או קטן עמ״א מ״ש י״ח שנה תמהתי בפתיחה כוללת מזה דלכאורה עד רוב שנותיו ועיין א״ר כאן אות א׳ הקשה ג״כ עליו דזמן ח״י שנה אין מהני בזה. ומיהו למ״ש בסימן קצ״ט אות זיי״ן יתיישב זה דנתמלא זקנו הוי סימן ומסתמא הביא שתי שערות ובסימן נ״ג ס״ח בהג״ה משמע דנתמלא זקנו היינו מבן ח״י שנה, ועח״מ סימן ל״ה סעיף א׳ יע״ש. והוי יודע דלכאורה לא סמכינן ארובא וחזקה היכא דאיכא לברורי עיין ריש פסחים וא״כ היכא דליכא לברורי שכתבן אחד וא״י והלך לו יש לומר דסמכינן אחזקה כה״ג ועמ״א קצ״ט אות ז׳ ודוקא לענין מיתה וכדומה י״ל מדרבנן לא סמכינן אחזקה עיין אה״ע בזה וכאן אין להאריך:

והוי יודע דטומטום ואנדרוגינוס חייבין בתפילין מספק ככל המצות (עסי׳ י״ז ס״ב) פשיטא למאן דאמר ספק מ״ה לחומרא דתפילין שכתבן קטן פסולים להם אפי׳ למ״ד ספק מדרבנן לחומרא אפ״ה תפילין שכתב קטן הגיע לחינוך פסולים להו דקטן לאו בר חיובא כלל רק אביו חייב לחנכו ואינהו מדרבנן חייב עתוס׳ מגילה י״ח בזה ועיין לקמן סימן קפ״ו במ״א אות ג׳. עוד אבאר לך דתפילין שכתבן טומטום כו׳ פסולים לזכר ודאי אפי׳ למ״ד ספק מ״ה לחומרא וישנם בקשירה אפ״ה רק מחמת ספק הוי לא ודאי ואף שבתה״א דף ק״ב א׳ (ד״ב) יראה דכודאי משוי להו כבר כתבנו בפתיחה כוללת דא״כ אמאי אין מוציא זכר ודאי יע״ש בשופר וכדומה וחרש ושוטה י״ל דפסולים לכתוב ואין ראיה משחיטה דהתם קטן נמי כשר ומיקרי בר זביחה עי״ד סימן א׳ א״כ בהכרח צריך לחלק בין שחיטה לתפילין ובפתיחה כוללת כתבנו מזה וצ״ע:

כותי עמ״א ר״מ פ״א מתפילין הי״ג לית עכו״ם רק כותי ובטור איתא עכו״ם ולא כותי וכ״ה בש״ע ע״ץ נ״ץ ולבוש ועתוס׳ מנחות מ״ב א׳ ד״ה ואל ימול יע״ש וא״ר אות א׳ הקשה על המ״א יע״ש והנה הרא״ש בה׳ ס״ת כתב בפי׳ דעכו״ם בעיבוד דאי בתחלת עיבוד מהני ישראל עע״ג לא בכתיבה דבעי למכתב הכל לשמה לא מהני ישראל עע״ג. ובגמרא גיטין מ״ה ג׳ מעשה בעכו״ם שקנו ממנו ס״ת מוקי בגר שחזר לסורו מיראה ולא מוקי בעע״ג דלא מהני בכתיבה ומ״מ קשה דכותי פשיטא דפסול מה״ט גם סתמיה להר גריזים כמ״ש התוספות מנחות שם ועמ״ש לקמן במומר ומסור מזה והוי יודע דעכו״ם אפילו אומר בפירוש דכותב לשם תפילין שמא בלב חושב שלא לשמה ובעינן פיו ולבו שוין בזה עיין רש״י גיטין מ״ה א׳ ד״ה לדעתא וצ״ע בזה דבל״ה לא בעינן פיו ולבו שוין כ״א במעט ענינים ואין להאריך:

מומר עמ״א האריך ועיין לבוש מומר ומסור י״ל פסול דשלא לשמן כתבן ומיהו טעמא דשלא לשמן בסתם י״ל הוי מדרבנן כמ״ש בסי׳ ל״ב ס״ט ובגיטין הוי ד״ת ואלו מטעם דאין בקשירה מ״ה פסול הוי ולפ״ז הך דגיטין מ״ה ב׳ עכו״ם יגנז שאין בקשירה נ״מ אפי׳ נמצאו בידו יגנז דספק תורה הוא דאין בקשירה משא״כ לטעם שלא לשמה הוי ספק דרבנן עתוס׳ מנחות מ״ב א׳ ד״ה ואל הביאותיו באות ג׳ ועמ״ש בסעיף ט׳ לקמן בנמצא יע״ש:

מסור עמ״א ועט״ז אות א׳ ע״ש מזה בי״ד קי״ט סעיף י׳:

שאינו עמ״א ולא מצאתיו כעת שם ואי״ה יבואר:

בכל עמ״א בסימן ל״ג ס״ד השחרת הבתים כשר דיעבד ע״י עכו״ם וה״ה רצועות השחרתן ע״י אשה כשר דלאו מכלל תיקון עשייתן הוי אבל קטן כתבנו שם דבעי לשמה וקשר של דלי״ת ואף של יד יראה דאין לעשות אשה דנמי בכלל כתיבה הוי עתו׳ שבת ס״ח א׳ ועמ״ש בל״ג בזה:

מחמת עמ״א עיין גיטין מ״ה ב׳ ועמ״ש אי״ה באות ט׳:

שכתבן עמ״א כי הר״מ כתב ישרף כדיעה א׳ כאן והטור כאן פוסק יגנז ובס״ת פסק ישרף תירץ הב״י דתפילין י״ל לישראל כתבן ועב״ח גי׳ הטור כאן ומיהו אפילו כתבן לשם ישראל פסולים המה מטעם שאין בקשירה כו׳:

כשרים עמ״א הנה בי״ד רפ״א כתב בס״ת י״א יגנזו והוא דעת הטור וכאן פסק הטור יגנזו באפיקורס דלצורך ישראל כתבו א״כ מ״ש עכו״ם דאפיקורס לזה אמר דסתם עכו״ם אין מצוי שיוכל לכתוב ומיעוט הכותב אין כותב תפילין לעצמו מש״ה תלינן שישראל כתבן משא״כ בס״ת אותו המיעוט שכותב כותב ס״ת לעצמו להתלמד מש״ה י״א שם יגנז בנמצא ביד עכו״ם משא״כ מצאו תפילין ביד אפיקורס דיכול לכתוב יגנז ועט״ז אות ד׳ ועב״י:

ומ״ש בשם ד״מ המעיין שם ולא הזכיר גר תושב כאן ואיך יוכשר גר תושב דקיבל שלא לעבוד עכו״ם (בשיתוף) ואין מאמין בקשירה ונהי בס״ת יש דיעות דלאו לימוד גמור הוא כתיבה כתיבה מתפילין (ע׳ ברא״ש ה׳ ס״ת) ועש״ך י״ד רפ״א אות וי״ו משמע דלא גרם גר תושב כ״א סתם גר ועיין מרדכי ה״ק בזה ומשום דיש מצות שאין נוהגין בגר (דמותר בממזרת וכדומה) ומש״ה פסול כתיבת ס״ת דכל שאין במצותיה בכלל אינו בכתיבה משא״כ תפילין מ״ע אחת כשירין ממזר וגר אבל גר תושב פסול וצ״ע:

מכדי עמ״א ועא״ר ג׳ דאפי׳ תפילין הצריכין גניזה צריך לקנותם מהם מעט יותר מכדי דמיהן ואל יאמר לעכו״ם שימכור לו במעט מעות פן יכעס העכו״ם ויזלזל בהם ועי״ד רפ״א ובש״ך שם מזה יע״ש:

אין עמ״א דלכתחלה אין נקחין אלא ממומחה שמא ישכחם ולא יבדקם ודיעבד או שאין לו מומחה בודק ב׳ ש״ר ואחת ש״י או להיפך אם הם בצבת א׳ כו׳:

בודק עמ״א דתפילין מהני בדיקה מחסירות ויתירות ולא חיישינן שמא עיבדן שלא לשמן דהכל בקיאין בזה תוס׳ מנחות מ״ב א׳ ד״ה תפילין:

נאמן עמ״א דע״א נאמן באיסורים אפי׳ הוא פסול לעדות היינו בשל אחרים אבל בשל עצמו אם אין מוחזק בכשרות אין ליקח הימנו כמ״ש הר״ב בהג״ה י״ד קי״ט א׳ וה״ה כאן דמוכר שלו לאחרים ועש״ך שם סי׳ א׳ וסי׳ ס״ה סי״ד יע״ש בט״ז מזה:

א״צ בדיקה עמ״א. ויש לי קושיא א׳ דממ״ש התוספות במנחות מ״ג א׳ דמכילתא דבעי בדיקה בכל יב״ח סברי בחזקת תפילין הכתוב מדבר ואנן קיי״ל לילה זמן תפילין והרי הר״ב אינו אומר כן שהרי בפ״ב מתפילין הי״א כתב א״צ בדיקה לעולם ובפ״ד הלכה עשירי פסק לילה לאו זמן תפילין מימים ימימה בחזקת תפילין מדבר ואפ״ה א״צ בדיקה לעולם וצ״ל הר״מ ז״ל אין סובר כתוס׳ אלא כהלל הזקן עיין ירושלמי ריש המוצא תפילין בעירובין יע״ש:

לפרקים עמ״א וכל היכא דאיכא ריעותא נתקלקלו עור הבתים וכדומה צריכין בדיקה מדינא אבל באין ריעותא א״צ מדינא והמרבה לבדוק מסופרי מומחה הרי זה משובח: