שהניח עמ״א בטור כתב ישראל שהלך מבע״י אף חזר אין אוסר הואיל והותרה מקצת שבת (כבס״ב) ומש״ה דוקא מבע״י א״נ איירי בעכו״ם שהלך מבע״י אין אוסר להטור (הי״א בכאן) ודוקא מבע״י דהלך בשבת ולא שכרו ממנו אע״פ שעירבו ב׳ ישראלים כבר בטל העירוב וצריך אח״כ שיבטל א׳ לחבירו ע׳ סוף סימן שפ״ג במ״א אות ב׳ וט״ז ב׳. אבל לא חזר ישראל בשבת אף הלך בשבת אין אוסר דלא אמרינן הואיל ונאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת כבס״ד מת ולא עירב כל שאין כאן יורש אין אוסר. ומש״ה המחבר לא כלל ביחד כי בס״א מיירי אף בהלך משחשיכה ומ״ש ושבת כו׳ (לא לשבו״ת) ובעכו״ם אפילו הלך לשבו״ת מבע״י (כלומר הלך מבע״י לעיר אחרת לשבו״ת ובכניסת הלילה ולנוח שם כי אין שבת בעכו״ם) אוסר ובס״ב ישראל שהלך לשבו״ת יום שבת מבע״י אז חזר אין אוסר הואיל והותרה כו׳ ובא״ר א׳ למדתי דהטור לשיטתיה דוקא בתו כר״ש עירובין פ״ו בתו כו׳ ובסתמא אמרינן מסתמא אצל בתו הסיע מלבו לא בבנו וא״כ דוקא מבע״י הא משחשיכה אף בתו לא הסיע ואוסר והמחבר כהר״מ ז״ל דוקא בדידעינן שהסיע מלבו ובתו אורחא דמילתא הוא א״כ ה״ה משחשיכה נמי אין אוסר. כן אני העני מבין מדבריהם הקדושים וער״מ ומ״מ פ״ד מה״ע הי״ג:

מהלך עמ״א דכולי האי לא חיישינן אבל ברחוק רק מהלך יום א׳ וא״י אם רחוק כמדת יום ולילה י״ל דמסתמא לא יצא בלילה וביום א״א להגיה בשבת וע׳ לעיל בכדי שיעשו ובתצ״ח מזה. ועמ״ש אי״ה באות ג׳:

אינו עמ״א הציון בס״ב בישראל אין אוסר הא עכו״ם לדיעה א׳ אף רחוק יותר מיום א׳ ובא בשבת אוסר כבסי׳ שפ״ג במ״א א׳ והשיג על ע״ש שם ואי״ה יבואר דמשמע בספק השקול ואין רגיל אמרי׳ הותרה כבסי׳ שס״ה במ״א י״ד ודוקא הרגיל להתקלקל עשו״ת תה״ר ע״ג א״כ ברחוק יותר מיום א׳ ביה״ש לטלטל וכשחזר ובא למה אסור. ובקצת דפוסים נרשם ג׳ על ס״א בעכו״ם וט״ס הוא:

משחשיכה עמ״א עב״ח ס״ב וס״ד שם ולשיטתיה דבן השוק אין אוסר שאין דר שם אבל המ״א סובר כמ״ש רש״י בעירובין ע״ב ד״ה וא׳ שהיה לו בית דירה ואוסר בן השוק בכניסת שבת ואע״פ שמת בשבת לא אמרינן הואיל ונאסרה כמ״ש באות א׳ מ״מ היורש אוסר וקמ״ל דבן השוק היה אוסר בכניסת שבת אע״פ שלא בא לכאן לא הסיע מלבו ולא הוי הותרה. ומבע״י לאחר שעירב כבר עב״ח וא״ר אי מהני ומהא דמשחשיכה ולא רבותא מבע״י לאחר שכבר עירב י״ל רבותא דל״ת כקושיית הב״ח או הסיע כו׳ ובלבוש מבואר דאף שעירב כבר חל העירוב אח״כ עד הלילה גם על זה יע״ש:

בא עמ״א דכה״ג שלא בא לשם כלל לא אמרינן הסיח כו׳ אבל נאסר למקצת שבת לא נאסר לכל השבת וע׳ אות ז׳ ואי״ה שם יבואר:

והיה עמ״א דכל שאין חלוקין בדיורין עירוב א׳ לכולן די יע״ש. ומבע״י ובא בבית מורישו בשבת לא אמרי׳ שהסיח דעתו ע׳ אות ה׳ הראה לסוף הסי׳ בכאן:

שחשיכה עמ״א דדר עתה ביה אוסר ולא הסיח דעתיה מינח אע״פ שהיה יכול להחזיק מיד קודם שבת אפ״ה לא אמרינן הסיח דעתו ע׳ אות ה׳ ועח״מ וכה״ג רשאי לזכות בשבת דלא הוי כמו״מ כל שאין זוכה ומקנה ולא הותרה למקצת שבת דלא היה ההיתר ברור רק תלוי בספק שמא יחזיק זה וכל שספק לא אמרינן הותרה. ומיירי בסעיף זה דהגר עירב עם הישראל עב״י:

ויערבו עמ״א דרוב למיתה עסי׳ שס״ה במ״א אות י״ד בשם תה״ד ע״ג דוקא קרוב לודאי שיתקלקל העירוב נאמר אח״כ ול״א הותרה ועסי׳ שפ״ג א׳ קשה קצת במ״ש אף דחוק יותר מיום א׳ ואי״ה שם יבואר ובאות ז׳ קרוב לודאי שיחזיק א׳ ומיהו קשה דלמא יחזיק בן החצר שם אלא גר והוא וי״ל כל שעשה איזה תיקון כההיא דסי׳ שס״ה וכאן בעינן רוב שיתקלקל קרוב לודאי לא הותרה הא ספק השקול והעירוב קיים והתיקון ביה״ש כראוי אמרינן הואיל והותרה הותרה משא״כ באות ז׳ שלא עשו שום תיקון רק שמת הגר מבע״י ובחצר אין דר כ״א ישראל א׳ או עירבו הנשארים כה״ג ל״ש הותרה דאין ההיתר היה בבירור דלמא יחזיק בה א׳ מן השוק וכה״ג י״ל בשפ״ג ועדיין צ״ע: