תמונת אותיות עב״י ועמ״ש בפתיחה סי׳ ל״ב בזה צורת למ״ד כ״ף כפופה ובראשה וי״ו לא יו״ד ועא״ר אותיות כל״מ להיפוך מלך מלכו של עולם וצוואר הלמ״ד תהא נראית על כל אלפ״א בית״א כמ״ש המביט לארץ ותרעד יע״ש וה״א וקו״ף אין ליגע ואם נגע פסול ועב״ח בזה ואין תקנה להפריד דהוי חק תוכות וצריך למחוק כל הרגל ועיין סימן ל״ב בזה ויראה אם גורר הגג קצת שנשתנה צורתה כי הרגל עומד חוץ לגג שפיר דמי לכתוב ולמשוך הגג אח״כ ויהיה מעט הפרש ומ״מ שלא כסדרן פוסל כל שצריך כתיבה:

ואם עמ״א השיג על כ״ה דמאי איריא ה״א וקו״ף שנוגעין אפילו חסר כמה אותיות נמי קורין בלא ברכה ועיין סי׳ קמ״ג ס״ד בזה ומ״מ לדידן ה״א וקו״ף שנוגעין הוי פסול גמור ומוציאין אחרת:

צריך עמ״א למ״ש תלינן שנפרד אחר שנכתב ומכשירין לא הבינותי דאם אין התג נוגע פסול דיעבד א״כ מה יושיענו שהיה דבוק בשעת כתיבה ונפרד נפסל ולא מהני תיקון ולמ״ד מהני אפי׳ היה כן מתחלת כתיבה ומ״ש בחי״ת מחלוקת רש״י ור״ת במנחות כ״ט ב׳ חטריה לחי״ת רש״י פי׳ מרובעת ומקל בראשה לצד שמאלית ור״ת פי׳ ב׳ זיינין וחטוטרת באמצע ומ״ש דליית וזיי״ן ועם חטוטרות יגרור הדלי״ת יש לתמוה דא״כ הוי חק תוכת כל שאין עושה מעשה בגוף האות ולא מבטל צורתו הוי חק תוכות וכבר כתבנו כן בסי׳ ל״ב ובפתיחה יע״ש בזה. וכתב עוד דאם עשה חי״ת כר״ת אין להאריך בסוף השיטה ולכתוב ב׳ זייני״ן רחוקים זו מזו וגג רחב עליהם לא הוי חטוטרת אבל חי״ת מרובעת כרש״י דיעבד אם האריך כשר. ועיין ר״מ ה״ש פי״א הי״ג שחל״ק גג החי״ת משמע לכאורה כרש״י שחקק בגג והפריד ונעשים עתה ב׳ זייני״ן עתוס׳ מנחות ל״ט ב׳ שכתבו לא יתיישב כ״כ אבל קושיא ליכא כמ״ש ונקיט חי״ת דמוקדם באלפא ביתא וה״ה צד״י והפרידן ונעשית יו״ד נו״ן וכדומה ומ״ש בשם הב״ח דפוסל בלא תייג שעטנ״ז ג״ץ בר״מ משמע פ״ה מתפילין ה״ג דאם לא תייג כשר כמ״ש הכ״מ שם ומ״ש דרשאי לתקן דלא גריע מיוד״י אלפין כמ״ש בט״ז יע״ש: