ארבע אמות עמ״א היינו לענין שיש לכ״א ד״א לטלטל בהם חפצים לא שיעביר בב״א ועט״ז ועסי׳ שצ״ו בהג״ה מרווחת ופלוגתא היא בעירובין עב״י:

באמה עמ״א לכאורה אם הוא גדול לערך ו׳ אמות נחשבים ו׳ לד״א כענין שעה זמניות והמ״א ז״ל פירש מלשון ותשלח אמתה עפ״י דרש חז״ל ויהיה פי׳ אמה שלו זרוע שלו אם ידיו ארוכות יותר שפושט מעל ראשו נותנין לו יותר וע׳ באות ג׳ מזה כי לפי פשוטו ואם אמתו קטנה ננס באיבריו כל גופו עם פישוט ידיו ורגליו ב״א אפ״ה נותנין לו ד״א בינונית אבל לשון הטור אינו כן ואי״ה שם יבואר בזה:

אמתו עמ״א הוא לשון הטור וע׳ לבוש ועא״ר ופי׳ ז״ל דה״פ אמתו זרוע קצר ולית בפשיטות מעל ראשו אורך כ״כ אבל גופו גדול כשאר אדם נותנין לו ד״א בינונית ועדיין צ״ע יע״ש:

חוץ עמ״א סי׳ ת״א מ״א חפצי הפקר אין קונין שביתה במקומן:

וי״ו אמות עמ״א שצ״ו אות א׳ יע״ש:

אסור עמ״א פ״ק דשבת לכתף חייב מ״ה ולפוש אסור מדרבנן ועסי׳ רס״ו במ״א אות ט׳ דלפעמים חייב אף שעומד בנתיים שלא לכתף יע״ש ועט״ז: