או עמ״א כנראה הסכים להב״ח ושכ״מ בסמ״ק דבעי דוקא לחי לצד החצר ובצד הב׳ די בקורה ולא איפכא בצד החצר קורה אע״ג שעשה לצד הב׳ לחי ולא הוי מפולש אסור וצ״ע קצת ועסי׳ שס״ג סל״א בהעמיד לחי באמצע המבוי כל שיש לחיצונים רשות לטלטל במבוי בחלק שלהם צריך שיערבו שניהם יחד דוקא א״כ דוקא לחצר שאינה מעורבת מהני לחי למבוי בצד החצר הא חצר מעורבת גרע טפי הואיל ויש רשות לבני החצר לטלטל בחצר אסריזע״ז עד שיערבו יחד עמ״א שס״ג אות ל״ג ושע״ב אות י״ד וצ״ע עדיין ובט״ז ג״כ צ״ע באות א׳ יע״שעמ״ש אי״ה באות ג׳:

רה״ר עמ״א המ״מ פי״ז ה״י מה״ש יע״ש בשם הרשב״א ז״ל ועב״י כאן משמע לכאורה כן ומ״ש כאן דלתות דעלמא קאי וגם לי״א בראוין לנעול בעינן דוקא ב׳ דלתות ואנן קיי״ל כדיעה א׳ נעילות דוקא וי״ל דלת א׳ סגי בננעל בלילה ועט״ז שמ״ה אות ה׳ והתו״ש שם השיגו מכאן ואין הכרע בביאור מהמחבר וכמ״ש. ועיירות שלנו שמתקנין בצ״ה יש לעיין במכוונין ממש השערים ורחבים הרבה ומיהו י״ל דסומכין האידנא לית לנו רה״ר ועד״מ וכאן לא הגיה משמע דפוסק כדיעה א׳ ועסי׳ שמ״ה ס״ז ומ״ש בד״מ משמע שיש להחמיר אף עתה במפולש ממש רה״ר אע״ג דלא הוי רה״ר גמורה לחייב מיתה מ״מ בעי דלתות יע״ש:

מבוי עמ״א ססי׳ שפ״ו צ״ל ושע״ח ס״ה. וצ״ה מהני דהוי סילוק ואם צ״ה בשני ראשיו ובעקום לחי או קורה אז שייך דין הרר״י ז״ל ועמ״ש באות א׳:

אפי׳ עמ״א עב״י פירש לתוס׳ א״צ בעקום צ״ה ולא לחי בעקום כ״א בא׳ מב׳ ראשי הקטנים צ״ה ובראש הב׳ לחי או קורה אבל להטור אף במפולשין הקטנים ממש צריך תיקון גם בעקום יע״ש: