ואפילו עמ״א בע״ש מסופק די״ל לרבה (או לרבא) דמחלק בין בזיון גדול לקטן י״ל אף דאין הלכה כר״ש היינו בזיון קטן על הכותל הא אסקופה נדרסת י״ל דמודה ר״י דשבות מותר. וי״ל בין שבות כרמלית דאסור ובין שבות אטו אין אגדו בידו דשבות בעלמא הוא עט״ז ב׳ הביאו לפירש״י ז״ל עירובין צ״ח א׳:

והנה במשנה נקיט אסקופה כרמלית בסתמא וגג רה״י בסתמא ובשניהם מיד״ו וראש הב׳ נשאר בידו והר״מ ז״ל פט״ו הכ״א השמיט אסקופה ונקיט כרמלית וכתב הב״ח דלפנים נמי כרמלית אבל הט״ז ז״ל אות ב׳ לא הונח לו בזה וסובר מ״ש הר״מ ז״ל וכן נתגלגל לרה״י שכתוב המ״מ דפשוט (דל״ש ד״א) סובר הט״ז ז״ל דצריך טובא לומר אפילו לפנים רה״י ולקמיה רה״ר אסקופה כרמלית שרי וע״כ ארוכה יע״ש. ובכרמלית כתב מידו וברה״י לרה״ר לא כ״כ והבן וצ״ע:

משום עמ״א אם זרק מידו לרה״ר וראש השני בידו אם יכול להביאו אצלו פטור אבל אסור אם עשה כן ואם אין יכול להביאו אצלו חייב ער״מ פי״ג מה״ש הי״ד (ומשמע דוקא אגדו בידו) ה״ה בס״ת אם אין יכול להביאו אצלו כך חייב ואסור והא דהתירו כאן שבות בעלמא ומשום בזיון גדול הא שבות ממש אין בזיון קטן לא כבאות ג׳:

דרבים עמ״א כל שאין בזיון גדול אסור אף בכתבי קדש שבות דעלמא היינו גזירה אטו אין אגודה בידו הא אגודה בידו בכרמלית יש הפרש בין כתבי קדש ובין דברי רשות כבאות ה׳ ואי״ה שם יבואר עוד וע׳ בתו״ש יע״ש:

גוללו עמ״א רה״י צ״ל. וכתב דמדיוקא דמשנה עירובין צ״ח ב׳ ספר על הגג הא שאר דברים אסור למטה מי׳ אטו נפל לארץ כמו דדייק מרישא (הא שאר דברים אף כרמלית ואגדו בידו דלאביי דמוקי באסקופה כרמלית מוכח הכי ה״ה רבה או רבא לא מפשינן במחלוקת אלא די״ל רבא לשיטתיה ל״ג גזירה לגזירה וכן סיפא י״ל משום הופכו על כתב משום ר״ש נקיט הכי) אבל י׳ קולות שרי אף בשאר דברים וכ״מ בס״א בהג״ה דקאי ארה״י בכתבי קדש דהיינו מונח קצה א׳ ברה״ר דאז בעינן נדרסת שרי בכתבי קדש שאר דברים כה״ג בכרמלית לא הא לא מונח קצה א׳ רק באויר כרמלית שרי אף שאר דברים למטה מי׳ הא אויר רה״ר אסור למטה מי׳ בשאר דברים אבל למעלה מי׳ אף שאר דברים שרי במקום פטור ל״ג ובמ״מ פט״ו הכ״א בשאר דברים מכי נח״ו אסור הא לא נחו בכרמלית שרי הא אויר רה״ר תוך עשרה אף לא נחו אסור בשאר דברים. והריטב״א שהקשה בבור כו׳ בסי׳ שנ״ד ולמה לא חיליא גבוה עשרה סובר כהג״ה פ״ק דשבת עב״י היינו לאביי דמוקי אסקופה כרמלית ה״ה שאר דברים לרבא דהלכתא כוותיה דל״ג גזירה לגזירה וה״ה סיפא ל״ד ספר א״כ נתגלגל תוך עשרה כ״ז שלא נחו ובאויר רה״ר אף שאר דברים שרי הקשה שפיר למה לי חוליא גבוה י״ט הא מותר כשאגדו בידו מאויר רה״ר לרה״י וה״ה מרה״י לרה״י דרך אויר רה״ר עסי׳ שנ״ד במ״א ב״ג ושם יבואר דברי הב״ח אי״ה כמ״ש דבריו סותרים כו׳ ועסי׳ שכ״ג אות ב׳ לזרוק מרה״י לרה״י דרך אויר רה״ר למטה מי׳ ודאי אסור הא אגדו בידו י״ל דשרי ואי״ה שם יבואר עוד בזה. והציון גוללו שנית קאי למטה מי״ט וכאמור:

בענין עמ״א עט״ז אות ד׳ מה שהקשה לשמ״ה למ״ד מ׳ מצומצמות דוקא ע״ש וכרמלית ואגדו בידו שרי בכתבי הקדש לכ״ע אף שאין בזיון כ״כ שרי לרבא ג״כ דהוי גזירה לגזירה אגדו בידו בכרמלית בכתבי קדש וע׳ אות ג׳ ברה״ר כה״ג אסור כל שאין בזיון גדול יע״ש. ובאות ד׳ ציין על גוללו האמור למטה מעשרה דשאר דברים אסור ומש״ה נקיט ספר משום למטה מיו״ד יע״ש: