מחיצות עמ״א רש״י עירובין י״ו ב׳ יע״ש כל שהוקף לדור שם לילה ויום לשבת א׳ חשוב מוקף לדירה ומטלטלין כור או כוריים אפילו רק לשבת א׳ שרי לעולם לטלטל שם ועיין עולת שבת. וצ״ע אם הוקף בשדה זרועה אם מהני ליותר מב״ס עסי׳ שנ״ח ס״ט התם עשה מעשה אח״כ שזרע ומסתבר כל שיש בו זרעים לאו דירה מיקרי ואסור כ״א סאתיים:

שתי עמ״א פחות מג׳ כלבוד אף פרוץ מרובה על העומד ועסי׳ שס״ב במ״א אות י״ו ואי״ה שם יבואר. מ״ש על הע״ש דהקשה הר״ן בשם רב שמואל אמר חצר שתשמישה לאויר אין נותנין להם אלא ב״ס האי לאויר פירושו מחיצה שתי או ערב ולאו לשמור השדות יע״ש:

אם עמ״א וכ״כ הט״ז דאף שנים אין נותנין להם אלא בית סאתים לשניהם יחד כל ששבתו במחיצה א׳ וכ״כ הלבוש יע״ש:

גם עמ״א דחיצון הב׳ אין פרוץ במלואה לאמצעי עתו״ש משמע כשנפרץ בשבת במילואו או יותר מעשר אסור עסי׳ שנ״ח במ״א י״ד וט״ז ו׳ דל״ד לכאן ואי״ה בשע״ד במ״א ד׳ יבואר בזה:

מגופף עמ״א ע׳ הציור בב״ח ותו״ש. ועסי׳ שנ״ח סעיף י״ג:

נותנים עמ״א דלדיעה א׳ בסמוך שחיצונים נעשים בחצר לאמצעי ה״ה בזה אמצעי נעשה כחצר לחיצונים ועב״ח וא״ר ה׳ דאין להקל נגד רש״י ה״ה כאן:

וגם עמ״א פרצה יותר מעשר מבטל מחיצה אע״פ שאין פרוץ במילואו כל שיש עשר אמות וה״ה פרוץ במילואו אע״ג פחות מי׳ ואפשר אף לקולא ועסי׳ שע״ב במ״א אות י״ד מהו במילואו ב׳ משהוין או פס ד׳ ממקום א׳ ואי״ה שם יבואר. עסי׳ נ״ה סי״ו והפרישה מכאן לשם כי קשה קצת ע״ש: