אף משתחשך עמ״א הא למקנא רשותא בשבתא אסור ושכירות מישראל למ״ד דמועיל בחול וע׳ אות ו׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

לכל עמ״א מ״מ פרק שני מה״ע ה״ב וערש״י עירובין כ״ו ב׳ ד״ה ה״ג דאדעתא דהאי חולקא לא עירב ומשמע לכאורה הטעם דמיתסרו אהדדי וא״כ אם הלך הא׳ לחצר אחרת שרי או ביטל מבע״י ומסתימת הפוסקים לא משמע כן ומשמע דמבע״י י״ל דלא מהני הביטול רק לסלוקי רשות בשבת ותקנת חכמים שיבטל לכולם דוקא וצ״ע בזה ועתו״ש:

מביתו עמ״א הנקודה שציינו בד״א צ״ל אחר וגם הוא לשון הש״ע אסור דבביתו שלא ביטל אין אורח הרר״י ועב״י וכשביטל גם ביתו בפירוש מותרין הוא והם:

ביתו עמ״א ועסי׳ שפ״א אות הו״ז ועא״ר אות ה׳ ויחיד לגבי רבים הוי אורח לא רבים לגבי רבים שנים אף נגד מאה:

בין מביתו עמ״א שפ״א ס״א אם החזיק הוא וע״ש אות ב׳ ואי״ה יבואר שם:

וי״א עמ״א די״ל דכששוכר מע״ש לכ״ע מהני ובשבת לא דהוי כמו״מ ולפ״ז דיעבד י״ל דשרי מקח שנעשה באיסור הוי מקח עח״מ ר״ז ועא״ר אות ו׳:

אף מבתיהם עמ״א עט״ז ג׳ וסובר דאף שביטל בפי׳ רשות ביתם רבים ליחיד לא מהני חזקה דידהו תחלה עא״ר ז׳:

אף בשל עצמו בלבוש מותר בשל עצמו ועא״ר אות ח׳ והמ״א מיישב זה דמיירי במבטל בפירוש רשות ביתו גם כן כו׳:

אינו עמ״א ועט״ז ד׳ עב״י והרר״י אם שנים מבטלין יכולין לבטל כ״א בפ״ע וא״צ בב״א ע״ש ועתו״ש: