מקום עמ״א משמע פי העוקה דוקא ברה״י ובש״ע משמע אף בחוץ כל שסמך לחצר ואין ביניהם רה״ר שופך למקום פטור. ועט״ז א׳ ועסי׳ שמ״ה אות יו״ד בעמוק י״ט דוקא כשהמים צלולים ונראים המחיצות הוי רה״י ושופכין אפשר דמ״מ מקום פטור הוי כשעמוקה י״ט. ודע דהר״מ ז״ל פט״ו מה״ש כתב לקמור ענין כיפה בנין בגובה ועב״י משמע משום חשדא שלא יראה העוקה והמים יצאו חוץ לעוקה ויסברו ששפך מידו לרה״ר או אפשר אין עושין חלל ברה״ר כל שאין עגלה מהלכת עליה וכיסוי ש״ד כל שרשותו הוא ועד״מ ועתי״ט פ״ג דאהלות בסופו מש״ה אמרו ז״ל לקמור מלה הפוכה כמו כשב כבש שהוא בנין כיפה משא״כ הט״ו כתבו כיסוי בנסרים די יע״ש:

יכול עמ״א עב״י דהא לאו איסור תורה הוא דאין שופך מידו לרה״ר רק על המים שבגומא ומשם יוצאין לרה״ר אלא דגזרו אטו ישפוך מיד לרה״ר וכל שיש עוקה היכרא זכיר הוא. ואע״ג דניחא ליה שיצאו מיד שלא יטנפו החצר והעוקה מליאה כבר מע״ש מים דמ״מ זכור הי\א ול״ג ביה:

לא עמ״א כי האדם צריך עפ״י הרוב בכל יום סאתים לצורך תשמישו ושמא ישפוך סאתים ולא אמרינן זכור הוא כבאות ב׳ דהתם עפ״י הרוב דעוקה ריקנית ובזמן רב תיימי מיא ואף לפעמים מליאה תו זכור הוא משא״כ כה״ג:

ארוך עמ״א פירש״י ז״ל עירובין פ״ח ב׳ וה״ה תמונה אחרת כל שיש לרבע ד׳ ע״ד יש בו כדי לבלוע בקרקע סאתיים מים בזמן מועט ולא יהיה טיט ורפש בחצר ואין מכוין שיצאו מיד לרה״ר ול״ג ביה שמא ישפוך מיד לרה״ר:

בימות עמ״א גמרא עירובין פ״ח ב׳ גבי ביב דבימות הגשמים אעפ״י שאין גשם מתמצות הן מחמת שהיה מקודם גשם ולא חיישינן שיאמרו כו׳. וכל שאין מכוין שיצאו מיד לרה״ר ל״ג כחו אף ברה״ר משא״כ בימות החמה מתכוין שיצאו מיד:

מעזיבה עמ״א מעזיבה רכה בכ״ף שיהא המים נוחים לבלוע שם הא של עץ לא עס״ב:

סמיכות עמ״א ועב״י בשם הר״ר יונתן הביאו התי״ט מי״א פ״ח דעירובין על משנה וכ״ן ב׳ דיוטאות כו׳ ויראה לפרש זו נגד זה לאו ממש דהיינו ב׳ בתים בחצר א׳ זה מול זה נגדיי אלא שתיהן ברוח א׳ ב״א ועליה א׳ וב׳ פתחים לעליה זו ויש בכל פתח זיז בולט ומעזיבה עליו כ״א ב״א אורך רוחב ד״א וכן בפתח השני כן ואין רחוקים הדיוטאות יותר מד״ט נמצא מצטרפין כאלו יש במקום א׳ ד׳ ע״ד ושופכין לתוכן ויורדים לרה״ר להדיא כנ״ל:

א״צ עמ״א דחולקין בביב וה״ה בחצר דגזרו כחו בכרמלית ועט״ז ה׳ ואי״ה שם יבואר:

של עמ״א י״ד סימן ע׳ בש״ך אות מ״ז ועא״ר אות ד׳ ותו״ש אות י״ג דודאי זמן מה עומד על הקרקע ואין נבלע מיד גם היה לו להקשות בס״א דתיימי מיא וצ״ע:

מותר עמ״א בשנ״ה גבי דופני הספינה דשופך על דפנות ויורד לים כחו בכרמלית ל״ג וי״א דוקא בים דהוי תמיד כרמלית לא גזרו משא״כ ביבשה אף בכרמלית גזרו בכחו ועב״י:

אפילו עמ״א די״ל בין בזה״ז בתוך העיר ובין בכרמלית שחוץ לעיר וע׳ ע״ש ד׳ הקשה מספינה דשרי דאין דרך להיות שם רה״ר ומ״ש בזה״ז ותי׳ המ״א דמ״מ גזרינן טפי אטו עיר שיש בה ס׳ רבוא:

כרמלית עמ״א ע׳ אות י״א:

שהיא עמ״א עסי׳ שנ״ה ועתו״ש דגזוזטרא שרי לשפוך שופכין למים דאמרינן גוד אחית אע״ג דמשם ואילך הוי רה״ר דאין כוונתו שיצאו משם משא״כ כאן פחות מד״א כוונתו שיצאו המים: