ובורגנין עמ״א עב״ח כתב שאין עשוי אלא לשמור אבורגנין קאי והשומר בלילה לן בביתו והביא ד״ה שהוא עירובין כ״ג א׳ דבמקדש היו שומרים בלילה ועתו״ש הביאו וצ״ע ועמ״א שס״ב א׳ פי׳ כן. ובורגנין משמע מקורה הוי ואפ״ה כרמלית ביתר מסאתיים וצ״ע מסי׳ שמ״ו ס״ג קרפף בלא קירוי ובעירובין דף כ״ב א׳ כל אויר לדירה כו׳ וכל דירה לאויר אין מותר ופירש״י ז״ל אפ״ה מקורה שתשמישה לדירת אויר השדה משמע אע״פ שדר שם יומם ולילה נמי לא הוי דירה ובדף כ״ו וצ״ט ועסי׳ שס״ב וצ״ע. ועמ״ש בט״ז א׳ ועתו״ש בזה:

ארוך עמ״א וע׳ וד׳ ט׳ הוא ל״ד אלא מעט יותר כמ״ש הלבוש ועמ״ש בט״ז:

אמה עמ״א ב״י בשם רי״ו דפחות מאמה א׳ לא הוי פי שנים ויותר. והיינו בסאתים הא פחות מסאתים י״ל אף בארוך הרבה וקטן מטלטלין בכולו:

סמוך עמ״א עתק״א ט׳ ולהחולקים בכאן אף סמוך ממש לביתו תוך ע׳ אמה ושיריים לא הוי מוקף לדירה. והביא דברי הג״א הב״י הביאו ודבריו צריכין ביאור. כי הבי׳ הביא דברי הג״א בראש על דף כ״ג במשנה כו׳ כתב הג״א אבל גינה וקרפף שיש ש״ם שומירה או בית דירה אי סמוכה לעיר אפילו גדולים הרבה שרי וכתב הב״י שהתוס׳ דף כ״ג א׳ ד״ה ובלבד חולקין אזה שכתבו דאף לריב״ב ביותר מסאתים לא מהני שומירה ובית דירה אלא בפתח ולסוף הוקף סובר כי הג״א דמתיר בשומירה היינו ששומר יום ולילה כמ״ש התוס׳ שם ד״ה שהוא או בית דירה לפרקים נמי מהני ואע״ג שהוקף ולסוף בנה מהני וכי אמרינן בדף כ״ד א׳ ברחבה שאחורי בתים דוקא פתח פתוח מביתו ואח״כ הוקף מהני בפתח כן הא בנה בתוכו שומירה ובית דירה מהני בהוקף ולסוף בנה כי ריב״ב מתיר אף ביותר מע׳ אמה וה״ה לרבי עקיבא והב״י כתב שהתוס׳ חולקים כי לריב״ב שומירה ובית דירה בהיקף ואח״כ בנה לע׳ אמה מהני לא יותר וה״ה לר״ע כן וממילא בסמוכה לעיר נמי דוקא בע׳ אמה הא ביותר לא מהני סמוכה לעיר. ואהא הקשה המג״א הא הג״א גופא ברא״ש דף כ״ו גבי מחיצות אדרכלין כתב פרדס סמוך לבית יבנה בית תוך הפרדס ולא הוקף לדירה יעשה שביל קטן מביתו לבית הבנוי בפרדס בקנים ויטלטל שם תיפוק דמטלטל בכל הפרדס ש״מ אף בנה בית דירה בקרפף כל שהוקף תחלה לא מהני ומש״ה כתב הג״א ויש שם שומירה מקודם ובנה ואח״כ הוקף לדירה זה ודאי מהני לכ״ע אף גדולים הרבה (לא שיש בה שומירה משמע לאחר שהוקף בנה כו׳) ולפ״ז התוס׳ אין חולקין כלל דמיירי שהוקף ואח״כ בנה כמבואר שם אלא דמ״מ בסמוכה לעיר חולקין התוס׳ לזה כתב המ״א דא״נ הג״א נמי מיירי בהוקף ולבסוף בנה י״ל התוס׳ לריב״ב כתבו כן ולא לרבי עקיבא ומעתה בסמוכה נמי אין חולקין התוס׳ ומכ״ש דהתוס׳ בבנה אח״כ מיירי ולכן לא כתב הר״ב ויש חולקין ביש שומירה יום ולילה או בית דירה דשרי בהוקף ולסוף בנה כי אין חולק דלא מהני כה״ג כמו פתח פתוח בס״ב כמ״ש המ״א אות ה׳ רק בסמוך לעיר יש חולקין הוא המבואר בשנ״ט רחבה שאחורי בתים בעינן הוקף ולסוף פתח ותיפוק דסמוכה א״צ כלום והג״א דמתיר בסמוכה לעיר בלא פתח כלל סובר רחבה שאינו דלא בנה המחיצות כלל לרחבה הא בנה קרפף סמוך לעיר מהני ומה שנרשם ב״י בשם תוס׳ אינו אלא יש חולקין שאין רוצים לחלק בין רחבה ובנה בתים וכמ״ש ב״י בשם הריטב״א ז״ל בסוף הסי׳. ועא״ר אות י״א וי״ב ובתו״ש וע׳ עולת שבת אות ג׳ ולמ״ש א״ש ואי״ה באות ה׳ יבואר עוד:

שבנה עמ״א היינו באות ד׳ דאף בנה בית ממש בתוך הקרפף בעינן בנה ואח״כ הוקף הא הוקף ואח״כ בנה לא ול״ת דוקא פתח בו פתח לא מהני כה״ג וכדאמרן. ומ״ש באות ד׳ סמוכה תוך תחום שבת כ״כ הר״ר יונתן אמשנה כ״ג לריב״ב ומינה לדידן ביותר מסאתיים. ובביצה ל״א בעצים סמוך לעיר משמע תוך ע׳ אמה וז״ש לתק״א אות ט׳. מ״ש בשם המבי״ט עא״ר ו׳. והנה עיקר הרבותא אע״פ שמחיצות הבתים נעשים לתוכן לא לקרפף אפ״ה מחיצה עכ״פ הוי וכ״מ בס״א אות ד׳ בהג״א דמפרש רחבה שאחורי בתים שכותלי הבתים הם המחיצות ופירש״י אפדנא עירובין כ״ה ב׳ ד״ה דהוי ושם מבואר דבעינן דוקא פתח ואח״כ הוקף. ואע״ג דהתוס׳ מפרשים בע״א כבסעיף י״ד מ״מ ל״פ ארש״י דמחיצות הבית הוי מחיצות לפרדס. אע״פ שהוא יותר מסאתים כל שפתח פתח קודם והוקף אח״כ ונראה אם הוקף ג׳ מחיצות פרדס ומחיצה ד׳ בנה לבית והניח שם פתח נמי שרי כיון דהיה יותר מעשר פרוץ קודם בנין הפתח ודאי הוי פתח ולסוף הוקף. ונראה דחלונות הפתוחים לפרדס י״ל אם פתח חלונות קודם י״ל דהוי מוקף לדירה ועא״ר וצ״ע. ומ״ש אם נפל מחיצה חיצונה כו׳ אע״פ שהיה פתח כ״ה לפירש״י שם באפדנא ועסי״ד. ואם חזר ובנה מחיצה החיצונה צ״ע אם חוזר להיתרו הואיל ותחלתו וסופו הוקף לדירה ועסי׳ י׳ ס״ו כעין זה הטיל ציצית על ציצית וכן אם נפל מחיצה פנימית וחיצונה נשארה אפשר דאפ״ה אין מטלטלין דלגואי עבידי תוך הבית לא לפרדס. וצ״ע בזה. וצורת הפתח בפרוץ יותר מעשר ועשה צ״ה הוה היקף לדירה ועתוס׳ עירובין כ״ד ב׳ ד״ה ליעביד ואי״ה בט״ז באות ג׳ ואילך יבואר עוד. וצ״ה כעומד מרובה מהני אף בבקעה עסי׳ שס״ב סעיף י׳ יע״ש:

שהשלימו עמ״א עב״י וי׳ הוא ל״ד אלא פורץ וגודר עד שיהיה בין הכל יותר מעשר ואז פנים חדשות באו לכאן וע׳ בר״מ ז״ל ובתו״ש:

אין עמ״א הנה דין זה מתה״ד סימן ע״ה (ט״ס ס״ה) ושם נאמר דיניח עפר מב צדדי החומה פחות מעט מגבוה עשרה טפחים ויהיה רוחב העפר ד׳ טפחים שיהא חשיב רשות בפ״ע ומקום הילוך מקרקע העולם לעפר שהרי פחות מי״ט והחומה לא נשאר למעלה מהעפר י״ט הוי כפרוץ יע״ש ומשמע הא יש בגובה עפר י״ט אין מבטל החומה כיון דלא הוי הילוך שפיר מקרקע העולם להעפר ולכאורה להמ״א ז״ל לא הונח לו זה ודט׳ טפחים ורוחב ד״ט לא ניחא הילוך והוי כרמלית בכ״מ וצ״ל דמשופע העפר וניחא לעלות ע״ג העפר וא״כ אף גבוה העפר י״ט נמי שרי אלא דאז בלא״ה שרי דהוי מחיצה חרשה ובהרחיק ג״ט מהראשונה דמי שהרי העפר רוחב ארבעה טפחים והחוד החיצון רחוק ד״ט ולא מניח בשיפוע וצ״ע די״ל כוונתו דוקא אם הרחיקה ג״ט וצ״ע. ודע דתקנה פורץ ביותר מעשר אמות משמע כל שאין בחלק החומה גבוה י״ט באורך עשר אמות נתבטלה המחיצה וכ״מ מההוא דהעפר מחיצה י׳ טפחים כו׳ עתה״ד אבל בר״מ ז״ל פי״ו מה״ש ה״ח בגובה י״ט עב״י ועולת שבת וצ״ע, ועמ״ש באות שאח״ז אי״ה. ע׳ אות י׳:

חוזר עמ״א כ״ה בתה״ד סי׳ ע״ה שם דמחיצה מאליה שרי כמ״ש כאן בסעיף א׳ ואע״ג דגרע מעתיד לפנותו שהרי כל תקנתו ע״מ שעתיד לפנותו דאל״כ לא הועיל בתקנתו כלום שפיר דמי. ועא״ר י״ג לדינא להקל כסברא א׳ וצ״ע בתרל״ג ס״ד משמע דוקא שמבטלו לעולם. וכאן יש תקנה שישאר שש ויבנה טפח ע״ג הכותל באורך י׳ אמות ןצ״ע:

לא עמ״א ובש״ע לחופר בו בור משמע קרפף נמי לא מהני בור ואף מים בו עתו״ש וצ״ע:

ויהיה עמ״א והיינו אורך עשר אמות וגובה י״ט. וע׳ לבוש פחות מג״ט כלבוד אם ממעט מסאתים המחיצה שרי הא ע״י לבוד ממעט אסור. ומשמע כאן דכל לבוד אף שהמחיצה שנייה עבה כמה לא מהני ועמ״א ז׳ צ״ל אם הרחיקה דוקא בעפר ג״כ יע״ש:

אלא עמ״א וכ״כ הט״ז אות ד׳ דהמיעוט בטל לרוב והוי כולו כנזרע. ויותר מסאתיים כו׳ עמ״א נזרע מיעוטו או הנזרע יותר מסאתים כרמלית והקרפף נפרץ במילואו למקום האסור ואם יש גיפופין ופסין למקום שלא נזרע שרי שם לטלטל ביה:

ממנו עמ״א עסי׳ שע״ב מ״א א׳ דקרפף שלא הוקף לדירה אף פחות מסאתים אסור ממנו לבית אף ש״א אחד וה״ה כאן אף של אדם א׳ איסור מקרפף לבית. ובית סאתים ה״ה פחות הרוב מבטל המיעוט עמ״א י״א וכאן ספק שמא הגינה מבטל החצר ע׳ טור בשם הר״מ ז״ל:

אוסר עמ״א כבסעיף ט׳ ולא אמרינן דהמיעוט בטל לגבי הרוב דוקא לחומרא אמרי׳ דמיעוט בטל ברוב לא להיפוך ועתו״ש דטעמא דמסתבר הוא בשו״ת ח״צ ז״ל סי׳ נ״ט ערוגות וביניהם קרקע אין מצטרף לביותר מסאתים יע״ש היטב עסי׳ שס״ג ואי״ה יבואר:

ממנו עמ״א ועט״ז אות ו׳ דאין החצר נאסר מהגינה דאין הגינה אסור מצד עצמו יע״ש. ומ״ש או הגינה פחות מסאתים כו׳ צ״ע דהמחבר כתב אף פחות מסאתים אוסר להוציא מגינה לחצר ומשמע אף במיעוט לא במחצה דוקא ועתוס׳ עירובין כ״ד א׳ ד״ה לא ועתו״ש אות ל״ד:

י׳ טפחים עמ״א מ״ש רסי׳ שנ״ח ט״ס וצ״ל שנ״ו אות ב׳ ומשמע דבעינן מתלקט י״ט מתוך ד׳ ועמ״ש אי״ה באות י״ו מזה:

הקרפף עמ״א משמע גיפופין וג״ם פחות מעשר אמות תרתי בעינן ועתוס׳ והג״א עירובין כ״ה ב׳ ד״ה קרפף ועב״ח לר״ש רשות אחד הוא או פחות מעשר ועא״ר כ״ו וא״י דמחיצה מייתרו ויותר מב״ס אף לר״ש הוי ב׳ רשויות עסי׳ שע״ב באין הוקף לדירה ועתו״ש אות ל״ז. ומ״ש המחבר במילואה זה לזה היינו הקרפף לא החצר ועב״ח. והנה חריץ עמוק י״ט ורחב ג״ט דלא הוי לבוד הוי מחיצה דלא ליהוי למקום מילואה ונ״מ קרפף הוקף יותר מסאתיים ונזרע מיעוטו באות י״א ואם החריץ רק בצדדים עמוק י״ט ברוחב פחות מד״ט י״ל דל״ד לגיפופין. ואם נזרע רובו אף שעובר חריץ עמוק י״ט ורוחב הרבה ע״פ כולו צ״ע אם דומה למחיצה ממש או כה״ג המיעוט בטל לרוב. ואי״ה לקמן בסימנים הבאים יבואר עוד מזה: