מחיצות עמ״א הקשה על ע״ש אות ה׳ דמסופק בהמחבר והא מבואר בסי״ט אות י״ו ואין ביניהם ד״ט הוי מקום פטור ואין עובי המחיצות מצטרפין וכ״ת במ״ש הט״ז א׳ א״כ מהרמב״ם ג״כ אין ראיה וי״ל ע״ג קרקע קאמר יע״ש. ולחי משום מחיצה וקורה משום היכרא ופי תקרה ברחב ד״ט יורד וסותם והוי מחיצה עסי׳ שמ״ו ס״ג בהג״ה ושס״ג בס״א ח׳ וט״ו. וג׳ מחיצות מחלוקת י״א דהוי מ״ה רה״י גמור ומדרבנן כרמלית וי״א מ״ה כרמלית היינו מקום פטור. ולכאורה קשה ממ״ש התוס׳ עירובין ס״ז ב׳ ד״ה ומאי מדלא תנן ה׳ רשויות כבסי׳ שמ״ו ס״ג קרפף מותר להוציא לכרמלית אחר והסכים הר״ב כן א״כ מבוי שיש לו ג׳ מחיצות דאסור ממנו לכרמלית הוי ה׳ רשויות וע׳ כאן שי״ד בהג״ה קרן זוית כו׳ ובט״ז לקמן סי׳ שס״ג א׳:

חורים עמ״א תוס׳ שבת ז׳ ב׳ ד״ה והלכה יע״ש ולכאורה התוס׳ כתבו זה לאביי ולא לרבא ובחידושי הארכתי ועא״ר ח׳ ושל״ג ד׳ וא״ר ה׳ דמשם מוכח דחורי רה״ר המפולשים לרה״י למטה מיו״ד כחורי רה״ר דמי בסעיף י״ג ובסי״ו זיז הבולט נמי מיירי למעלה מעשרה הא למטה כחורי רה״ר דמי ואי״ה יבואר ע׳ אות שאח״ז:

עד לרקיע עמ״א היינו דלא הוי מקום פטור ואסור הא לחייב הזורק מרה״ר ונח עליה צ״ע. וע׳ בר״מ ז״ל פי״ד הי״ז על מ״ש המ״מ שלא ביאר רבינו פי״ג ה״א מזה וצ״ע דפי״ג הלכה י״ו זרק מרה״ר לרה״ר ונח ברה״י פחות מג״ט משהו הוי הנחה הא למעלה מג״ט אף בהנחה בעינן ברה״י דע״ד וגי׳ בגיטין ע״ט אמר ר״ח זרק ע״ג טרסקל בראש הקנה וע׳ חה״ר שם משמע דהנחה נמי בעינן ברה״י ע״ג מקום ד׳ לחייב וע׳ שבת צ״ט ב׳ כותלי רה״י שאין דע״ד (כבס״ג) וזרק ונח ע״ג לאחרים עושים תיפוק בלא ק״ו כמו קנה ברה״י עכ״פ בהנחה. וטעפא דקנה לכאורה כמאן דמליא דמי ואמנם חורי רה״י מא״ל דל״ש כמאן דמליא באורך ורוחב ומשמע חורי רה״י בין פחות מג״ט ובין ט׳ או למעלה מעשרה ואין דע״ד כרה״י שהרי {הר״ב} אומר כן בס״ד דאם אין עוברים לרה״י נידונים לפי גובהן ורוחבן הא עוברים מעל״ע אין להם מדת גובהן ואורכן ורחבן כלל ובא לומר דמ״ש המחבר כלפי רה״י הוא ל״ד אלא עוברים מע״ל ועמ״א ב׳ למטה מט׳ ל״מ כאמור ול״ד פחות מט׳ ה״ה פחות מג״ט וכדכתיבנא וע׳ לבוש:

והוי יודע ד׳ כרמלית יש א׳ כרמלית הוא מקום פטור מ״ה כל הקולות ומדרבנן כל החומרות ב׳ כרמלית קרפף יותר מב״ס שלא הוקף לדירה כבסי׳ שמ״ו מ״ה רה״י גמור ומדרבנן כרמלית והקילו לטלטל לכרמלית אחרת דאי לא הא לא קיימא הא עט״ז ג׳. ג׳ מחיצות בלא לחי לשאר פוסקים כרמלית כקרפף עמ״א א׳ ואסור ממנוי בלא לחי לכרמלית דנראה יותר כרה״ר מקרפף. {ד׳} ואמנם רה״ר מקורה ע״ג ב׳ מחיצות אני מסופק הא דחכמים בעירובין צ״ה א׳ אוסרים דל״א פי תקרה יורד וסותם היינו מדרבנן הא מ״ה י״ל פי תקרה יורד וסותם והוי רה״י מ״ה. והנה גדר כרמלית אין למעלה מעשרה היינו נעץ קנה כו׳ מקום פטור היינו בכרמלית שהוא מקום פטור מ״ה הא כרמלית שמ״ה רה״ר ודאי נעץ קנה עד מאה אמה רה״י הוי ופשוט הוא. ע׳ אות ט׳:

ואפי׳ עמ״א וכוורת עגול ששה כדי לרבע דע״ד ואם עובי הדפנות מצטרפין עט״ז א׳ וע׳ פ״י למ״ד הם ואלכסונן כו׳ (כבס״ב בהג״ה) אפשר דאה״נ עם הפיאות קאמר ובחידושי הארכנו. ומשמע אומר רה״י עד לרקיע ונעץ קנה נוהג גם בכלי וה״ה הניח על עובי המחיצות כבס״ג נוהג בכלים. וע׳ סי׳ ר״מ במ״א י״ט וצ״ע. וברש״י שבת ח׳ א׳ לא משמע דהוי רה״ר וי״ל מקום פטור וע׳ עירובין ל״ד ובאות ח׳ וצ״ע:

רחובות עמ״א דהוי כשכיחי רבים ועב״י

מפולשים עמ״א דוקא מכוונים השערים זה נגד זה הא אין מכוונים לא הוי רה״ר ועט״ז אות ה׳:

וי״א עמ״א ואע״ג דסתם כאן כדיעה א׳ אין זה סתם דלא בעינן ס׳ רבוא עמ״ש בט״ז אות ו׳ ובי״ד בהנהגות או״ה:

ורבים עמ״א אע״ג בב״י מסיים בשם המ״מ וראוי לחוש לדברי רבינו הרמב״ם ז״ל בש״ע סתם דוקא כשרבים מכתפים הא בלא״ה לא הוי רה״ר. ועא״ר אות י״ו ומשמע ה״ה רחב דע״ד בעינן נמי דוקא רבים מכתפים ערש״י בשבת ז׳. ומ״ש המחבר וי״א מט׳ ועד י׳ אפילו רחב ארבעה ברוב דפוסים אפילו אינו רחב ד׳ וי״ל:

לחוק עמ״א משמע דברה״י אף הנחה בחור בעינן דע״ד ושאני קנה ברה״י דכמאן דמליא דמיא והיינו לחיוב חטאת הא איסורא איכא בלא״ה מרה״ר לרה״י לחוד כ״ש. ובס״ד כתב הר״ב דחורי רה״ר נידונים כו׳ הא חורי רה״ר אין נידונים לפי ארכן ורחבן והיינו לאיסורא ועתו״ש וצ״ע:

הוי רה״י עמ״א שבת ק״א. ופירות אינו ברה״י ורה״ר ג״כ לא הוי ופטור אבל אסור ע׳ תוס׳ שבת שם ד״ה פירות הא בטלו לעולם הוי רה״ר וצ״ע אם אין יכול להלך שם הוי כרמלית וי״ל דהוי מקום פטור. וים אע״ג דיש לו מחיצות הוי כרמלית כמ״ש באות י״ד יע״ש ואי״ה שם יבואר ומחיצה אע״פ שאין נעשה ב״א הוי מחיצה כתל גבוה עשרה ורחב דע״ד אלא אי רבים מבטלי מחיצה כזו באין מפולש עסי׳ שס״ג במ״א אות ל׳ יע״ש:

כגון עמ״א רמב״ם פי״ד הכ״ד וכתב שם אע״פ שרוב העם מדלגין עליה הוי רה״ר והיינו הואיל ומיעוטא הולכין בתוכה הילוך ע״י הדחק לרבים הוי הילוך וברש״י ק״ב ד״ה חייב אע״ג דאיכא דפסעי איכא טוב״א דעברי עליה משמע רוב העם עוברים ומיעוטא פסעי הא מיעוט עוברים ורובא פסעי לא הוי רה״ר עא״ר כ׳ ומ״ש ה״ה דף המונח עליו לכאורה מפרש כן מ״ש שם אגודא דגמלא ורש״י פירש לרוחב הגשר יע״ש ומ״מ אמת הוא דף שאין ברחבו דע״ד ומונח על רקק וחריץ לעבור שם הוי רה״ר כמו עמוד גבוה ט׳ ואין רחבו דע״ד דרבים מכתפים א״צ דע״ד ה״ה זה. ועתי״ט פי״א דשבת מ״ד ד״ה וכמה וד״ה רק״ק לא הבינותי דמיא לא מבטלי מחיצה ואין חילוק בין חריץ שיש בו מים או לאו רק ברבים מהלכין שם או לאו וכמ״ש ד״ה רק״ק והא דתנן רק״ק לומר הן בימות החמה או בימות הגשמים לאביי וה״ה לאינך א״ש יע״ש ומשמע דאע״פ שאין הרוב עוברים הוי רה״ר ואמרו רק״ק רפש וטיט ה״ה אמת המים צלולים ומיהו בעמוק י״ט ורוחב דע״ד אפשר לחלק בין רק״ק דאין המחיצות נראות הוי מדרבנן כרמלית ובין מים צלולים ע׳ אות י׳ ובר״מ ז״ל פי׳ המשניות כתב רק״ק אמת המים משמע צלולים עמוק י׳ חולקת רשות לעצמה משמע רה״י ובחבורו כתב עמוק י׳ הרי כרמלית בשאר הימים לכאורה דרפש וטיט אין נכרים המחיצות וכבאות י׳ ובים קשה דלא הוי כרמלית כ״א לחומרא מדרבנן כקרפף ב״ס שלא הוקף לדירה והזורק מרה״ר לתוכה חייב ובים פטור ובאות י״ד דים אין מתלקט י׳ מתוך ד״א א״כ ברק״ק אם מתלקט הוי רה״י וצ״ע ועתי״ט בפ״ו דפרה מ״ה וכעת צ״ע וי״ל דמחיצה שאין ב״א מיא מבטל מחיצה א׳ ובור בידי אדם הוא וי״ל דברי התי״ט ועסי׳ שס״ג אות ל׳ וצ״ע ואי״ה באות י׳ ולקמן יבואר עוד:

שלפני עמ״א בין העמודים טפלים לרה״ר אפי׳ הם לרוחב רה״ר משא״כ מבוי שלימה אין בטילה לרוחב רה״ר ובעינן יג״א ושליש הא לאורך רה״ר עמש״ל בזה:

רחוק עמ״א עב״י בשם הרא״ש הביאו הלבוש ומפרש המ״א דה״פ דקירוי ומשלים לעשרה אלא שאין ראוי לשימוש בתוך החלל שאין גבוה י״ט והלכך כי חקק דע״ד וראוי אז הקירוי משלים ועא״ר כ״ב די״ל בע״א:

ממיא עמ״א הנה בגומא בים עמוקה יו״ד ודע״ד הוי רה״י אע״ג דמיא שם ומחיצה ממילא אפ״ה אין מבטל מים המחיצה בבור בסי׳ א׳ אות י׳ ואע״ג דר״ש אמר הכי מפרש לת״ק דהא מסייע לאביי ע׳ חה״ר שבת ק׳ א׳ וים דהוי כרמלית בהכרח שאין המחיצה מתלקט עשרה מתוך ד״א אבל הא דממיא משחינן אין ענין לזה וא״י למה ציין כאן וע׳ אות י׳ וי״א ומ״ש עמוקה י׳ הוי כרמלית דרבנן לחומרא אם יותר מב״ס בקרפף ותל יותר מב״ס ומ״ה הוי רה״י גמורה כבסי׳ שמ״ו אות א׳ ועתו״ש הראה לעירובין פ׳ א׳ ד״ה אוגני ים וי״ל דהמ״א לדוגמא נקיט דיש כרמלית דרבנן ומיהו בור עמוק עשרה מלא מים הוי רה״י גמור ובים הואיל והמים מכסים ושוה י״ל דהוי כרמלית דרבנן אף פחות מב״ס דאל״כ מה בא ללמדינו. ומה שיש לע׳ במ״ש המחבר גדר כרמלית כו׳ יבואר אי״ה בט״ז סוף הסי׳ וכאן אין להאריך:

שאין עמ״א דבעינן ריבוע דע״ד או עיגול ו׳ על ו׳ או ה׳ וג׳ חומשין שיש לרבע:

ואין עמ״א ע׳ ט״ז ב׳ ומ״א אות א׳ אי בעינן בחללו דע״ד או לאו ושם פירשתיו: