עמוקה עמ״א רש״י עירובין פ״ו א׳ ד״ה שלא עט״ז ד׳ מ״ש שם ועסי׳ שמ״ה במ״א אות י״א וצ״ע אם חוץ לחצר עמוקה י״ט ורחב ד׳ ובתוך החצר אין עמוקה י״ט ורחבה ד׳ או להיפוך מהו הדין:

אין עמ״א משמע אף שמחיצת החצר נכנסה ונוגעת במים טפח לא הוי היכרא דלא נעשה לשם מים ועט״ז מ״ש בזה כי מרש״י י״ל דפסק כר״ה ועב״ח. ומ״ש בשם הראב״ד ז״ל פט״ו מה׳ שבת הי״א ופי׳ דברים החצר נפרץ באורכו לכרמלית להאמה במלואו וא״כ כי לא עשה מחיצה במים בביאה ויציאה מה איריא דאין ממלאין מהאמה אף בחצר אין מטלטלין עמ״א אות י׳ לזה תי׳ דהחצר יש לו ג׳ מחיצות מכל צד והמחיצה הד׳ הוא גדודי שפת המים מאחר דעמוקה י״ט כעמוד ותל גבות י״ט דהוי מחיצה גמורה וא״כ אף נפרץ ג״כ כותל החצר ע״ג המים יותר מעשר אפ״ה מוקף החצר מד׳ רוחותיו כאמור והיינו כשאין מגדודי שפת האמה לכותל הנשאר מחצר יותר מעשר דהגידודים במקום מחיצה ד׳ כאמור. ומ״ש בסי׳ שמ״ה אות י״ד עמ״ש שם בפריי אות י׳ וי״א ובסי׳ שס״ג אות ל׳ יע״ש ואי״ה יבואר שם:

משוקע עמ״א דהוי כאלו המים שבחצר מתחילין בחצר ומסיימין בחצר וכל מה שבחצר רה״י וערש״י שם אם בכניסה עשו מחיצה ולא ביציאה לא מהני מידי דמ״מ כרמלית הוי שיוציא מיד ואין נשאר בחצר והוי כמו לא עשו כלל מחיצה אפילו עשו ביציאה ולא בכניסה ה״א דליהוי כלשון ים אפ״ה לא מהני כלל וע׳ ירושלמי ולא הבינותיו כעת יע״ש. ודע דמחיצה אם אין רחוקה בחוץ מן כותל החצר ביציאה וכניסה ד׳ טפחים אפשר דשפיר דמי דתו לא הוי כרמלית בחוץ וכן אם חפרו האמה בחצר שתהא עמוקה י״ט בד׳ רוחותיה אפשר הוי כרה״י כבור מלא מים בשמ״ה במ״א י׳ וצ״ע בזה דמפני מראית העין אפשר אסור וכן אם בחצר אין עמוקה י״ט ורחבה ד׳ או בחוץ אין עמוקה י״ט ורחבה ד׳ צ״ע קצת:

סותר עמ״א הראב״ד פט״ו הי״א מה״ש ע׳ אות ב׳ ועב״י בזה וע׳ אות ו׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

ממנו עמ״א תוס׳ עירובין י״ב ב׳ ד״ה הבא יע״ש ועב״י בזה:

אסור עמ״א עתו׳ עירובין שם יעשה כלומר ולכאורה יאמר דאין ממלאין בכ״ע הא לטלטל בתצר פעמים מטלטלין בעמוקה י׳ וגדודי שפת הל׳ הוי מחיצה ובמ״ש אח״כ וכמ״ש כאות ב׳ אם אין י״ט בין פרצה לגידודי שפת הלשון. ועתי״ש אות ג׳ בעת שנקרש המים י״ל עסי׳ שס״ג ואי״ה שם יבואר: