בין עמ״א עירובין ק׳ א״ב ועב״י דבימות הנשמים בשאסור משום מ״ע הרואה אומר לח הוא ועולה באילן לח ובחדרי חדרים אפשר שרי להרא״ש דפסק בימות החמה שרי באין ענפים דלא נתרי קינסי וביש ענפים אסור בימות החמה להרא״ש דנתרי קינסי ואף דאין מתכוין בלא פ״ר שרי לר״ש מ״מ דבאילן מינכר טפי גזור אטו לח כה״ג וכ״ש כשיש פירות יע״ש ברש״י ולרי״ף ור״מ להמחבר החמירו טפי אף בימות החמה ואף בליכא ענפים אסור דרב בקעה מצא ול״פ (ומש״ה כתב המ״א ז״ל בימות הגשמים כו׳ להרא״ש כן והבן) וביבש ליכא תלישה וערש״י שם דנתרי פירי היה למגזר אטו לח וה״ה נתרי קינסא כה״ג י״ל לפרש כן. ומ״ש המ״א להר״מ ז״ל תלוש נמי בשבת חייב חטאת מסי״ב וכ״ה בר״מ פ״ח ה״ד ובפ״ב מה׳ ט״א ה״ה סתם דלשבת אף יבשו עוקציהן חייב חטאת ומ״א אף לחין עוקציהן כתלוש דמי וע׳ חולין פרק ט׳ דף קכ״ז ב׳ ברש״י שם והר״מ ז״ל מפרש אי דיבשו הן ועוקציהן פשיטא לענין ט״א ודוחק ובהא דנתרי פירי להר״מ ז״ל היה לומר בפשיטות מ״ש אילן יבש מלח ביש בו פירות שמא יעלה ויתלוש ולרש״י א״ש דתלוש אין בו חיוב חטאת ופריך לגזור תלישה דיבש אטו לח וכולה חדא גזירה ואי״ה בסי״ב יבואר עוד ועתו״ש:

אסור עמ״א ברע״ז (ט״ס רע״ו) ס״ד בי״ט אסור להניח שמא יטלו משחשיכה ומשתמש במחובר באילן מ״מ פכ״א מה״ש ה״ט והרא״ש סובר ליטול חפץ מע״ג האילן שרי וראיה מקושרין חבל בפי פרה אף ע״ג דאין משתמשין בבהמה כו׳ ובתרכ״ח אות ו׳ ואפשר להניח על האילן אסור וליטול הוא דמותר. והסילוק למטה מיו״ד או למעלה מיו״ד דתשמישו של אדם בתוך יו״ד ע׳ ה״פ וכתב דאין לומר להרא״ש באילן גזור למטה מיו״ד אטו למעלה שאין נוח תשמישו יעלה ול״פ וקושרים חבל בבהמה אין גבוה כ״כ דא״כ מה נ״מ דמותר ליטול החפץ מאילן שאין שימוש בכך דמ״מ אסור משום שמא יעלה (ואפשר נ״מ אם מונח ע״ג בהמה שמותר ליטלו) וצ״ע:

שרשי אילן עמ״א דקלחי כרוב דין אילן יש להם:

שמצד א׳ עמ״א עירובין דף ק״א אניגרא ב׳ צדדין סמוך לארץ שרי עב״י עט״ז אות ה׳ ודוקא ג׳ צדדים גבוהים ג״ט אז אף צדו הד׳ אסור:

שמשקין עמ״א ונ״מ אם היה שוגג בא׳ מהן והזיד בב׳ פסול לעדות:

פסיק רישיה עמ״א ועסי׳ שי״ד אות ה׳ וסי׳ ש״ך סי״ח:

או עמ״א ומע״ר ושכר יש בהן מים משמע דמצמיחין ודאי:

והתולשן עמ״א שבת ק״ח א׳ וכ״כ הט״ז אות ז׳:

אסור עמ״א ועב״י בעציץ נקוב חייב היינו נקוב ננד מה שטמון בעפר העציץ יע״ש בשם הרשב״א וכלי חרס עם עשבי בשם בבית אסור להשקותם בשבת וטלטול עמ״ש אי״ה בסוף הסי׳ הזה:

מותר עמ״א עב״י הר״ן גורס איפכא הדס במחובר אסור להריח דליכא היכרא יע״ש וה״ה עשבים המריחים מאן דחש לדהר״ן ופשוט הוא וכל אלו בשבת וה״ה בי״ט:

יקוץ עמ״א רש״י סוכה ל״ז ב׳ וע׳ תו״ש בשם בכור שור (הוא רבינו המובהק בעל תב״ש אין כעת ת״י) דחייב ושבת ע״ג ב׳ יע״ש מ״ש רש״י שם מפרק התוס׳ חולקין ע״ז וע׳ ס״ח יחור יע״ש דמפרק דוקא מכיסוי שלו ולרש״י אם תולש מאילן פירות ביד ובכלי ושגג בתולש פסול לעדות משום מפרק ול״ד ליחור שכבר נפרש ועץ תלוש הוא משא״כ אילן מחובר שפירותיו יונקים ממנו אפשר חייב משום מפרק לפירש״י וצ״ע:

וחייב עמ״א ולדבריו זרע פשתן בשורה חצי יום חייב ב׳ באפשר ועא״ר ש״מ אות ך׳ צימוקין ושאר פירות יבשים מותר לשרות בשבת ומ״מ כובש כבשים אסור:

ענפי אילנות עמ״א דאל״כ הוי מוקצה וגם אין עושין תקנה למוקצה ובתרנ״ד בשבת אסור להוסיף ובי״ט אסור להחליף. דא״ל בשבת אסור להוסיף דמוקצה הוא שכבר יצאו כולם ואפ״ה מקבלת אשה דכ״ז שהוא ביד אדם יכול ליתן לחבירו וחבירו לחבירו ע׳ ירושלמי סוכה ובא״ר של״א בסכין מילה ובמ״א תרנ״א אות כ״ח דא״כ בי״ט אמאי מוסיפין דג״כ מוקצה לאחר שיצאו כולם ואין עושין תקנה למוקצה ועסי׳ שכ״א במ״א אות י״ג ובסי׳ ש״י ס״ו ושכ״ח ותקי״ג ומיהו דברי המ״א מתפרשין כפשוטן דלהעמיד בשבת איך שרי והא אסור לטלטל אלא הוכנו מאתמול לכך והוי יודע דמדסתם משמע אף שלא היו במים מותר ליתנם במים לכתחלה בשבת וערש״י סוכה מ״ב בשבת מחזירין שמשם לוקח ה״ה לכתחלה רק לשאוב מים מכלי לכלי אסור משום טורח ולנט״י ע׳ לעיל ואין להאריך:

התולש עמ״א ע״ש הקשה מס״ג לאיזה צורך כתב המחבר בין יבישים ועמ״א אות א׳ ועא״ר די״ל בין יבש האילן ובין האילן לח ופירותיו יבישים. ומ״ש בג׳ כו׳ א£שר דרך זריעה בכך ע׳ אות ח׳:

והכלכלה עמ״א ע׳ אות ב׳. ומניד האילן אסור מוקצה. ולהשען באילן אדם בריא שרי ותש כח אסור דמשתמש באילן. ע׳ אות ט׳ טלטול כלי חרס עם עפר ובשמים למ״ד ירק מותר י״ל עפר כו׳ לא ולט״ז דאוסר אסור בטלטול ומיהו ממ״ש המחבר בס״ח משמע עציץ מותר בטלטול וי״ל ביש לו בהמה דמעמיד ע״ג עשבים ודוחק ואגב כתובות אונס שותה עציצו עתי״ט ובמוסף ערוך ובערוך יראה מפרש גיסטרא שבר כלי יע״ש: