ואין עמ״א אע״ג שכתב המחבר דלתות נעולות ונבדלין הוא ל״ד ועיקר שאסורין לטלטל מזה לזה והעירוב צריך להיות מונח במקום שראוי ליטול ביה״ש עסי׳ שצ״ד ט״ז ג׳ ושס״ו בענין עירוב בבית הכנסת יע״ש:

דע דשיתוף הוא להתיר טלטול כלים ששבתו בבית ביה״ש ונטלו לחצר שעירבו אז אסור להוציא מחצר למבוי כשלא שיתפו הא כלים ששבתו בחצר ביה״ש רשות א׳ עם מבוי כר״ש כבסי׳ שע״ב ועמ״א ט״ו כאן ול״ד מבוי ה״ה חצירות ומבואות רשות א׳ לכלים ששבתו בתוכן וע׳ פרישה כ״כ:

ואין עמ״א עסי׳ שס״ז ושצ״ב:

כמבוי עמ״א עתו״ש בשם הלכה ברורה ואי״ה בשצ״ב במ״א אות י״א יבואר:

ולא בעדשים עמ״א הב״ח מוחק עדשים והמג״א מיישבו דאין ראוין לאכול חיין ועא״ר:

בשיל עמ״א בשר חי משמע חי לגמרי ובא״ר אות י׳ בשם הירושלמי בשר מליח ובשר חי יע״ש וי״ל היינו בשיל ולא בשיל כמאב״ד שליש בישולו כו׳ וי״ל לפת״ן נמי בכך מיירי בשיל ולא בשיל וצ״ע. גם י״ל בשיל לגמרי שיעורו ללפת ואי חי לגמרי י״ל בעינן ממנו שיעור ב״ס:

צלי עמ״א דדי ללפת בו פת שיעור ב״ס ולא בעינן ביה שיעור ב״ס אף במקום שאוכלין כך:

חומץ עמ״א עתו״ש אות ט״ז ומשמע כל שדרך אותו המקום לטבל בו יהיה חזק או לאו שיעורו כדי לטבל:

יין חי עמ״א הכל לפי מה שהוא ראוי אם לאכול בעין בעי ב״ס ואם לטבל כו׳ ואם לקינוח בעי שיהא לקינוח ב״ס:

בתרומה עמ״א עסי׳ תנ״ז צ״ל במ״א אות ט׳ שאין מאכילין חלה עתה לשום כהן וא״כ אין מערבין ומשתתפין בחלה בזה״ז כלל:

שלא עמ״א ועא״ר בשם הפרישה כ״כ והוא ז״ל כתב דאפשר לתרץ דקונם מודה: שיתופי מבואות בעינן ג״כ ככר שם א״ר בשם ע״ק אות י״ד וט״ז:

והנה עמ״א שצ״ד אות ב׳ ורס״א ו׳ ועסי׳ שס״ג ס״ח לחי מעצי אשירה כשר מצות לא ליהנות ניתנו הא נהנה שמטלטל עי״כ ועא״ר שם:

לא נתקדשה ודאי ביה״ש מספק לא חל עליו קדושה עד הלילה ביה״ש ראוי היה:

עד עמ״א כיון דהיום קדש מספק לא נפיק קדושה עד הלילה וביה״ש לא ראוי. משמע כל דשרי לאחריני מזון הוא ואע״פ שכל החבורה אין רשאין לאכול ממנו. ואם איסור דרבנן והוא חולה שמותר לו לאכול צ״ע אם מערבין בו:

ואסור עמ״א ומיירי כשנתנו בבית כלים או במבוי זה ומבוי זה מש״ה אסור ממבוי למבוי:

ששבתו עמ״א כמ״ש בריש הסי׳ וכ״כ הפרישה כבסי׳ שע״ב כר״ש דהכל רשות א׳ לכלים ששבתו בהן אע״ג דהגזירה משום דחצר נראה כרה״י לגבי מבוי אפ״ה דוקא כלים ששבתו בבית הוא דאסור כשישום אח״כ בחצר לטלטל למבוי: