וחלון עמ״א לי העני יש בכאן קצת ההביננות והרהורי דברים אמרתי לפרשם בעז״ה. הנה במשנה עירובין פ״ז ב׳ גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין ממנה בשבת (ובסדר ירושלמי כצוצרה שהיא למעלה מן הים וכן העתיק הר״מ ז״ל פט״ו הט״ו וא׳ הוא ובחילוף אתון יע״ש) ולא נזכר שם חלון הבית וכ״ה בר״מ ז״ל בפי׳ המשנה ובחבורו וחלון בתוכה הוא הנקב שדרך שם ממלאין ובמשנה פ״ו ב׳ כתב שכבר ביאר צורתה והיינו בדף ע״ח במשנה נתן נסר שני גזוזטראות כו׳ וז״ל כצוצרה וגזוזטרא אחד הוא ופי״א משבת מבואר שרה״י גמורה היא ופי״א משבת שני גזוזטראות בדיוטא אחת ביאר שם עוד בדרך זה שהן רה״י גמורה. ואמנם ברש״י ז״ל שם פי׳ גזוזטרא רחבה ד׳ וגבוהות י״ט רה״י הם צ״ע דפי׳ גזוזטרא זיזין ונותנין עליהם נסרים ואם הכוונה שגבוה מאויר י״ט אכתי כרמלית הוי כמ״ש הרא״ש ז״ל כבסי׳ שמ״ה סי״ו גג הבולט כו׳ ורה״י לא הוי דבקיעת גדיים ודאי מבטלי כו׳ והנה או די״ל דגזוזטרא מקורה ממש מכל צדדיו ולמעלה להרחיב העליה או חורי רה״י כרה״י דמיא כל שיש תוך ג״ט לפתח וחלון העלייה ובט״ז פירשתיו והמ״א ז״ל כתב זה עמ״ש הט״ז וחלון הבית פתוח לה והוסיפו על המשנה דא״א לפרש המשנה בלא״ה דאל״כ הוי כרמלית בין למטה או למעלה מי״ט ומיהו בש״ע י״ל דהמחיצה למישרי מים לזיז או מזיז לחלון הבית ע׳ לבוש ובעט״ז מזה. ובשמ״ו ס״ב מכרמלית לכרמלית רשאי לטלטל ובשנ״ג אות ד׳ דאם חלון פתוח לזיז אף למטה מעשרה רה״י כבסי׳ שמ״ה אות ב׳ ואין פתוח אף למעלה מי״ט הוי כרמלית. ומשמע מדבריו דוקא בספינה מהני זיז כ״ש להניחה הא בגזוזטרא אף בגבוה יותר מי״ט והולך הדלי דרך אויר מקום פטור. לא הקלו בזיז כ״ש דבספינה הקילו יותר או דזיז כ״ש בגזוזטרא אין היכרא ובט״ז כתבנו מזה:

שוב ראיתי בר״מ אות ב׳ הביא תוס׳ עירובין דף פ״ז ב׳ ד״ה אלא דבגזוזטרא אין מהני זיז כ״ש וגם הגהות מרדכי הביא כן. ובתו״ש אות י״ב חרה אפו בו במאור עינינו רמ״א ז״ל דהתוס׳ כתבו כן לר״ה אבל דופן ספינה גבוה י״ט ממים אין לחלק בין גזוזטרא יע״ש. ואני אומר ח״ו לחשוד מאורן של ישראל אשר לאורו אנו הולכין וברגע כל סוקר דודאי לדידן דפסקינן דספינה גבוה י׳ ממיא די בזיז כ״ש לרבה ור״ח כמו לר״ה כו׳ א״כ עדיין תקשה קושיית התוס׳ בעירובין שם ושבת ק׳ ב׳ ד״ה עושה מדסתם בעירובין פ״ז וסתם גזוזטרא למעלה מי״ט באויר כמיא וכמ״ש הר״מ ז״ל להרחיב העליה כו׳ ולמה לי מחיצה י״ט הא דרך מקום פטור הולך הדלי כו׳ ש״מ בספינה הקילו ול״ג אטו אין המחיצות גבוהות י״ט ממיא ובגזוזטרא גזור אטו אין הגזוזטרא גבוה י״ט ממיא. ולפי שמצינו בלא״ה קולא יותר בספינה דע״ד בלא מחיצות להר״מ והט״ו ובגזוזטרא בעינן מחיצות דוקא. והתוס, בעירובין לשיטתם בשבת ק׳ ב׳ ד״ה עושה שהשיגו על פירש״י ז״ל במ״ש מחיצות קטנות וכפי׳ מהרש״ל ז״ל שם (עמ״ש בט״ז מזה לכן פירשו בעירובין ד״ה אלא אם כן והקשו בד״ה עושה על פירש״י והבן זה. ואי״ה באות ג׳ וז׳ יבואר עוד:

עשה עמ״א כ״ה במשנה עירובין פ״ז ב׳ וש׳ ג׳ וי״ו יע״ש. ובספינה הקילו לרש״י ז״ל שבת ק׳ ב׳ מחיצות קטנות ולדידן א״צ כלל מחיצות כו׳ כאמור:

סביב עמ״א א״י למה ציין האדון ז״ל בכאן ולא על יעשה מחיצה סביבה וכמ״ש הט״ז א׳ או למ״ש המחבר ע״ג או תחתיה. והנה במשנה שם י״ל פי׳ שלישי כי מים לגזוזטרא ושאר כרמלית הוא וחלון העלייה יותר מג״ט אלא מגזוזטרא לחלון הבית צריך מחיצות כי כשדולה לפעמים מניח הדלי על הגזוזטרא לפוש ועושה עקירה והנחה מכרמלית גזוזטרא לחלק העליה וצריך מחיצות מלמעלה ע״ג גזוזטרא או למטה במים דהשתא עולה עד לרקיע. וגוד אחית במים שהקילו י״ל לא יותר מגוד אסיק דבעינן מחיצות ניכרות כבסי׳ שמ״ה סי״ו גג הבולט וא״כ סביב הנקב מסתמא אין מחיצות ניכרות בעבר השני ואפ״ה גוד אחית במיא אמרינן דקל הקילו במים כמה קולות משא״כ אם למטה מתחתיה סביב הנקב מחיצות ואין ניכרות למעלה וגזוזטרא כרמלית שחלון הבית רחוק יותר מג״ט דלא הוי חורי רה״י לא אמרינן גוד אסיק כה״ג להתיר מגזוזטרא להניח שם ולהביא אח״כ לחלון אסור וז״ש גוד אחית אמרינן כה״ג לא גוד אסיק ועדיין צ״ע:

לשפוך עמ״א ודבריו לקוחים ממ״ש רש״י עירובין פ״ח א׳ אפילו לשפוך שרי דל״ד לחצר דכאן ניחא ליה שיהיו נשארים שם ותוס׳ ד״ה הני תיימי כו׳ יע״ש ומ״ד אסור אטו רק״ק ברה״ר ומאן דשרי אפילו סמוך לרקק שרי כאמור:

ומ״ש ועושה בו נקב ובספר רמב״ן כתב כו׳ שייך למטה בספינה גבוה י״ט דהיכר זיז כ״ש עושה נקב ורמב״ן פוסק דא״צ נקב בזיז כ״ש ונרשם כאן בטעות וכן כתב הט״ז אות ה׳ ועא״ר אות ד׳ וי״ו ובט״ז אות ה׳ פירשתיו ועתו״ש:

בספינה עמ״א ים כרמלית והספינה רה״י גבוה י״ט ורחבה ד׳ כבאות שאח״ז:

ע׳ בחה״ר שבת ק׳ ב׳ ר״ה אמר כו׳ דדייק ממשנה הזורק מספינה לים פטור ומשמע אבל אסור כו׳ ולכאורה מים לספינה דייק דמספינה לים שוקע בקרקע הים אלא דמים לספינה או מע״פ המים תיפוק ליה דלאו היינו הנחתן:

עיין כ״מ פט״ו מה״ש ה״ך שרמב״ן ז״ל הקשה איך סתם כו׳ ומה״ט פי׳ רבינו יעקב כו׳ הוא כמ״ש בחה״ר דר״ת סובר דר״ח כאן כחנניא סובר דאע״ג דאין הלכה שם כחנניא בספינה הקילו וא״כ נוכל לומר כרב האי גאון וע׳ תוס׳ שם ק׳ ב׳ ד״ה עושה ובט״ז פירשתיו ע׳ אות שאח״ז שייך לחה״ר:

בתוך עמ״א רש״י שבת ק״א א׳ ד״ה ואין גבוה כו׳ ורבי יהודה קאמר ליה. ועסי׳ שמ״ה סי״ח דרש״י סובר דלא אמרינן מצא מין את מינו וניער אלא דא״מ או כרמלית או מקום פטור ולאפוקי אם עומד הכלי ברה״ר עסי׳ שמ״ה אות ד׳ במ״א שם דהוי כר״ה צ״ע די״ל דמקום פטור הוי. וע׳ באות הקדום מ״ש בשם חה״ר וקשה אמאי לא דרב הונא דייק דזיז כ״ש בעינן להיכרא מברייתא זו דרבי יהודא וכמ״ש התוס׳ שם ד״ה עמוקה דמוקי ליה באין זיז כ״ש וע״ש וצ״ע:

אייר עמ״א עב״י בזה וע׳ תוס׳ שבת ק״א א׳ ד״ה ר״י דלר׳ יהודה ברשויות דרבנן אף שלא נח בנתיים מותר אם הספינה גבוה י״ט מע״פ המים דשרי ליטול מים לתוכה דמטלטל מכרמלית לרה״י דרך מקום פטור דשרי וחכמים פליגי עליו בלא נח ופסק הר״מ ז״ל כר״י דאפשר סובר דמייתי סייעתא מיניה וסובר דחכמים אכולא פליגי ע״ש בתוס׳ וע׳ מ״מ פט״ו ה״ך כ׳ דגבוה י״ט לרבה ור״ח הוי כמו לר״ה וכ״כ אתה למד דרך מ״פ שרי לר״ה לא זכיתי להבין זה דלר״ה שואב המים ממ״פ משא״כ לרבה ור״ח ומר״י הם למדו זה וכדכתיבנא וצ״ע:

יכול עמ״א היינו מניח עצמות וקליפין על ראש דופן בעוביו וכמו כן שופכין והם נופלים לים כמו בכרמלית ל״ג וע׳ שם בשבת ק״א א׳:

קשורות עמ״א בלבוש ס״א ביאר אף כשהן של איש אחד דה״ל מושיט ברה״י לרה״י דרך כרמלית ולפ״ז מ״ש צריכין לערב לא קאי ארישא. וי״ל מושיט דוקא דיוטא א׳ הא ב׳ דיוטאות או לזרוק שרי מרה״י לרה״י דרך כרמלית למטה מי״ט דרך רה״ר נמי רק דרבנן וכרמלית ל״ג עסי׳ שנ״ד בט״ז אות ב׳ אבל המ״א ז״ל פי׳ דארישא קאי והיינו דהם של שני ב״א תוך י״ט בעינן קשורות לערב דאל״כ מפסיק אויר כרמלית לא מהני עירוב אף שהן מוקפות וסמוכות ואין ביניהן שום ריוח כיון דראויין לגוד ולהפרד לא מהני עירוב כל שרשות כרמלית מפסיק אבל של אדם א׳ י״ל דשרי אפילו מפורדות דלא גזרו בכרמלית כלל אף מושיט כמ״ש באות י״א וחולק על הלבוש וע׳ תוס׳ שבת ק״א ב׳ ד״ה פשיטא בתי השני מפרשים דגם לס״ד בשל שני ב״א מיירי הא באדם א׳ י״ל דשרי ולתי׳ א׳ אינו כן יע״ש וצ״ע. ומ״ש מוקפות מחיצה ע׳ מ״מ פ״ג: מעירובין הכ״ה. ומשמע בב׳ ב״א אין מטלטלין מזו לזו כשאין קשורות הא כ״ע בפ״ע מטלטל בשלה אע״פ שבחול משתמשין כזו לזו ועט״ז אות ז׳ מ״ש מזה:

זו בזו עמ״א דבשרחוקין זו מזו ד״ט אויר כרמלית מפסיק ביניהם ולא מהני עירוב אע״פ דקשירות:

גבוהים עמ״א הלשון לכאורה קצת דחוק למ״ש באות ט׳ לטלטל של אדם א׳ אע״פ אין קשורות שרי ולענין לערב היל״ל דלא מפסיק כ״א אויר מקום פטור ומ״ש מושיט אף מושיט בדיוטא א׳ סובר דל״ג בכרמלית אף דהוי רק חדא גזירה אטו דרך אויר רה״ר למעלה מי״ט דהוי מקום פטור אפ״ה מושיט חייב כל שכרמלית למטה ל״ג למעלה. אבל תוך י״ט י״ל דגזור אטו תוך י״ט באויר רה״ר משא״כ למעלה כ״ע חידוש הוא ל״ג בכרמלית וצ״ע. ומ״ש דתליא בפלוגתא בשמ״ו התם בנח והכא בלא נח נמי מתיר וכרבי יהודה שבת ק״א ע׳ תוס׳ שם ד״ה רבי יהודה וע׳ אות ז׳ שם ע״י היכר זיז כ״ש ועס״ג בהג״ה בבית הכסא בה״ג בלא נח יע״ש:

עשויה עמ״א וגזוזטרא נמי דוקא עשרה להתיר ושם אף למעלה עושין להתיר ועב״ח:

פחות מג׳ עמ״א דף תחת הנקב אין גבוה ג״ט הוי חורי רה״י ואח״כ כשנופל לכרמלית כחו בכרמלית שרי:

הוצאה עמ״א עב״י ובא״ר:

דאין עמ״א דל״ד לכותל כו׳:

מים עמ״א ובשבת ק׳ ב׳ ההולך בספינה לרב הונא דזיז כ״ש להיכרא פריך ולא לרב חסדא אלמא אף פחות מי״ט מהני מחיצה תלויה במים ובא״ר ט״ו פי׳ דמיירי כאן כשר״ה מהלכת בו וכ״כ הנ״ץ יע״ש:

ואינה עמ״א היינו כשרחוקה ברוחב ד״ט אין משתמש כ״א ע״י זריקה באויר ד״ט ועט״ז מש״ש:

שעשתה עמ״א עירובין פ״ח א׳ וברש״י ד״ה אמאי:

בשתיהן עמ״א דכ״א משתמשת בשלה היינו בשבת דגלי דעתה דסליק נפשה בשבת ועט״ז ושם הארכתי ולא היה הזמן גורם לעיין כראוי: