שלא עמ״א מ״מ ראב״ד פט״ו מה״ש ה״א כגירסת הר״מ ז״ל פטור יע״ש עט״ז מ״ש שם:

למקום עמ״א העתיק דברי הרא״ש ז״ל עירובין צ״ט א׳ עלה דמשנה לא יעמוד ברה״י וישתה ברה״ר ואם הוציא ראשו שרי דפיו ברה״ר אע״ג דהמים נכנסים אח״כ בגוף במיעיו ברה״י פיו ברשות אחר הוי במקום פטור ונחו במקום פטור תחלה (משא״כ פיו עם גופו ברשות א׳) ושמ״ו א׳ לכתף מרה״י לרה״ר דרך מקום פטור הכא שאני כו׳ וידו בסימן שמ״ח דהוציא ידו משחשיכה דאי שרי אתי לידי חיוב חטאת מיד כשהוציא לרשות אחרת הוי ידו מקום פטור וי״ל בין החפץ מונח כך מן רה״י ובין המשקין ומש״ה אסור לרוק אפילו ראשו ברה״ר וע׳ אות ג׳. ואי״ה שם יבואר עוד:

או ירוק עמ״א דפיו לא הוי מקום פטור כשצריך להניח שם ופיו עם גופו ברשות א׳ משא״כ כשהוא ברשות אחר יש חילוק בין רוק למשקין ע׳ אות ב׳ וע׳ רא״ש עירובין צ״ט עלה דלא ירוק וישתין:

הוציא עמ״א בעירובין צ״ט א׳ בעי רבא הוציא פי אמה לחוץ כו׳ וה״ה פיו לחוץ ספק הוי לא ודאי כמו פי אמה דאם בתר מציאה מפיו הוי פיו ברה״י ואין איסור. ול״ת השתין לא נחו משנעקרו מגוף ולכך אפשר בתר עקירה משא״כ רוק נח אח״כ בפיו א״כ הוי מיד הוצאה או הכנסה. ומיבעיא בהשתין לומר דאפשר אפ״ה פטור אע״ג דלא נחו באמה וכ״ש ברוק. וע׳ סי׳ מ״א י״א אי עושין ספק דרבנן לכתחלה בעיא רלא איפשטא ובתו״ש כאן הראה לשם יע״ש ואי״ה בפתיחה כוללת ובש״ה יבואר מזה די״ל דבעיא דלא איפשטא קיל לזה דכל שיש ספק ושיקול הדעת ל״ג כרמלית בספק וכמ״ש בסי׳ ש״ג סכ״ג: