בין עמ״א עב״י ובחבית כבידה נמי אף בעליתא דשישא אסור והא די״מ כיבוד במרוצף י״ל ועסי׳ שי״ד אות ה׳ דפ״ר דלא ניחא ליה אף בדרבנן יש לאסור:

אסור עמ״א מזיז עפר וע״י זה משוה גומות הא איסור מוקצה י״ל ע״י ד״א מהצד לצורך י״ט ושבת. וה״ל דבר שאין מתכוין היל״ל דס״ל דלא הוי פ״ר ובלבוש דלא הוי איסור תורה משמע פ״ר דלא ניחא ליה בדרבנן באין מתכוין יש להתיר. ועא״ר הראה לתוס׳ שבת צ״ה א׳ ד״ה המכבד ולמ״ש הלבוש א״ש דרבנן דפליגי עליה דר״א וסוברים אף בפ״ר לא הוי רק בדרבנן:

מרוצף עמ״א משמע דלי״א אף בקרשים אסור ועט״ז אות ב׳:

ע״י עמ״א פ״ר ע״י עכו״ם עסי׳ רנ״ב ורנ״ג. ודברים המוקצים כו׳ משמע בחדר שאין דר שם אסור ועב״י דהוי טלטול מהצד:

שלא עמ״א שי״ד (ט״ס שי״ח) סי״ב ועמ״א שם אות י״ד לענין פסיקת תלוש ולטלטל כנף אווז בשבת י״ל דשרי דעשוי לכבד שולחן עסי׳ ש״ח במ״א אות ע״ה דבא״ר כאן ולבוש שם מתיר מכבדות ג״כ דחומרא בעלמא הוא במרוצף ולא הוי מלאכתו לאיסור ומותר בטלטול מחמה לצל וכדומה:

אין עמ״א עט״ז בזה:

אסור עמ״א משמע לצדד הטעם דיבוא להשוות גומות שתהא חלקה ולהגביה מחפירה ולשון פ״ר קשה ועתו״ש ר״ל פ״ר ע״י צידוד משוה קרקע חלקה ועט״ז אות ג׳: