מזון עמ״א. ר״מ ז״ל פכ״ב סי״ו עט״ז א״ב. ובמהרא״י בכתביו סי׳ קצ״ו יע״ש וכתב המ״א דמש״ה כתב הר״ב ז״ל בהג״ה שמא יתקנו בחבית שנשברה ולא מטעם שמא יביא דרך רה״ר דהיה לו להקל עתה למ״ד דלית רה״ר עתה ול״ד לדליקה בשל״ד למ״ד כיבוי משאצ״ל מ״מ חמירא הוא עמ״א שם אות ל׳ משא״כ רה״ר לית עתה לכן כתב הטעם שמא יתקן החבית והוי מלאכה ד״ת ועסי׳ שי״ד משא״כ נשפך כולו לארץ דליכא חששא כ״א שמא יביא דרך רה״ר היה לאקולי במקום פסידא עתה ועט״ז מזה:

ומיהו עמ״א הנה בגמרא שבת קי״ז ב׳ ולא יקלוט ואח״כ יזמין אורחים (פירש״י בשעת קליטה א״צ לו) ואין מערימין בכך ר״י בר״י אומר מערימין כתנאי או״ב שנפל לבור כו׳ ופירש״י אין מערימין לזמן אורחים שא״צ וכ״כ הט״ו כאן ובר״מ ז״ל פכ״ב הי״ו ולא יקלוט ואח״כ יזמין ואם הערים בדבר ז״ה מותר ומפרש הב״י דהר״מ ז״ל מפרש ואין מערימין אפילו דיעבד אסור לת״ק אם קלט ואח״כ הזמין ור״י בר״י מתיר ופסק הרמב״ם ז״ל כר״י בר״י והשתא קשה חדא לאיזה צורך הגיה הר״ב ואם הערים מותר להט״ו דמפרשים ואין מערימין לכתחלה אורחים שא״צ כפירש״י מה״ת אם קלט ואח״כ זימן אורחים לאסור דיעבד דזה להר״מ יש פלוגתא לא להט״ו ואפשר אף הערים אורחים שא״צ נמי שרי דיעבד דלא עשה מלאכה כלל. ועוד הקשת על פי׳ הב״י דהר״מ אין מערימין לקלוט ולהזמין אח״כ לשון הערים ל״ש בזה כלל דהא הזמין אח״כ ע״כ פירש להר״מ אף לכתחלה מותר להערים אורחים שא״צ לאכול כפירש״י אין מערימין ופסק כר״י בר״י דמערימין בשל דבריהם ולפ״ז אף לכתחלה להר״מ מותר להערים להזמין אורחים שא״צ ומ״ש בדבר זה היינו הואיל ומדרבנן הוא ובמ״מ כתוב ופסק להקל בשל דבריהם יע״ש וק״ק דכתב ואם הערים משמע דיעבד ולב״י ולהר״ב בדבר זה הא הערים אורחים שא״צ אף דיעבד אסור ומ״ש רסי׳ תקל״ג במ״א אות ג׳ ובגמרא משוה אותם היינו במועד קטן כמ״ש הב״י בתקל״ג ר״י בר״י אומר מערימין והיינו היכא שאין ניכר הערמה דמזמין אורחים שא״צ לו שרי אף לכתחלה להר״מ אבל היכא דניכר הערמה אסור אף להר״מ ז״ל בדרבנן ועסי׳ תצ״ח במ״א אות ך׳:

הדלף עמ״א דאי נשברה בראוי אסור יותר מג״ס לצורך שבת וזה אין ראוי כלל ולמה לי טעמא מהיכנו אלא נסדק דטיף טיף שרי הרבה בהרבה כלים כאן אסור מבטל כו׳:

לא עמ״א הקשה אם יש כלי אחר למי יתירו לטלטל המוקצה עם הכלי לשפוך לגיגית בשביל שלא יהא גרף התירו זה יותר טוב שיעמיד גם כלי ב׳ תחתיה וקשה דיותר טוב שלא לבטל כלי מהיכנו דיש בו לתא דבנין וסתירה ממה שמטלטל מוקצה וצ״ע. וכתב בד״מ כו׳ כצ״ל. והקשה דאין מבטלין איסור לכתחלה (ואף להתיר בהנאה לא באכילה אין מבטלין עסי׳ תרכ״ו ט״ז ב׳) ואף דלמחר מותר אסור לבטל איסור ליומו באין מינו ותי׳ דאין כוונתו לשתות היין כ״א להציל היין ובנתבטל שרי היין היום לשתות כמו בדבש להתיך בי״ד ומ״מ צ״ע דכיון דא״א להציל את היין אסור הוי כמתכוין להתיר היין ול״ד למתוך הדבש כו׳. ואפשר כיון דלמחר מותר הוא ואין כוונתו לשתות היום כה״ג ל״ג להציל היין אע״ג דעצים שנשרו אי לאו רמיקלי אין מבטלין. ולפ״ז חבית יי״נ שנשברה בשבת סתם יינם אע״ג דבטיל בס׳ בי״ד סימן קל״ד אסור ליתן כלי תחתיו עם יין כשר ושיהא בטל בס׳ אע״פ שאין כוונתו לכך דממילא הוא כוונתו להתיר האיסור. וסתם יינם עתה אע״ג דשרי בהנאה עמ״א תמ״ו אות ג׳ היכא דליכא עכו״ם כו׳. ואם נתנסך בשבת צ״ע אם לא הוי נולד. ומ״ש לסמוך על המקילין בי״ד קל״ד א״י דודאי הלכה לאסור דחוזר וניער כמ״ש הש״ך בי״ד אות ח״י אפילו במינו כ״ש אין מינו כה״ג ואפשר הואיל ואין אסור אלא ביומו ולמחר מותר כה״ג לא אמרינן חוזר וניער ולפ״ז יצא לן דין חדש כל דשיל״מ בא״מ שנתרבה לא אמרינן חוזר וניער ובשאר איסורין אף בדרבנן ומינו אמרינן חוזר וניער עמ״ש בפריי לי״ד מדינים אלו ואי״ה יבואר עוד. מ״ש הע״ש דאין להניח כלי עם מים דשיל״מ צ״ע דבא״מ בטל כמ״ש הד״מ ועש״ך י״ד צ״ט אות כ״א ובפריי שם:

מ״ש המחבר מלקט ואוכל כו׳ ולא ביאר אם לחיקו שרי דוקא לקופה וסל אסור משום עובדין דחול ובעפרורית בורר אסור אף לחיקו כבסימן שי״ט. ועיקר אי שייך דוקא ממקום גידולו עב״י ואי״ה בש״ע יבואר עוד: