והעירוב עמ״א עתוס׳ עירובין ס״ה ב׳ ד״ה דאתא וס״ז א׳ ד״ה אני וב״י כאן. ולמ״ש המחבר בשע״א ס״א בעכו״ם אוסר אע״פ שאין כאן בע״כ מיירי כאן שרחוק יותר מיום א׳ וכמ״ש הב״ח ואפ״ה כשבא לא אמרינן הואיל והותרה הותרה דלא כע״ש דכתב דהמחבר פסק כאן כדיעה ב׳ שם ומ״מ צ״ע אמאי לא נימא הותרה למ״ש בשס״ה אות י״ד ושע״א אות ח׳ דבעינן קרוב לודאי שיתקלקל העירוב עמ״ש שם ובשצ״ה אות ט׳ דבספינות בשבת מיירי ולא אמרינן הותרה דמפסיק כרמלית ומפסיק רשות אחרת לא הותרה ובשע״ד א׳ הניח ג״כ בצ״ע דין דלשם בנסתם ונפתח בשבת יע״ש וע׳ פרישה:

עם עמ״א מפרש מ״ש וכ״ש היינו נמי אם ערבו יחד ולא שכרו מעכו״ם ומת בשבת דמבטלין זה לזה ועירוב הא׳ אין מועיל דביה״ש היה קיים ול״ד לשע״א ס״ד בעירבו וא׳ לא עירב ומת דשרי בשבת מטעם עירוב. דאותו שלא מת היה ראוי לערב עמהם. משא״כ בעכו״ם לא אמרינן הואיל וראוי לשכור ממנו ואם העכו״ם לא היה רוצה להשכיר צ״ע אם אמרינן הואיל ונאסרו למקצת שבת ע׳ פרישה ועסי׳ שע״א במ״א א׳ התם ראוי לערב וה״ה עכו״ם שהיה רוצה להשכיר משא״כ בלא היה רוצה להשכיר. ומלת כ״ש משמע דקאי אאם ערבו דבלא ערבו אין כאן כ״ש ובר״מ ז״ל פ״ב מה״ע הי״ג לא כתב וכ״ש ובמ״מ משמע שאין כ״ש וע׳ ע״ש דהכ״ש הוא דא״צ רק א׳ ביטל רשות וצ״ע: