ומחללין עמ״א כל מה שיכול להזמין מע״ש יזמין יולדת לט׳ יולדת ג״כ למקוטעין עתה עאה״ע ע׳ אות ה׳:

ואפילו עמ״א שבת קכ״ח ב׳ וע׳ לבוש אפילו יכולין לעשות צרכיה בלא נר אפ״ה מיתבא דעתה ונוהגין אפילו כשאין רואה כלל מראה הנר מדליקין נר ג״כ כתי׳ הב׳ ומיהו כשיש עכו״ם יותר יש לעשות ע״י עכו״ם עסי׳ שכ״ח סי״ב יולדת קיל יותר מחולה אחר אע״ג לכמה דברים חמיר כבס״ד. וע׳ אות ג׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

משנין עמ״א מ״מ פ״ב ועסי׳ ש״ך אות כ״ג הסוחט שער פטור אבל אסור מ״מ טוב להרבות בהוצאת שמן וכלי ע״י שינוי מאיסור חדש סחיטה בשיער דהוי ב׳ איסורין הוצאה ע״י שינוי וסחיטה דרבנן ועמ״ש שם ושכ״ו במ״א אות ח׳. ולדידן די״א לית ליה רה״ר או א״א להביא בשערה כ״א בגד בשמן דרך מלבוש ותסחט שם טוב להביא בכלי ביד שזה דרבנן וזה ד״ת:

עכו״ם עמ״א מ״ש מחללין וצ״ל מילדין וער״מ פ״ב הי״ב בת גר תושב מילדין באין חילול דמצווין להחיותו דאין עע״ז ומקבל ז׳ מצות וכדומה ש״מ עכו״ם דעלמא אפילו אין עע״ז אין מילדין ואפ״ה כתב הר״מ ז״ל שם ואפי׳ בשכר קושטא קאמר ומיהו שכר אין קושיא שכר שבת בהבלעה או מכירו ומתנה כמכר וכדומה: ועי״ד קל״ד סתם ולא תייליד לעכו״ם משמע אף אין עע״ז הא בת גר תושב תיילד דמצוה להחיותו. ומ״ש קראים שרי היינו בשכר ובדבר שאין חילול שבת אף שבות דרבנן אין מחללין וצ״ע דהם אין מנטרי שבתא בשבות דרבנן ויכול להשמט מהם ובת גר תושב בשבות דרבנן צ״ע די״יל העמידו דבריהם בשוא״ת:

אין עמ״א דהיכא דעכו״ם יודע שזה אין חילול שבת וליכא להשמט שרי בשכר (צ״ע קצת דיכול לומר שכר שבת אסור לדידן) אם אין חילול שבת. ואם איסור דרבנן משום איבה צ״ע עסי׳ שכ״ה במ״א אות ו׳ ומשמע לכ״ע אם יש לחוש לאיבה בין א״ה מתירין שבות דרבנן ממש וכ״ש מ״ע ובי״ד קי״ב בש״ך כ״ה כ״ו איבה בין ישראל לחבריה אין מתירין כ״א בפת עכו״ם יע״ש ושאני איבה דא״ה. וצ״ע:

שאין עמ״א עב״י תוס׳ ע״ז ולפ״ז לדידן דא״א בקיאין בכלו חדשיו לעכו״ם כל שאין יושבת על המשבר הוי ספק ד״ת ואפי׳ בשכר דאיכא איבה אסור. עיין אות ה׳:

ג׳ ימים עמ״א דאין מונין מעל״ע כמו ביה״כ יע״ש בזה:

אמרה עמ״א עא״ר ואי״ה בט״ז אות ה׳ יבואר:

אין עמ״א הציון ראוי להיות מג׳ ועד ז׳ אמרה איני צריכה אע״פ שחברותיה אמרה שצריכה אין מחללין הא כשחכמה ורופא אומרים שצריכה מחללין ומשבע ואילך הרי היא כחולה שאין סכנה עתו״ש אבל כשרופא אומר שנתחדש לה חולי ורופא מומחה י״ל שמחללין עליה שבת יע״ש:

היושבת עמ״א בח״מ רע״ו בסמ״ע אות ז׳ ור״פ שם אות כ״ג משמע כל שספק השקול נמי מעמידין הנכסים בחזקת יורשי האם וא״כ קשה מה איריא מיעוטא דמיעוטא. ובמ״א נסתפקנו הא דאין הולכין בממון אחר הרוב אם דוקא במיעוט לחוד דסמוך והו״ל פלגא וכמ״ש התוס׳ ריש המניח הא מיעוטא דמיעוטא י״ל מוציאין מחזקה וצ״ע:

דאין עמ״א כי בשוהין הרבה ואח״כ ניכר ודאי שמת אמו מסתמא מתה היתה מזמן ראשון ואז גם הולד מת עתו״ש:

כל עמ״א מ״מ פ״ב הי״ד ורע״ו ס״א י״א וי״מ בעשה מדורה לחולה שיש סכנה אם רשאי הבריא לחמם נגדו אם י״ל שמא ירבה בשבילו ואם עשה מדורה ע״י עכו״ם בחולה שאין סכנה אי יש סכנה עסי׳ שי״ח ס״ב דאסור ה״ה מדורה שייך הפלוגתא בזה. וכ״ה ברע״ו:

כל צרכיו עמ״א תוס׳ שבת קכ״ט ב׳ ד״ה כל ומשמע חתיכת טבורו לאו איסור תורה ואפילו ביחידי חותכין ואין יוצא דם (אין מחזיקין דם מעט יש עי״ד) ומ״מ גוזז הוי באפשר ממחובר. עסי׳ שכ״ח סל״ח יע״ש:

ומולחין עמ״א אין עיבוד כה״ג באדם וכל שבות שרי מפני צערא:

או עמ״א משמע מכאן לחלל שבת על העובר תליא בפלוגתא ועמ״ש בסי׳ שכ״ח מזה ושם כתבנו שאם תפיל יש סכנה לאם ופ״נ אף בספק דוחה שבת:

או ספק עמ״א כל שלא פירש מטלטלין כל תינוק דאמרינן בן ז׳ הוא:

להוציא עמ״א ולתוך הכוס אסור דהוי מפרק:

מיישרין עמ״א ע׳ אות שאחר זה אי דוקא בידים אסור ביום שאחר הלידה או אפילו אף בבגדים ואי״ה שם יבואר:

שלא עמ״א מהמחבר משמע דוקא שלא יתעקמו שרי בבגדים הא ליישר אף בבגדים אסור לאחר יום הלידה וברא״ש משמע כל שאין בידים שרי בבגדים ליישר אף ביום שאחר הלידה וברמזים כתב ליישב במקום ליישר והיינו לפופי ינוקא שרי ומדנתן טעם דאורחיה בהכי הא נתעקמו רגליו אסור אפי׳ ע״י בגדים לעשות זה בשבת דהוי נמי כבונה ועא״ר: