אינו עמ״א עירובין ס״א ע׳ טור וב״י ואע״פ שדרין הרבה ישראל בבית אחד ל״ש קצת הטעם מ״מ לא אסרו דירת עכו״ם כ״א כה״ג ואי״ה בט״ז א׳ יבואר:

בב׳ בתים עמ״א מלת אבל לא הבינותי דאב ובנו שאוכלין על שולחן אחד אע״פ שדרין בב׳ בתים כל שאין אוסרין זה על זה כבסי׳ ש״ע דמקום פיתא עיקר תו אין עכו״ם אוסר אע״פ דל״ש הטעם דהא דייר שם עם עכו״ם. ער״מ פ״ב ה״ט מה״ע גר תושב כעכו״ם ובמ״מ ירושלמי ריש הדר ה׳ ב׳ ושם נאמר גר תושב ועבד תושב וישראל מומר בפרהסיא כעכו״ם עסי׳ שפ״ד ושפ״ה משמע גר תושב אין חשוד על ש״ד דקיבל ז׳ מצות ומצווין להחיותו ולהושיב אותו בערי ישראל אפ״ה לא פלוג ואין גר תושב נוהג עתה בזמן שאין היובל נוהג וישראל שיש לו משרת עכו״ם י״ל דאוסר עסי׳ שפ״ד ושפ״ה דמיד אוסר ואכסנאי יע״ש וצ״ע בזה:

לא מהני עמ״א ועט״ז ג׳ דמ״מ תקנת חז״ל דלא ידור ולא ילמוד ממעשיו:

לא׳ מהם עמ״א ראוי להגיה שיהא הוא מותר והם אסורים כו׳ ועט״ז ד׳ שם כתבנו די״ל דה״פ דב׳ יהודים הדרים שם יבטל אחד לחבירו וחוזר ומבטל כבסי׳ שפ״א ס״ז חוזרין ומבטלין ואפשר כל היום רשאין לעשות כן וא״כ בטלת תורת שכירות ותקנת חז״ל שעשו הרחקה עיין לבוש וגם כשדרים ג׳ או ד׳ דלא שכיח אכתי איכא טעם דיאמרו עירוב מועיל במקום עכו״ם ע׳ עירובין ס״ג וס״ד א׳ ועתו״ש בזה:

דרך חלון עמ״א ה״ה דרך פתח כל שתורת פתח עליו ואין לעכו״ם דריסת הרגל עליהם דלא שכיחי גביה והוא אצלם. וצ״ע אם יש לישראל דריסת הרגל על עכו״ם בזה. עא״ר א׳ מותר ליקח כובע מראשו בחצר השרים ולילך לטרקלין באין דרים שם ישראלים ואם דרין שם ישראלים אסור לטרקלין אבל בחצר מותר לטלטל:

עד עמ״א אפשר לפרש דבריו דה״פ כל בתוך הזמן אין חוזר עד שיחזור הדמים לפי ערך שנשאר וה״ה בסתם קודם שבת ראשונה הוי כתוך הזמן דודאי לשבת אחד על כ״פ השכיר ואם משנכנס שבת אין חוזר בו משמע אף בהחזיר הדמים ושכרו לזמן בפי׳ אין חוזר עד שיחזיר הדמים הא בהחזיר חוזר וא״כ י״ל דאין חלוק עם הט״ז ובסתם אחר שבת א׳ חוזר אף שלא החזיר הדמים ועתו״ש ועב״ח אבל בא״ר אות י׳ משמע דהט״ז ומ״א מחולקין ולהמ״א כל שפי׳ זמן א״י לחזור אף בהחזיר הדמים וסיים וכן עיקר יע״ש:

דאין עמ״א הקשה דברי המחבר אהדדי בשע״ד ס״א וכן הקשה בשפ״ג בזה וסיים שם בצ״ע דין דנסתם הפתח בחול ונפתח בשבת די״ל דאין העירוב חוזר וניער ואי״ה בשפ״ג בט״ז ומ״א יבואר עוד:

להניח עמ״א אע״פ שלא הניח הישראל שום חפ״ץ שם הואיל והחזיק קנה:

לא מהני עמ״א בב״ח משמע דב׳ תנאים צריך וכל שא״י העכו״ם לסלק לישראל מחדר זה נמי לאו שכירו הוי והמ״א פסק כוותיה רק בזה דאם העכו״ם יכול ג״כ להניח חפיציו באותו חדר הוי כשכירו ולקיטו כיון שיש לעכו״ם שייכות עם ישראל יע״ש ועתו״ש:

מגיזבר עמ״א דאין זה חשוב אוכל פרס המלך דאין חשוב אצל המלך דבר מועט כזה שנוטל בעד שהשכיר הרשות ובמת הגיזבר והמלך חי עסי״ד חילוק בין סתם לזמן וי״ל כל ששכר לעולם הוי תוך הזמן ועט״ז ט׳ וא״ר יו״ד ועכ״פ אין לברך על עירוב בשבת ראשון עמ״א ז׳ והבן:

שכירו עמ״א וה״ה בעכו״ם בחצר כל משרתיו בכלל שכירו ולקיטו חשובים ואם אין רוצה להשכיר יוכל לשכור ממשרתיו שלו:

אין עמ״א בש״ע אות ח׳ ועא״ר אות י״ז בתו״ש והיינו ודאי כה״ג הא שכר ממנו ב׳ ישראלים דירה מעכו״ם פשיטא שאוסרים זה על זה וגם צריך לשכור רשות מעכו״ם שיש לו בחצירו ומ״ש בהג״א דשכירות של עכו״ם כו׳ כלומר שכירו ולקיטו של עכו״ם לקולא כעכו״ם ולא להחמיר ועסי׳ שצ״א במ״א מאורחים בבית עכו״ם ואי״ה בשפ״ז ושצ״א יבואר עוד:

שני עמ״א רמב״ם פ״ב מהלכות עירובין הי״א והר״מ ז״ל לא הביא ב׳ ישראלים בחיצונה ועכו״ם בפנימית ובפ״ד שם הכ״ב הביא עכו״ם כרבים ולב״י אף עכו״ם א׳ בפנימית וישראל א׳ בחיצונה אסור ולדיעה א׳ דוקא ב׳ ישראלים בחיצונה אוסרים ועיין גמרא ס״ה ב׳ וע״ה ב׳ ולמ״ד דההיא דס״ה כר׳ עקיבא דוקא ולרבנן כיון שאין ישראלים אוסרים זע״ז דרגל המותרת במקומה אין עכו״ם אוסר דבעינן ב׳ ישראלים אוסרים כבס״א נדחו ההוא דס״ה מהלכה משא״כ ההוא דע״ה הלכה עכו״ם כרבים כשיש בחיצונה ב׳ ישראלים ואנן קיי״ל דהלכה הוא ההוא דס״ה כפי מה דמסיק בע״ה דעכו״ם כרבים כו׳ אתיא אף לרבנן דר״ע י״ל אמאי כתב אף ב׳ בחיצונה דאדרבא משמע דזה כ״ש הוא וע׳ אות י״ד אי״ה שם יבואר עוד:

ויש עמ״א עט״ז י״ח והר״מ ז״ל פ״ב הי״א נקיט ב׳ חלוקות ראשונות ובפ״ד הכ״ב חלוקת עכו״ם כרבים שישכירו משמע ב׳ בחיצונה ולמה לא נקיט הך גבי פ״ב וצ״ע:

חצר עמ״א שצ״א ראוי להיות. מ״ש המחבר בס״ך לא היה פנאי כעת לעיין ביה. ודין שכירות רשות משר העיר ושאר דיני שיתוף ועירוב אי״ה יבואר בשפ״ז בעיירות שלנו המוקפין חומה ועסי׳ שצ״א:

אינו עמ״א דחז״ל עשו תקנה שיתרחק הישראל מעובד עכו״ם ולא ילמוד ממעשיו:

או עמ״א דשכירות הספינה אין מועיל לשכירות רשות העירוב כבסעיף א׳ בהג״ה בית של עכו״ם וישראל כו׳ יע״ש. וע׳ שו״ת ח״צ ז״ל סימן ו׳ האריך בענין שכירות יע״ש ואי״ה בשפ״ז ושצ״א יבואר: