י״ל ילבוש כך עסי׳ י״ג:

נשמטו עמ״א בתוס׳ ורא״ש במה טומנין דף מ״ח א׳ ד״ה הא כיון דעתיקי הא חדתי אסור אף בלא טורח דמתקן מנא ועט״ז אות ד״ה ובמ״א אות ט׳ מזה:

שלא עמ״א בסס״א בהג״ה קשר א׳ בראש החוט חייב בשם סמ״ג ואיכא למיגזר שמא יתקע כו׳ :

צריך טורח עמ״א ובט״ז אות ד׳ והנה בחדש אף באין טורח אסור דמשוי מנא באם מבטל שם כבאות ז׳ ובישן בטורח י״ל דמתקן מנא כמ״ש בט״ז ר׳ וי״ל אף באין מבטל שם כה״ג בטורח הוי מתקן מנא ובחדש באין טורח אז בעינן מבטל שם ולמ״א משמע הטעם דאסור לטרוח בשבת ונ״מ ע״י עכו״ם באין צריך לו כ״כ הרבה למ״ד מתקן מנא אסור שבות דשבות באין צורך הרבה כבסי׳ ש״ז ס״ה יע״ש ואם מפני טורח י״ל דשרי ע״י עכו״ם וצ״ע :

אין עמ״א בע״ש הביא ראיה מר״מ פ׳ עשירי ה״י דקורע בחמתו חייב אע״ג דלאו לתפור כל שאין מקלקל אע״ג דלא לתפור חייב הוא ה״ה פותח בית הצוואר למה לא חייב משום קורע לחוד דמתקן הוא ובחידושינו שבת דף מ״ח כתבנו מזה ועמ״א אות י״א ואי״ה שם יבואר עוד :

שחזר עמ״א בכ״מ פרק עשירי מה״ש ה״י משמע כל שתפרו האומן ופותח חיובא נמי איכא משום מכה בפטיש אבל משום קורע כה״ג לא אף דהוי מתקן מ״מ י״ל לא הוי דומיא דמשכן שקורעין ביריעה גופא משא״כ זה :

דלי עמ״א השיג על ע״ש באות ח״י דכתב דמיירי במעשה אומן דאל״כ דגרדי אטו דעלמא הוי גזירה לגזירה יע״ש דא״כ במשיחה אמאי שרי באומן פטור אבל אסור הוי להר״מ ואמר כמ״ש ס״א בהג״ה לרמוז דהר״ב לשיטת הר״מ אמרה דלא כע״ש עמ״א אות ה׳ ומצינו שלפעמים גוזרין כל שהיכא גזירה קרובה כו׳ :

בחבל עמ״א דאף דגרדי אסור אטו דעלמא שבת ע׳ אות הקדום :

אינו עמ״א עב״י ובאר הגולה אות ך׳ מ״מ פ״י מה״ש בשם התוס׳ ועיין שבת קי״ג א׳:

נוהגים עמ״א ועט״ז ז׳ ובו ביום באומן אסור ועניבה אף מעשה אומן לא מיקרי מעשה אומן ומש״ה שרי הא אין עשה להתירו בו ביום עכ״פ איסורא איכא כשיש קשר א׳ למטה :

בשני עמ״א ועב״י:

של עמ״א תוס׳ שבת קי״ג א׳ ד״ה התם דל״ש לא גזור והנה למ״ש הע״ש אות ח״י וי״ט ועמ״א אות י״ב י״ל דלא קשה קושיית התוס׳ שם דלרבנן בפסקים דלא מבטל ליה באומן נמי שרי דלא גזרו אטו מבטל דלא מבטל ליה וכי אסור באומן לחוד היכא דיש לגזור אטו מבטל והוי איסור תורה כמו חבל דעלמא וקשירת פרה לאו מעשה אומן וצ״ע :

דעלמא עמ״א הראה לס״ו אות י״ו (ומתחיל סעיף ז׳ מטלטלין ובקצת דפוסי ש״ע חסר ס״ז) ועט״ז אות ח׳ ובר״מ פ״י ה״ג משמע חבל דעלמא אסור בטלטול והמ״א שם כתב הטעם דעלמא יניח ראש א׳ והוי קשר קיימא דאסור לכתחלה אף בהדיוט ומיהו י״ל חבל דעלמא אסור בטלטול ואז הוכן מאתמול לכך אפ״ה אסור שיניח ראש א׳ והוי קיימא אבל בקשור ראש א׳ מותר בשבת שהוכן לכך וגם מסתמא יניח אותו שכבר קשור ולא זה שנקשר עתה כבאות י״ט :

אבל עמ״א דהוכן לכך מאתמול ליכא מוקצה עיין אות י״ח ומסתמא יתיר הקשר של עתה ואין קיימא ועמ״א אי דוקא מתיר באותו יום או כל פחות משבעה שרי לכתחלה. ומ״ש הע״ש לא עיין בשי״ד ס״ט שם מבואר דינו דהיתר קשרי השפוד שרי להפקיע בשבת ועמ״ש אי״ה באות ך׳ מזה :

מותר עמ״א לענין ציצית בשבת לקשור ב׳ קשירות אסור וחייב חטאת דעשה דציצית אין דוחה עשה ול״ת דשבת בכרת וסקילה וכ״ת יקשור ע״מ להתיר במ״ש מיד י״ל כמ״ש אח״כ בשם הכל בו אם נמלך לפעמים ומבטלו אסור אע״פ שאין דעתו להניחו שם ומיהו י״ל אסור אבל אין חייב חטאת כשדעתו שלא יניח שם לעולם ומ״מ כשאין לו בגד ללבוש בשבת כ״א ד׳ כנפות ואין בו ציצית לא נתיר לו משום כ״ה ודעתו ליטול אחר שבת מיד דבשבת יוכל ללבוש מפני כ״ה בלא ציצית כבסי׳ י״ג. ואם נפסק ציציותיו ברה״ר למ״ד דיש רה״ר עתה אסור להתירם רק ינתקם שם דמקלקל פטור אבל אסור וכ״ה דוחה ל״ת דבריהן וע׳ שי״ד ס״ט ובמ״א אות י״ד וב״י סי׳ זה דפסיקת תלוש מקלקל היתר גמור הוא צ״ע דקורע שלא ע״מ לתפור ב׳ תפירות מקלקל בתלוש ואפ״ה פטור אבל אסור. וכ״ה בר״מ ז״ל פ״י ה״י הקורע להפסידה פטור ומשמע אבל אסור וסבור הייתי לומר דוקא אגד גדיים מותר ולא משמע כן ועסי׳ תק״ט ס״ד וה״ה בשבת שרי וס״ג שלא יחתוך החוט היינו מתקנו למדה ודאי חייב חטאת בשבת ולוקה בי״ט אבל מקלקל בתלוש היתר גמור הוא והא דקורע להפסידה אסור או בקורע בגד שמפסיד כלי או אף פחות מגע״ג דלאו כלי הוא י״ל קורע כדי לתפור שתי תפירות דהוי מלאכה אלא שמקלקל פטור ואסור משא״כ קורע חוט א׳ לשתים היתר גמור הוא ולפ״ז בהולך ברה״ר ויש בו ציצית פסולים יכול לנתקן וצ״ע. הביא דברי הר״מ ז״ל פ״י מה״ש ה״ח הפותל חייב משום קושר הן מן החלף והוצים דלא כראב״ד הביאו המ״מ שם ה״ג דשל גמי ל״ש קשר קיימא אלא כל החבלים שייך בהו קשר. ע׳ סי׳ ש״ג אות ך׳ הקולע נימין חייב משום אורג להרמב״ם היינו נימין דקין דרך אריגה הוא משא״כ חבלים חוטים גסים ועבים אין אורג רק חייב משום קושר וצ״ע. ולענין ציצית פסולים לנתקן י״ל דהוי ע״מ לתקן ואסור ומתקן מנא הוא :