בתוך עמ״א בב״י בכ״מ שאין דע״ד וגבוה ג׳ צ״ל ואין גבוה ג׳ או ככ״מ בכ״ף הדמיון. וע׳ בנהר שלום. ואף דליכא מחיצות כלל עד״מ ב׳ בורות עמוקים י״ט כ״א ואין ביניהם דע״ד הוי מקום פטור ועסי׳ שמ״ה סי״ט וב״ח כאן. ומ״ש המחבר חוליא משום סיפא נקיט וברישא אע״ג דליכא חוליא כלל כל שהגיע רה״י ממלאין. ומיהו אם החוליא סביבו גבוה י״ט בצירוף עם מחיצות הבור מצטרפין לעשרה כר״י שם. והט״ז פי׳ הבור עצמו כנראה מפירש״י שם עירובין צ״ט ב׳ ד״ה אי נימא דאם הבור רחוק ד״ט ויותר והחוליא רחבה ואין בין חוליא לכותל רה״י ד״ט אם אין החוליא גבוה ג״ט הוי רה״ר אם לפניהם רחב י״ו אמה כבסי׳ שמ״ה ס״ח ואם גבוה החוליא ג״ט לא הוי ביניהם רה״ר ויש לי בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י:

ודע דרה״י עולה עד לרקיע הן מחיצות הן תל הן בור עמוק אם נעץ קנה כו׳ כבסי׳ שמ״ה ואם היה בור עמוק י״ט רה״י ועשה מצד א׳ חוליא גבוה לא סביב כל הבור ואין ברוחב החוליא דע״ד י״ל דלא הוי רה״י ברחבו דאי בעי מינח מידו ל״ש בזה דאין רק בצ״א ל״ש מונח דף ע׳ תוס׳ עירובין ע״ח א׳ ד״ה אלא ושבת דף צ״ט א״ב כותל המוקף לכרמלית ובסי׳ שמ״ה והנה אם רבים מכתפים על החוליא שגבוה ט׳ או עד י׳ הוא רה״ר ואע״ג דבין החוליא ורה״י לית דע״ד מ״מ מצדדין מכתפין ומניחים שם דלמים{דליים} ושאר חפצים הוי מעביר מרה״י לרה״י דרך רה״ר רוחב החוליא כאמור. ואם החוליא רוחב דע״ד ואין גבוה ט׳ י״ל כרמלית הוי ועט״ז אות א״ב מ״ש מזה יע״ש וע׳ שבת צ״ט ב׳ לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ״ש ל״ש בכאן והדבר צריך תלמוד :

אין עמ״א לא מיבעיא בעומד אצל הבור דחייב דהמוציא מרה״י לרה״ר כבסי׳ שמ״ז בס״א ג׳ אפי׳ מחלון רה״י נמי אסור כבסי׳ שנ״ג אות ב׳ למטה מי״ט אסור. ומ״ש דלא כריטב״א בשנ״ב אות ד׳ דוקא כתבי הקדש שרי הא שאר דברים אסורים אא״כ ג׳ קולות שמפסיק אויר כרמלית ולא הגיע לארץ ואגדו בידו יע״ש עמ״ש כאן בט״ז אות א׳ וב׳:

החוליא עמ״א לאפוקי מב״ח שכתב דמש״ה שינה הטור ולא כתב חלון שע״ג לומר כל שחוליא גבוה י״ט דמיד כשמוציא מבור רה״י תלוי באויר פטור ואז אף אח״כ כשמוריד למטה מי״ט שרי דבעינן דוקא חלון גבוה י״ט דלא בא כלל לאויר רה״ר. ועמ״ש בשנ״ב ד׳ י״ל דאין זה הכרח שישפכו המים יע״ש, ומ״ש בדיוטא א׳ כבסימן שמ״ז אות ה׳ (ט״ס שמ״ו) וצ״ע דאם הוא מושיט בב׳ דיוטות עכ״פ איסורא איכא ולאו היינו מושיט שאגדו ובקרשים היו מושיטין עד שהגיע לרה״י וקצה הב׳ בידו וגם שם היה מקבל אחר מידו אלא בדיוטא א׳ היה לך לגזור אטו אין אגדו בידו משא״כ בב׳ דיוטא הו״ל גזירה בדרבנן ל״ג ועדיין צ״ע. והעומד ברה״ר ומוציא מרה״י אף דלא הניח הדלי ברה״ר רק אחז בידו חייב כבסי׳ שמ״ז במ״א ג׳ משא״כ כאן למעלה מי״ט מקום פטור ולמטה מי״ט איסור איכא לא חיוב דלא נח המים ברה״ר :

דלי התלוי בעין ארוך כמו שעושין לבארות ושואבין בו אם תלוי הדלי בתוך הבאר ונח ע״פ המים או תלוי באזור הבור רה״י צ״ע אם מותר לנטות הדלי אליו לחוץ עם המים לרה״ר ולשתות ממנו ע׳ שבת ה׳ ב׳ וברמב״ם פי״ג ה״ד ואפילו תלוי באויר נגד חלל הבאר רה״י עולה עד לרקיע והוי כתלוי באויר רה״י ואיסורא אפשר איכא לנטות כלי מאויר רה״י לאויר רה״ר וצ״ע כעת בזה:

אשפה עמ״א ובש״ע כתב הקרוב לה וכ״ה בטור וע׳ לבוש בהג״ה פחות ד״ט כבס״א והיינו אם החלון תוך עשרה בעינן פחות מד״ט ואם החלון ע״ג למעלה מעשרה ואשפה גבוה עשרה מותר מרה״י לרה״י דרך פטור למעלה מעשרה. וא״י למה צריך האשפה דע״ד א״נ פחות מהן פשיטא דהוי מקום פטור וי״ל רבותא אף דע״ד לא צריך עירוב אף דהוי רה״י כי אין שם דיורין. וערש״י עירובין צ״ט ב׳ שמא תנטל אשפה פחות מעשרה ולכאורה עריין כרמלית והוי גזירה לגזירה. ודוחק לומר ברחוק ד״ט וראוי לכתף והוי רה״ר דאין אשפה ראוי לכתף ועתי״ט הביא מ״ש התוס׳ בעירובין ח׳ א׳ ד״ה זורקין או שופכין דברחוק ד״ט זורקין למעלה מעשרה ושופכין בקירוב אף למטה מעשרה מהחלון ומיהו אשפה גבוה י״ט דאל״כ הוי כרמלית כל שיש דע״ד :

מאוסים עמ״א בלבוש בהג״ה א״נ פחות מד״ט לכאורה קאי אמותר לזרוק אף אם נאמר תוך י״ט אסור דאי שלא יתגלגל לרה״ר אכתי שמא יתגלגל מצדדי אשפה לרה״ר וע״כ כמ״ש המ״א פט״ו ה״י דאין דרך לזרוק שם כ״א כלי שאין חפץ בו ואמנם לגירסא שופכין לק״מ ע׳ באות הקדום וכמ״ש בר״מ ז״ל וי״ל לזרוק אסור שמא יתגלגל לרה״ר קוץ או שברי זכוכית ואתי לאיתויי ד״א ולזרוק מרה״ר לאשפה ומ״ד דגרס זורקין בעומדת אשפה תוך כרמלית כבסי׳ שנ״ג ס״א ב׳ גגין וכרמלית ביניהן דשרי וצ״ע למ״ד לית עתה רה״ר אפשר אשפה של יחיד נמי מותר ל״ג א״ד עשוי להפנות מצוי הוא ובר״מ ז״ל ונמצא שופכין ברה״ר כדרכן וצ״ע כעת :