אין עמ״א בא״ר הקשה עליו באות ג׳ דבסכ״ח במבוי א״צ תיקון לי״א משא״כ חצר אף לי״א בעי תיקון כל שרחב ג״ט ועתו״ש אות ה׳ ובעירובין י״ב א׳ יע״ש וי״ל דהמ״א כתב מסברא דנפשיה כן וכ״כ בתו״ש דכי אמרינן בחצר בעי תיקון בפחות מד״ט כשרחב בפנים יותר אבל אם אין בכל החצר רוחב ד״ט כ״ע מודים דאין צריך תיקון בחצר וכ״ש מבוי דקיל יותר כשכל המבוי אין רחב ד״ט וגם דיעה א׳ מודה דא״צ תיקון. ויהיה הפירוש מ״ש המ״א כמ״ש בשכ״ח היינו מה שכתב המ״א שם אות כ״ט ועשה כלומר מבוי שאין רחבו ג״ט כלומר פתחו דאלו כל המבוי אין רוחב בפחות מד״ט מודה דיעה א׳ דאין צריך תיקון. וי״ל מ״ש המחבר אפי׳ אין ד׳ בפרצה כיון שהוא במילואו משמע הא נשאר בכותל משהו מצ״א די וכשיש יותר מד״ט צריך שני פסין כ״א טפח וצ״ע גם בזה. גם מ״ש ואפי׳ אין בפרצה ד״ט מה רבותה דבמבוי נמי פסק בסכ״ח כן והטור דנקיט כן סובר בסכ״ח דמבוי בפחות מד״ט אין צריך תיקון. ואפשר למידק מיניה הא אין ברחבו ד׳ אין צריך תיקון ועדיין צ״ע:

כל שהוא עמ״א ולא בעי כחוט הסרבל וע׳ ט״ז אות ה׳ בשם מהר״מ יע״ש:

קשר עמ״א ועתו״ש ז׳ די״ל כאן אפילו הודיעו שמא ישכח וילך ושמא לפי שעה כו׳ וכאן בקשר־ו מע״ש מיירי ומש״ה שרי. ואם עשה לחי בשבת עסי׳ שס״ב ס״ג ואי״ה לקמן יבואר עוד:

לא עמ״א ובשס״ב היינו דאי נשיב זיקא מבטל המחיצה הא לא״ה י״ל דכשר כמו ר״ה בחבל ועמ״א שס״ב אות ח׳ ועתו״ש כאן אות ט׳ ובט״ז ד׳ דסיד מחוי וטחו בכותל מצי קאי דסמוך לכותל ועמ״ש בט״ז מזה. מ״ש המ״א נפסק העירוב כו׳ עסי׳ שס״ה ס״ו ושע״ד סעיף ב׳ לענין שבת הואיל והותרה הותרה ומי״ט לשבת לא אמרינן הואיל והותרה הותרה דשמא ב׳ קדושות הן ועסי׳ תקי״ח במ״א אות ג׳ יע״ש:

רחוק עמ״א גמרא עירובין י״ד ב׳ אמר רבא הרחיק או הגביה הלחי מכותל ומארץ ג״ט פסול ואם הלחי רחב מג״ט שרי דכל שאויר בינו לבין הכותל פחות מעומד שרי כבסעיף ל״ד בפס ועט״ז כ״ז כל שהאויר בינו לכותל פחות מעומד לא אתי אוירא דהאי גיסא והאי גיסא דלבטל ליה וע׳ עירובין י׳ ב׳ בתוס׳ ד״ה ועושה ובמ״א אות ל״ז משמע דסוברים אף שאויר פחות בינו לבין הכותל מהעמוד אפ״ה לא הוי נידון משום לחי דצריך להעמיד ולחי פחות מג״ט לכותל (עמ״ש בט״ז א׳ בעצי אשירה כה״ג עמ״ש אי״ה באות ז׳) ובסי׳ שס״ב ס״ט עומד מרובה או פרוץ מרובה י״ל פרוץ מרובה בכל ההיקף וכאן רק ברוח רביעית כל שהאויר בינו לכותל פחות מהעמוד לא אתי אוירא דהאי גיסא והאי גיסא ומבטל ליה כמבואר בגמרא שם י׳ ב׳ ולקמן סל״ד (ועסי׳ י״ו בציצית כה״ג והבן) ובאות ל״ז הביא המ״א כן בשם הרר״י גופא כתוס׳ וצ״ע. שוב ראיתי להתו״ש אות ט׳ שהביא בשם רבינו הגדול תב״ש לתרץ זה דהרר״י לר״י קאמר כן יע״ש. וכתב בע״ש דצה״פ שהרחיק ג״ט הקנים מכותל לא מהני יע״ש וא״כ יש ליזהר בזה בצה״פ שעושין לפרצה יותר מעשר שיהא הקנה סמוך לכותל הבית ג״ט. דבלא״ה מזדקר הגדי שם ובטל מתורת קנה לצה״פ וע״ש כנ״ל:

אפילו עמ״א אבנים כו׳ דאמרינן לבוד אף בב׳ רוחות ואף להכותל וכה״ג:

מפני עמ״א תוס׳ ד״ה אבל ועט״ז ה׳ ובמ״מ פי״ז מה״ש הי״ב וכללא הוא כל שיש בה שיעור לרחקו (ברחבו) כתותי וכל שא״צ שיעור כ״א בגובה קו אין לו שיעור ולא כתותי ולפ״ז צ״ה קנה שלמעלה מעצי אשירה שרי ולתי׳ ב׳ שמדביק האפר בכותל י״ל בצה״פ לא מהני. ובעי לקבל דלת קש י״ל הוי כסולם בין ב׳ חצירות עסי׳, שע״ב סט״ו בסולם. ופס ד״ט או טפח הכל פסול מעצי אשירה ועסי׳ תקפ״ו שיעור שופר בארכו וקצת צ״ע במ״מ וי״ל. ומה שקשה עכו״ם אינו בשריפה כ״א בקבורה עי״ד קמ״ו ותמורה ל״ד וע״ז מ״ג רק אשירה דמשה הטעינו הכתוב שריפה ע׳ סוכה ל״א ב׳ משמע אף נקברים כתותי ובט״ז קמ״ב א׳ וצ״ע שם ובאה״ע קכ״ד לא משמע כן ועפר״ח אה״ע ואין בידי כעת ואי״ה יבואר עוד. ואם הרחיק הלחי מכותל ג״ט וביניהם עצי אשירה י״ל דמ״מ לא מזדקר הגדי בבת ראש ודמי לסולם בשע״ג סט״ו ועט״ז א׳ ואות ה׳ ואם עכו״ם שיש ביטול אף קורה י״ל דשרי עסי׳ תקפ״ו וער״מ פי״ז מה״ש הלכה י״ב. ואי״ה בסעיף י״ו במ״א ט״ו בקורה אבאר עוד מזה:

אפילו עמ״א עירובין ט״ו א׳ כאביי והעומד מאליו היינו שלא הזמינו לכך אע״פ שעשה בידים ע׳ ב״י ופירש״י שם:

כאלו עמ״א דכל שנראה מכוונתם שלא לסמוך עליו לא הוי לחי ובצ״ה כה״ג שלא סמכו עליו שלא טלטלו בו בשכת א׳ צ״ע אי הוי צה״פ להתיר בשבת הבאה:

ד׳ אמות עמ״א עסכ״ו אורך המבוי להתיר בלחי צריך ד׳ אמות והלחי בולט ד׳ אמות ברוחב המבוי ונשאר פרוץ מרובה בהך מחיצה משא״כ ח׳ אמות מצומצמות ניתר בלא לחי בעומד כפרוץ דשרי עסי׳ שס״ב ועב״י:

העמידו עמ״א דוקא העמידו בידים הא עומד מאיליו בלא כוונה ואח״כ סמכו עליו בפירוש מע״ש כל שרחב ד״א ברוחב המבוי לית ליה קלא ופסול ברוחב יותר מח׳ אמות ועב״י ועט״ז אות ז׳:

לחי עמ״א היינו לחי ד׳ אמות משוך באורך המבוי שזה גרע מלחי המושך ד״א ברוחב המבוי עט״ז א׳ ומ״א י״ד וכל שרצפו בלחיים בקנים פחות מג״ט בין זה לזה הוי כלבוד ד״א ומשמע דאמרינן לבוד להחמיר עט״ז א׳ ותק״ב במ״א ט׳ ומ״ש אם נראים חוץ כו׳ היינו שקנה אחד מהם בולט חוץ או פנים והשאר אין כן נידון אותו קנה משום לחי ואין לו שייכות עם השאר למהוי ד״א כיון דניכר הוא יותר מהשאר עא״ר אות י״ז ותו״ש אות כ״ט ועב״י בזה וגמרא ט׳ ב׳ בזה:

עם עמ״א קושיית הע״ש דלמ״ד בין לחיים שרי להשתמש מותר להשתמש בחודו החיצון ולקמן בשס״ה מתיר בין הלחיים וע׳ גמרא ט׳ א׳ ותי׳ דכאן מיידי בצד השני של מבוי שוה לכותל הא׳ של לחי וא״כ מש״ה רק עם חודו הפנימי. וע״ס ל׳ אות ל״ב:

ואסור עמ״א וכ״כ הט״ז אות ח׳ דבאורך המבוי גרע טפי מרוחב המבוי ומ״ש הט״ז בזה אי״ה יבואר שם:

מע״ש עמ״א אפילו עשאה בידים כל שלא הונח להתיר ואח״כ סמכו עליה אסור דקורה משום היכרא כו׳ וקורה רחבה ד״ט משמע נמי הטעם שא״צ בריאה משום דיש בו היכרא עי׳ לבוש ותו״ש ומשמע אף ברחבה ד״מ בעינן הושמה להתיר הא מאליה לא ועסי׳ שס״א ס״ב פי תקרה בד׳ טפחים יע״ש:

כדי עמ״א עב״י ותו״ש כי אורך המבוי רחב י׳ אמות די קורה ט׳ אמות וב׳ משהוין אמרינן לבוד כבסכ״א וכ״ה ובריאה לקבל ח״י אריחין כי אריח אורך ג״ט ורחב טפח וחצי יע״ש והע״ש כתב דמסתימת המחבר משמע שא״צ כ״כ אריחין וכ״נ מהמ״מ שם בר״מ ז״ל וצ״ע ועב״י:

ואינה עמ״א דאמרינן לבוד אף בשני מקומות ואף באורך ורוחב עסי׳ תר״ל ותרל״ג וע׳ באות הקדום. וב׳ קורות כל שסמוכין בתוך ג״ט ברוחב טפח סגי:

בתוך עמ״א ט״ס וראוי להניח יותר מטפח ביניהם אריח טפח ומחצה א״א להשען עליהם משא״כ בסי״ז דיוכל להשען עליהם א״צ בריאה בד״ט משא״כ כאן דא״א להשען כלל עליהם ועא״ר כ״ג כ״ד ותו״ש מ״ד. ושם כתב בדין לבוד אי יש קורה פסול בין ב׳ הכשירות והראה לתרכ״ו במ״א אות ו׳ ועסי׳ תרל״ג במ״א ח׳ וט״ז י״א וברש״י סוכה ד׳ ב׳ חוקקין סניף מאריכין משמע בממשיי נמי אמרינן לבוד וגם בסמוך לדופן שרי לישן ולאכול ועשו״ת ח״צ ז״ל סי׳ נ״ט ובט״ז א׳ ביארתיו והנה אם נאמר להחמיר לא אמרינן לבוד משמע אף כה״ג לא אמרינן להחמיר בממשיי לבוד א״כ בקורה כה״ג י״ל דאף דיעה שניה מודה בפחות מג״ט שרי דאריח יכול להשען על הקורה ואמנם י״ל תרתי לא אמרינן לבוד כאילו אין הממש כאן כל פחות מג״ט והב׳ דברים סמוכים ודבוקים הא ל״א מש״ה בסכך כשר פחות מג״ט בין שני סככים פסולים כ״א פחות מד״ט כשר משא״כ בחקק אמרינן חד לבוד והאריכו כאלו נחקק עד הכותל שפיר דמי אף בממשיי ובקורה כה״ג כל שיש קורה פסול תרי לבוד כה״ג לא אמרינן והבן:

ויש עמ״א דכה״ג א״א להאריח להשען ולכאורה הא טפח שרי דיוכל להשען עליהם בשיפוע קצת והיינו לפי החשבון אלכסון טפח או אפשר טפח ממש ועב״ח ואי״ה בט״ז י״ב יבואר. ופחות מג״ט אע״ג דיוכל להניח אריח לארכו ג״ט י״ל לרחבו בעינן וצ״ע דכאן אמאי לא לארכו וי״ל:

ונמשכת עמ״א ועט״ז י״ג והנה קורה כשכולה למטה מי״ט פסולה וכל ששפתה עליונה למעלה מי״ט אע״פ שנמשכת הרחב שלה למטה מי״ט כשירה וקמ״ל דקורה רחבה י״ט ונמשכת קצת מהי״ט למטה מי״ט גובה של המבוי דה״א מחיצה הוי ופסולה דיש חלל ג׳ טפחים קמ״ל דקורה הוי ול״ד למחצלת דאין נראה הקורה ולכאורה משמע ממ״א דפירש למט״ה מעשרה מ׳ מעשרה מ׳ היתרון וה״פ שכולה מונחת למעלה וי״ט שיש י״ט בין שפת תחתונה לארץ והקורה רחבה יותר מי״ט וה״א מחיצה הוי ופסולה קמ״ל וא״כ מ״ש מחיצה תלויה דגבוה י׳ טפחים מהקרקע אמת הוא וקושטא קאמר וא״כ ג״ט לאו מחיצה ואמנם י״ל כמ״ש בט״ז כל שמתחלת למעלה מי״ט אף נמשכת לתוך י״ט לארץ שרי ואי״ה שם יבואר:

כשירה עמ״א הציור בגמרא עירובין ט׳ א׳ כרב אשי נעץ יתידות בשיפוע נוטות לתוך חלל המבוי ועליהם קורה קצרה אם אין בגובהן של יתידות מראש החומה ג״ט וגם בנטייתן ראש היתד שהקורה נסמך עליו אין מרוחק ג״ט מכותל אמרינן חבוט ולבוד דהיינו השפל כאלו הקורה מונח בשוה בראשי הכתלים ולבוד להאריך הקורה כאלו מונחת על הכתלים עפירש״י שם ויכול להיות גבוה מכותל יותר מג׳ טפחים ומ״מ אין רחוק הקורה מראשיה כותל ג״ט וכן אפי׳ ביתדות כמין דלי״ת וכדומה ודע דמודדין ביושר ג׳ מפחים כי אלכסון יש יותר ועתוס׳ ד״ה שאין. ועסח״י מעמידים ובט״ז י׳ ושם לא הזכיר רק באורכן שלשה ולא בנטייתן יע״ש ומ״מ קשה א״נ יש ברחבן טפח אפילו הכי יש לומר דא״צ לקבל אריח כ״א לקבל הקורה וצ״ע. וממ״ש המחבר שאין רחבן טפח משמע כדיעה א׳ בסח״י דצריך לקבל הקורה ואריח וא״כ הם נחשבים מהקורה:

מרוויחים עמ״א הב״י הביאו יע״ש ובסיפא מצומצמות לחומרא עט״ז י״ד:

אלא עמ״א בפחות מד׳ אורך דינה כחצר המבואר בסעיף ב׳ בפסין. אבל בנמוך הכתלים פחות מי״ט אף בחצר לא מהני תיקון בזה. ואי״ה בט״ז אות י״ט יבואר מזה. ועא״ר אות כ״ח דסמך המחבר אמ״ש בסוף הסעיף הזה בפס ד׳ גם בסעיף ל״ב מבואר כן. וי״ל בסל״ב קאי רק אאין אורך יותר מרוחב או בתים וחצירות:

בבנין עמ״א עירובין ה׳ א׳ ול״ג שמא ימעט וצריך ליזהר שלא יתמעט מכשיעור גובה כמה דצריך ושיעור רחב טפח וע״כ טוב בנין יותר:

שני עמ״א כל שתשמישו מרובה צריך יותר היכר מחיצה ומבוי שיש בו חצר א׳ ובו הרבה דיורין אפ״ה לא פליג וצריך דוקא ב׳ חצירות:

ויש עמ״א עב״ח בזה ונקטינן לקולא יע״ש ועסי׳ שס״ו וש״ע יע״ש:

דין חצירות עמ״א תה״ד סי׳ ע״ד דכל שהעיר מוקף חומה מסתמא הוקף לאחר ישיבה ואפי׳ יותר מב״ס הוי רה״י גמור אף מדרבנן ומבואות שבתוכן בפרוץ במילואו מרוח ד׳ אין איסור פתוח לכרמלית רק איסור שיש עכו״ם דרין בתוך העיר ויש להם דריסת הרגל ולסלק הדיורין ועסי׳ שס״ד בט״ז ב׳ מזה ועסי׳ שפ״ב ואי״ה שם יבואר בזה. ובסי׳ ע״ג כתב בתה״ד מענין עיר המוקף חומה יע״ש ועסי׳ שס״ה סעיף ז׳ מזה ואי״ה יבואר שם באיזו ענין אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה כשהמחיצות קיימות וספק שרי וביה״ש משמע לכאורה דאסור אם נסתר ביה״ש דל״ש חזקת כשרות ושם יבואר אי״ה בזה:

ב׳ קנים עמ״א כ״כ בד״מ דצ״ה בעי ב׳ קנים דוקא ובסוכה תר״ל ס״ג דמניח הקנה למעלה על הפס ועל דופן דהתם חומרא בעלמא לעשות צ״ה שהרי י״א שא״צ כו׳ ובס״ב נותן הקנה על טפח ועל קנה שני יע״ש ועט״ז אות י״ט:

שאין עמ״א עשה כלומר כו׳ דא״כ המבוי רחב הרבה כל שברוח ד׳ מתקצרין הכתלים בשיפוע ואין חלל שם ג״ט כסתום ולבוד והמחבר בא לומר הא ד׳ אע״פ שכל המבוי אין רחב ד׳ בעי תיקון לאפוקי מי״א ועמ״ש אות א׳:

מבוי עמ״א ובאות מ׳ יע״ש. ולפ״ז כשיש מדרון יש להתיר אף בעת הקרישה שרבים בקעי בעגלות ורגלים דרך הנהר לעיר והאידנא אין מ״ר בוקעים ועט״ז אות ך׳. ועשו״ת כנסת יחזקאל סי׳ ב׳ והתו״ש הביאו:

ודע למ״ש המ״א באות ל״ט תל מעצמו והעיר יותר מב״ס כו׳ א״כ כשיקיף נהר קודם בנין הבתים אסור ואם צד א׳ או רחב יותר מעשר הוקף לדירה שפיר דמי עט״ז ך׳. ומשמע דבנו בתים ואח״כ הקיף נהר מעצמו העיר או גדל שן סלע גבוה י״ט וכדומה אע״פ שמאיליה הוקפה לדירה חשיב כ״מ לכאורה ממ״ש המ״א באות ל״ט וצ״ע. וה״ה קרישת המים ואח״כ נפשרו היה תועלת לפי זה והבן ואם בנו עיר על שן סלע גבוה ואח״כ בנו מחיצה י״ט באורך עשר אמות י״ל דלא מהני עסי׳ שנ״ח ס״ח דוקא בנו רוב עומד כה״ג ואי״ה באות ל״ט יבואר עוד:

יעלה עמ״א הנה סובר ז״ל דרש״י והמ״מ מחולקין והרכיב ב׳ דבורי רש״י עירובין ח׳ א׳ ד״ה ויעלה הים כרוחב פרסה וד״ה אמר כו׳ מרימר היה חושש שמא יטלטלו במבוי כו׳ ועמ״ש בט״ז מזה והמ״מ פי״ז ה״ה פירש דבריו דודאי יש ע״פ הרוב תל מתלקט אלא חששא שמא יטלטלו ממבוי לים לשרטון כרמלית כו׳ וצריך מחיצה גמורה לא צ״ה ברוחב יותר מעשר דהא כבר יש מחיצה תל מתלקט ואפ״ה חשש שמא יטלטלו וישכחו ממבוי לשרטון ואין מועיל כ״א מחיצה גמורה והיינו אם נאמר בפירוש המ״מ וגי׳ רש״י חיישינן שיעלה שרטון ופסק באוזלי לצד הים יע״ש והטור כרש״י דכתב תתבטל המחיצה הא׳ בלחי או צ״ה עכ״פ סגי. וא״כ בש״ע נרשם ג״כ מ״מ ולדידיה לא מהני רק מחיצה ממש ומ״מ אע״ג דקיי״ל להחמיר כדיעה ב׳ עב״ח ובא״ר מ״מ סגי עכ״פ בלחי במילואו בי׳ וצ״ה ביותר מעשר. ומ״ש בשאר נהרות לא חיישינן לשרטון רק בים שמעלה רפש וטיט. מ״ש בתוס׳ כ״ד עשו״ת כנסת יחזקאל בזה. מ״ש המ״א דמרימר פסק באוזלא ברשתות ולא בצ״ה משמע כהמ״מ ל״ג רש״י צ״ע קצת די״ל מבוי הפתוח לכרמלית דבעי לחי או צ״ה היינו מטעם דיבואו להשתמש ממבוי לכרמלית דלא ליהוי גזירה לגזירה. ואם נקרשים המים כו׳ משמע בחורף הא בקיץ כה״ג שרי ועט״ז. ובשו״ת כנסת יחזקאל סי׳ ב׳, ועא״ר ל״ו דהלמ״מ נמי מהני צ״ה דיש היכרא כו׳ יע״ש:

שצדו עמ״א ב׳ לחיים א׳ נגד הארוך וא׳ נגד הקצר לא מהני להשתמש נגד הארוך אף ברוחב ביניהם פחות מי״ט והב״ח מתיר ג׳ לחיים כשאין באלכסון בין א׳ לחבירו יותר מי״ט ועט״ז אות כ״א ואי״ה יבואר שם:

ולא עמ״א עט״ז ועב״י ואף שיש לחיצונים דריסת הרגל על הפנימית:

ב׳ פסין עמ״א עב״י וט״ז ושם ד׳ טפחים עב״י ועתו״ש אות ע״ד פס רחב ד״א ראוי להוית הציון בסעיף ל״ג במבוי רחב ך׳ אמות ועמ״ש אי״ה באות ל׳ה מזה ועיר המוקפת חומה וננעל הפתחים בלילה ופתח א׳ אין ננעל בלילה ומ״מ הוי כלחי בפתח ההוא אין מערבין אותה לחצאין אבל נפרץ פירצה בטל הכשירה של עיר ויכולין לערב לחצאין ואי״ה בשס״ד ושס״ה אבאר קצת תיקון עיירות לענין שבת וכאן אין להאריך:

פס עמ״א ד״א חשוב כמבוי בפ״ע שאורך המבוי ד״א כבסכ״ו מש״ה לא אתי אוירא כו׳ וע׳ עירובין י׳ ב׳:

וי״א עמ״א ועתוס׳ עירובין י׳ ד״ה עושה בשם הריצב״א ומ״מ א״י לחלק שפיר בין יותר מעשר לעשר. וצ״ע היכי עביד לה אם לומר בפתח המבוי א״כ למה לן פס וקורה כלל לדידן בסכ״ו ואם צ״ה בעקמימות א״י היכן עושה אם לא מן הפס עד כותל אמצעי ועתו״ש ומ״ש המחבר מבוי עקום ע׳ פירושו בלבוש והציור שם:

פס עמ״א וע׳ אות ה׳ וא״כ לכאורה דברי הרר״י מדידיה אדידיה וע׳ תב״ש להרבינו הגדול ז״ל בחידושינו לעירובין הובא בתו״ש אות י׳:

דלא עמ״א עירובין י״ב וברש״י ותוס׳ ד״ה ויעשה שצריך לחי ומש״ה פריך כו׳ ומעמיד הלחי סמוך לכותל ג״ט וא״נ מניח קורה בטל תיקון כמבוי כ״מ לכאורה ודאי לשס״ה כו׳ ומשמע אף באין רוחב יותר מך׳ כל שמעמיד פס באמצע אי שבקי פתחא רבה יש הך חששא ושמא כה״ג שרי משא״כ כשרחב יותר מך׳ ואע״ג שיש עמוד ברוח ד׳ מ״מ כבר היה פרוץ במילואו. ובסל״ג אם מעמיד ב׳ לחיים נמי י״ל דשפיר דמי:

ובזה עמ״א דהוקף שלא לדירה יותר מב״ס ואם בנו מחיצה ע״ג התל הוקף מיקרי וי״ט לחוד י״ל דלא מהני ואם תל גבוה ה׳ ומחיצה ה׳ הוי הוקף לדירה דכל פחות מי״ט לאו מחיצה כלל:

הוי עמ״א באות ל׳ יע״ש עמ״ש שם ובתו״ש כאן יע״ש ובשו״ת כנסת יחזקאל סי׳ ב׳ יע״ש: