שתהיה עמ״א עב״י וב״ח בשם הרר״י הקשה אקורה (דבעי רחב ד״ט כבאות ב׳) שלא ילך הדלי לחלק חבירו ע׳ בעירובין פ״ו ב׳ מ״ש מגזוזטרא כבסי׳ שנ״ה שמא ילך הדלי חוץ למחיצה אבל לא הקשה ממחיצה י״ט דודאי כולה במים א״א לדלי שילך לחלק חבירו וטפח חוץ המים משום היכרא דבציר טפח לאו היכרא כמ״ש בש״ע אלא בכולה חוץ למים וטפח תוך המים י״ל מטעמא שיהא היכר יפה א״צ טפח במים כ״א ליגע במים רק מטעם שלא ילך הדלי לחלק חבירו וסגי בטפח במים שלא ילך הדלי ומיהו בסי׳ שנ״ו באמת המים בחצר משוקע במים טפח משמע הטעם משום היכרא ועא״ר א׳ ומ״מ דברי המ״א כפשטן דבטפח משוקע מספיק נמי שלא ילך הדלי וקאי אטפח במים ועא״ר ולמ״ש א״ש:

קורה עמ״א עירובין פ״ו ב׳ וכמ״ש הר״מ ז״ל פ״ג מה׳ עירובין הכ״ב וכפי הנראה דפי תקרה יורד וסותם לא מהני כה״ג כל שאין מחיצות רק מטעם שלא יהא דלי הולך לחלק חבירו וכאילו נחלק המים וקל הוא שהקילו כה״ג לומר קצת פתיו״ס וע׳ לבוש:

לא עמ״א דהמים אסור להכניס לבית של חצר זה מחצר אחר כל שלא ערבו ב׳ חצירות ביחד:

אע״פ עמ״א אפשר כתב זה ע״פ שיטת הב״ח ז״ל הביאו הט״ז אות ג׳ דכל שבחול משמש בלא אויר בשבת אוסר כבסי׳ שע״ה ברחוק ממרפסת ד״ט וכאן שאין החצירות פתוחות לבאר וז״ש הר״ב ודוקא דאף שי״ל להר״מ ז״ל בפ״כ הכ״ג משמע אף שחצירות פתוחות לו הר״ב פסק בזה כטור ורש״י מטעם דאמרן גם אין הכרע כ״כ בר״מ ז״ל לומר כן רק שהמ״מ כתב דמשמע כן ומסתימת המחבר ג״כ אין הכרח ולזה כתב המ״א אע״פ שרחוק ד״ט הא פחות מד״ט י״ל דאע״פ שפתוחות חצירות שרי דרך חלון עכ״פ וטעם הדבר להקל בפחות מד״ט א״י למה ועתו״ש בזה:

בחלונות עמ״א דהוי דרך אויר לחוד משא״כ כשחצירות פתוחות לו אע״פ דרך חלונות ג״כ אסור ועמ״ש באות ד׳ מזה:

אוסרים עמ״א זהו שיטת רש״י עירובין פ״ה ופ״ו דוקא ד״ט רחוק הוי תשמיש אויר כו׳ הא פחות מד״ט אוסרים אפי׳ כה״ג חצירות פתוחות:

מותר עמ״א שאין אדם אוסר דרך אויר ובאמצעית א״א להשתמש שם כ״א דרך אויר וב׳ החיצונות זה משתמש בחורבה הסמוכה לו והב׳ בחורבה הסמוכה לו:

אסורה עמ״א הכלל כל שלשתיהן בזריקה דרך אויר הוא אין אוסר דרך אויר ועסי׳ שע״ה ואי״ה בט״ז יבואר על נכון הציור בזה והפירוש:

ואסורים עמ״א עסי׳ שנ״ה ס״ג בהג״ה מזה: