שלא עמ״א. הביא ד״ה עירובין למ״ד ב׳ ד״ה אלא משמע דוקא יין הוי צורך שבת הא נדר שלא לשתות מין משקה א׳ או מין פירות א׳ אין מפירין. ושלא לשתות היינו שום משקה ויין אין מצוי. אבל מהרר״י בסי״ג סובר מלבוש כו׳ ועא״ר בשם רש״ל בסמ״ג כל מין מאכל הוי צורך שבת ומפירין. ובי״ד רכ״ח ס״ג שלא לאכול או לבטל מעונג שבת אפשר שלא לישן ביום שבת הוי בכלל עונג ופשוט שלא לאכול לחם ודאי לצורך שבת הוי עסי׳ קפ״ח ס״א ט׳ ור״פ ואי״ה בסי׳ תי״ח יבואר עוד מ״ש המחבר בעל כ״ה פירש״י שבת קנ״ז וה״ה אצל בתו עי״ד רל״ד סכ״א וא״ר כאן. וע׳ נדרים ע״ז א׳ ברש״י לצורך שבת לאכול או תכשיטין. והנה בענין הפרת נדרים ביום שמעו אם שמעו האב והבעל ביה״ש והפירו ביה״ש מ״ש בזמן מאוחר פשיטא שאין הפרתם הפרה דאי ביה״ש מ״ש יום כ״ש ביה״ש ע״ש שהיה מוקדם יום ולא יום שמעו הוי ומילקא לקי אם עברה אח״כ כו׳ עמ״א פ״ה משבת ה״ז. ואמנם אם שמעו ביום שבת או בחול והפירו ביה״ש ספק הוי ולא לקי אם עברה אח״כ נ״מ לפסולי עדות עיין אה״ע סימן י״ז בעדות אשה פסולי עדות בעבירה ד״ת יע״ש. עמ״ש אי״ה בסי׳ שאח״ז: