בבית שער עמ״א ומשמע אע״פ שמקורה ג״כ שאין עשוי לדירה שעוברים שם רבים ואף בית שער דיחיד ל״ש בית שער דחצר או בית שער דבית כל שרבים עוברים שם לא הוי בית דירה לענין זה רק בס״ג בחמשה בטרקלין אז הד׳ חייב בעירוב דרק הה׳ עובר שם זה הוי בית שער דיחיד דחשיב דירה לא בע״א וע׳ א״ר אות א׳ בשם הב״ח דפוסק דבית שער דבית אוסר יע״ש:

שאינם עמ״א ועסי׳ שמ״ו ס״ג בית שאין בו ד״א על ד״א אין מניחין בו עירוב וה״ה שאין אוסר דבעי בית דירה וע׳ סוכה ג׳ ב׳ הא שיתופי מבואות מניחין בכל אלו דלא גרע מחצר יע״ש:

מחמת כבדן עמ״א העלה דיש להחמיר כל שאין מוקצה אוסרים דלא חשיב תפיסת יד מחמת כובדן ובא״ר אות ב׳ תירץ בזה והקשה על הלבוש דכתב כובדן הוי מוקצה ובש״ח ס״ב דאין מוקצה וכ״כ התו״ש יע״ש וכל זה שאין רשות לבע״ה להניח בחדריהם חפציו אבל התנה עמהם שיהא מונח בחדריהם חפציו אף נטלין בשבת אין אוסרים ועיין עולת שבת:

וי״א עמ״א דבית שער כו׳ אין אוסר אף ע״פ שיש הרבה בתים בחצר חוץ הבית שער זה אפ״ה הדר בבית שער אין צריך לערב עמהם:

ומוליכין עמ״א שהם אותם שדרים בבית בע״ה א׳ שיש לו ת״י בביתם כולהו מוליכין עירובם אצל אחרים בני החצר אז כולם צריכים לערב הא בא העירוב אצל בעל הבית זה או אצל מי שדרים בבתים שיש לו ת״י בהם א״צ לערב ועס״ה ועב״י בשם הרר״י:

שכרה עמ״א בב״י בשם מהרי״ק ז״ל הא שכרה כולם לעצמם ואח״כ נמלך ושכר א׳ מבתים לחבירו אע״ג דשכרה לזמן וג״כ א״י לחלק תוך הזמן אפ״ה הוי הוא בע״ה והאחר כאורח כו׳:

או עמ״א בשס״ה אות ט״ו במקום שלא עירבו אפילו מחדר לחדר בבית א׳ נמי אסור לטלטל אם הם של שני ב״א במכירה או בשכירות וה״נ כאן מחדר דהיינו בית החורף זה לבית חורף שאצלו כמו שקורין שטו״ב וקאמי״ר פתוחים זה לזה ומ״מ כ״א יש לו פתח פתוח ג״כ בפ״ע ואין עוברין זע״ז כ״א לעתים רחוקים אז אוסרים זע״ז אשילו משטו״ב לקאמי״ר ולהיפך אסורים בלא עירוב וה״ה משטו״ב לבית שיש בבית רשות לכל בתי החורף שאסורים להוציא בלי עירוב הא עוברים זע״ז כל שדר בקאמי״ר איש ואשתו וכדומה אע״פ שבע״ה א׳ הוא וא״צ ליתן לעירוב כ״א הבע״ה לבד מ״מ השטו״ב תו מיקרי בית שער דרבים שעוברים שנים דרך השטו״ב תמיד שאין להם דריסת הרגל כ״א דרך השטו״ב תו א״צ עירוב אע״פ שיש שאר בתים שם מ״מ אותן ב׳ חדרים כחד חשיבי כבס״א. ועסי׳ שס״ו במ״א א׳ ואי״ה בט״ז אות ב׳ יבואר עוד שם ובאות שאח״ז:

מלמד עמ״א תוס׳ עירובין ע״ב א׳ ד״ה ומודים יע״ש ועט״ז אות ו׳ עיקר ההיתר בצירוף טעם שני ועא״ר אות ח׳ אי יש לסמוך אטעם שני לבד או דוקא צירוף ב׳ טעמים בעינן ובתו״ש אות י״ב פירש דברי המ״א שהוא ו׳ החולקת או משתמשים כ״א בפני עצמו או קנוי או מושכר להם אוסרים זע״ז ואין היתר כ״א במשתמשין בבישול ואפי׳ בבית א׳ ומושאל להם שרי והיינו אף ביש עוד דיורין בחצר ועירוב אין בא אצלם אפ״ה שרי כאן וע׳ סעיף ו׳ וכל שיש תפיסת יד בע״ה בחדריהם פשיטא דאין אוסרים כבס״ב לבוש ואי״ה בט״ז אות ו׳ יבואר עוד. וע׳ אות ז׳ דאם ב׳ בתי החורף סמוכין אע״פ שבית בישול ואפי׳ א׳ להם לא מהני דכאן הם כשכורים וכ״ש דכאן נמי לא מהני אלא כשהשאיל ולא כשמושכר וקנוי להם כמ״ש:

בקביעות עמ״א עב״י ולבוש עוד טעם דאין הוילון קבוע למטה וכל מחיצה שמתנועע וא״י לעמוד ברוח מצויה אין מחיצה ועתו״ש וא״כ לא אסרי אהדדי כ״א וילון פרוס קצת בקביעות ומחובר למטה בעת אכילה דאז הוי כ״א הדר בפ״ע ואוסרין זע״ז וצריך כ״א עירוב בפ״ע ועס״ג בטרקלין:

פרס אפילו לחם ב״י עמ״א היינו דל״ת דוקא מעות אלא אף נותן לחם משלו ואוכלים בבתיהם דל״ת דמקום פיתא עיקר והכל משל אב קמ״ל כיון דאוכלים בחדרם אוסרין אם יש עוד בני חצר והעירוב אין בא אצלם. ועתו״ש וא״צ להגיה. ומ״ש הרועים כו׳ עסי׳ תי״ט אות י״ד וה״ה תלמידים שאוכלים בבית ב״ב ולנים בבית רבם י״ל עיקר מקום לינה ובגמרא עירובין ע״ג א׳ לענין תחומין מתניא ומש״ה הניח המ״א לענין עירובי חצירות כה״ג בצ״ע אי בתר פיתא אזלינן או בתר לינה תו״ש:

שנים עמ״א משמע דוקא כה״ג הא בית שער דחצר דיחיד שחצר של יחיד הוא ולא חשיב רבים כיון דיש כח למונעם אפ״ה הואיל ולא עביד לדירה בטלה דעתו לענין זה ואע״פ שדר שם אין אוסר על בע״ה אף ע״פ שמושכר לו וכדומה וי״ל ה״ה בית שער של בית כה״ג וצ״ע:

אוסרים עמ״א אורחים בפונדק עכו״ם ויש לכ״א חדר מיוחד לאכילה דפיתא גרם צריכין לערב זע״ז מחדר לחדר וגם לשכור רשות מעכו״ם ושפ״ב בספינה כה״ג ושצ״א במ״א אות ב׳: