מבתיהם עמ״א עסי׳ שס״ה אות ט״ו וש״ע ס״ג אות ז׳ ורש״י שבת ו׳ א׳ מרשות לרשות ועירובין ע״ב א׳ בטרקלין ומבית לחצר אע״ג דכ״א בשלו נכנס אסור וה״ה מרשותו לרשות חבירו ב׳ בתי חורף בבית א׳ סמוכין ממש זה לתוך זה דאסור בלא עירוב ובט״ז א׳ ביארתיו יע״ש וסוף סעיף ב׳ אות ה׳ בספינה שאין בו כ״א בית א׳ א״צ עירוב ומשמע אף שבספינה הרבה בני אדם שם ובחדר שיש בספינה מיוחד לאיש א׳ אפ״ה א״צ לערב דלא דמי לחצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו ובאות ג׳ אי״ה יבואר זה:

אבל בחצר גופא ואף מחצר לחצר מותר לטלטל חוץ לד״א כלים ששבתו בחצר בלא ערבו כבסי׳ שע״ב אף דנראה כרה״ר לגבי בתים ע׳ פרישה. וזה עוקר וזה מניח בלא ערבו צ״ע עסי׳ שמ״ז ועא״ר אות א׳ בשם שו״ת מהרש״ל סי׳ נ״א יע״ש:

שיירא עמ״א מ״ש המחבר שכולם מעורבים היינו שאין קבוע כ״א לנוח מפני השבת ומחנה קבוע זמן מה והולכי מלחמה פטורים אף בקבוע עב״י ולבוש וע״ש:

בתים באות ה׳ משמע דבית א׳ בספינה והשאר ב״א שרוים בספינה א״צ עירוב וצ״ע דהוי כמהר״י לר״ה ועט״ז מ״ש בזה:

מחיצות עמ״א מקרקע הספינה מודדין כל שיש רחב ד״ט וגבוה י״ט הוי רה״י אע״פ שמשוקעת במים:

אסור עמ״א עסי׳ שמ״ו מקרפף לכרמלית נמי שרי ועסי׳ שס״ב סעיף ד׳ ספינה הוקפה לדירה. מ״ש בית א׳ בספינה צ״ע רשמתיו באות ג׳ דמשמע אף שהבית מיוחד לאיש א׳ ובספינה רבים שרוים וי״ל:

ד״א עמ״א עש״ך שם כ״ג וא״ר ה׳ בעירובין דרבנן נ״ל להקל יע״ש ושפיר מברך כיון דמתיר. וצ״ע ספק דרבנן לכתחלה היכא שיש בית גדול למה נעשה ואי כל הבתים כן א״צ עירוב כלל ג״כ ספק לקולא. וע׳ תו״ש ט׳ מ״ש שהש״ך בי״ד מ״ו (אות י״ד) דרי״ו והטור אין הכרעתם מכרעת דתלמידי הרא״ש הוו כחד יע״ש הא סיים ברפ״ו שכתב שכן תפסו עיקר משמע דידע רי״ו שהסכימו כולם כן גם אין הכרעתם מכרעת ומ״מ ספיקא הוי ועמ״ש אי״ה בכללים קטנים מזה:

אין עמ״א גיטין ס״ב והר״מ ז״ל פי׳ המשנה הנאה שהבית שמניחין בו א״צ ליתן פת ורש״י מפרש חשדא שמטלטלין בלא עירוב א״כ אף במכר חשדא ולתוס׳ שם חשדא שגונב פת י״ל במכר מותר יע״ש. ואפילו תימא חשדא כתוס׳ או כהר״מ ז״ל כמ״ש בא״ר אות ז׳ בשם רצון אהבה אכתי ע״כ במכר נמי אין משנין כמו במת ב״ב דאין משנין מדפריך שם שיפורא דהוי בי רבה ורב יוסף ומת אלמא אף במת אין משנין וה״ה מכר ובכ״ה רוצה לחלק בין מת למכר ודוחק:

וליתן עמ״א ליתן מעות לזה פירוש שצריכין ליתן לב״ב זה מעות בעבור הנחת העירוב יכולין לשנותו לאחר ועתו״ש י״א וצ״ע קצת לטעם הר״מ ז״ל בפירוש המשנה באות ז׳ וחדר קטן פחות מד״א בתוך גדול או נפרץ במילואו לגדול הוי כקרן זוית ומניחין בו עירוב תו״ש אות ט׳ יע״ש:

ואפילו עמ״א עתו״ש עכו״ם אפשר דמחליף ליה יע״ש וצ״ע:

בבית דירה עמ״א בית הכנסת לא חשיב בית דירה רק כחצר השותפין ומותר לטלטל מבית הכנסת לחצר אחר בלי עירוב כבסי׳ שע״ב כל חצירות רשות א׳ ואפילו בנאה יחיד והקדישה לרבים מותר מחצר כו׳ כה״ג. ביה״כ יותר מב״ס חוץ לחומת העיר כרמלית והבן:

בפרוסה עמ״א גמרא עירובין פ׳ ופ״א יע״ש:

כדי עמ״א אע״פ שנטל חלה מאחרת על זה מ״מ יתלו השכנים לומר שמזו נטל חלה וליכא איבה. וחלת ח״ל אוכל ואח״כ מפריש אם לא נתן חלה בשבת הוי עירוב ואי״ה יבואר לקמן:

ואדעתא עמ״א דטוב שיזכה וע׳ אות ך׳ ואי״ה שם יבואר:

צריך עמ״א דאותן שנתוספו הוי תחלת העירוב וצריך שיעור ששה ביצים כמ״ש סי׳ שס״ח ס״ג להרבה ב״א ובאות ך׳ אי״ה אבאר:

אפילו עמ״א והוא דעת הא׳ וי״א חולקין עליהם:

קטנים עמ״א אע״ג דאין קטן זוכה בדרבנן כמו עירובין דכאן זוכה:

וע״י אשתו דכשנותן לה אחר כו׳ מ״א:

ואפילו יש לה בית עמ״א בלבוש אע״ג די״ל מגו דזכיא לנפשה זכיא לחבריה אפ״ה ידה כידו והמ״א כתב דא״צ עירוב לעצמה אם אין דיורין אחרים כבסי׳ ש״ע ס״ו ול״ש מגו ועתו״ש למ״ד ועב״י:

שאינה עמ״א דכל שאין מעלה מזונות מציאתה לעצמה ואין ידה כידו ויכולה לזכות לאחרים:

מברך עמ״א הביא צ״ע בשם מ״מ. וכתב המ״א דמצי לברך אחר ל״מ אם שם נשאר נשבת אפילו נשאר רק בי״ט של פסח שם נמי נ״מ בהאי עירוב כבסי׳ תקי״ח בשלא לצורך היום כלל עט״ז ז׳ אך באין נשאר שם בי״ט צ״ע די״ל דלא עביד מעשה כלל למנהגינו שהשמש גבה קמח ועשה מצה והמברך רק מברך א״כ י״ל דאחר אין מברך דלא עשה מעשה כלל ול״ד לקובע מזוזה לחבירו. ועסי׳ תקפ״ה בט״ז ומ״א ג׳ וכאן גרע טפי ואי״ה שם יבואר. וא״ת לפ״ז דאין עושה מעשה כלל א״כ אחד מבני העיר איך יברך דבעי עובר לעשייתן וי״ל קודם שבת עדיין עובר לעשייתן מיקרי דיעבד ועסי׳ תל״ב דמצוה משך זמן י״ל ל״ד לכאן דאף ע״ג דהעירוב לכל שבתות השנה וצריך להיות קיים כל השנה מכל מקום אין עושה מעשה אח״כ כלל ובתפילין עדיין לבוש בהם וא״כ אחר שאין מבני העיר על מה יברך שאין עושה מעשה ועירוב יקנה ביה״ש והוא לא יהיה שם ביה״ש ואמנם העיקר שהשמש יתן העירוב להרב אב״ד דהעיר ויאמר להרב זכה עירוב זה לכל הקהל על ידך ויגביה הרב טפח וכמ״ש באות י״ג וכמ״ש הלבוש בשצ״ה וא״כ יברך אחר ג״כ דעושה מעשה מיקרי קודם שמזכה לכל הקהל בהגבהתו ואע״ג דיעבד אין מעכב הזיכוי מ״מ אחר רשאי לברך רק דצריך עשייה קצת ועל מה יברך ושפיר דמי ולפ״ז אם חל פסח ה״ו ושכח הזיכוי עד ליל י״ט יזכה על תנאי כבסי׳ תקכ״ח ואם שכחו לזכות עד שבת סומכין עמ״ש הר״ב ס״ו דאין זיכוי כלל בגובין קמח ואם י״ט ג״ד וכדומה ושכח לזכות מבע״י אין לערב בליל א׳ ע״ח וטוב יותר שימתין עד שבת כי י״ט א״צ כ״כ עירובי חצירות כו׳ בנוסח עמ״ש בט״ז ז׳. ואף שיתוף לחוד צריך שיעור כבסי׳ שפ״ו ס״ג כ״ש עירוב חצירות ואי״ה בתקכ״ז יבואר עוד:

ולא ברכו עמ״א ועסי׳ תקכ״ז בט״ז ח״י ואי״ה שם יבואר ועמ״ש בט״ז מזה אם הזכיר מקצת י״ל לכ״ע אסור: