קנין יחיד עמ״א מ״מ פ״ה מה״ע הי״ט בשם הרשב״א ז״ל עב״י:

אין מערבין עמ״א עיין בטור כי רש״י ז״ל פירש עיר של רבים ס׳ רבוא ולמ״ש באות ג׳ דעכו״ם הוי שייך א״ש דע״פ הרוב יש עכו״ם ביניהם ועא״ר:

ודבר זה עמ״א ובית א׳ נמי הוי שיור ול״ד חצר בית ועא״ר אות ג׳:

וצריך עמ״א ועא״ר ה׳ ולא הבינותי דבעיר של רבים דבעי שיור הן בב׳ פתחים נמי וכ״ש הוא לכאורה דא״צ היכר צה״פ או ב׳ פסין ועיין אות ט׳ ואי״ה שם יבואר:

שאין עמ״א סולם כפתח לקולא ולא לחומרא כבסי׳ שע״ב ס״ח וסולם בכל רוחב הכותל נמי לא הוי נפרץ במילואו לחומרא:

אשפה עמ״א ובא״ר ו׳ בע״ק דוקא אשפה של רבים:

מצבה עמ״א ובא״ר אות ז׳ גבוה ג״ט ורחבה ד״ט ע״ק ולא בעי מחיצה י״ט רק ברחב מי״א בעי צ״ה או מחיצה גבוה י״ט ועתו״ש אות י״א ועב״י ע׳ אות ח׳:

אין עמ״א דוקא מבוי בפ״ע מהני מצבה שלא יאסרו זע״ז הא לחצאין שרבים דורסין לא מהני מצבה כבס״ו מחיצה י״ט דוקא ואף בלא רחב יותר מי״א לא מהני מצבה לחצאין כל שרבים דורסין:

לחצאין עמ״א לא היה הזמן מספיק לעיין בזה כראוי מ״ש המחבר בס״ח בא להכשיר חציה הרשות בידם היינו להניח חצי בלא תיקון א״ר ט׳ ועתו״ש ועב״י בשם תשובת הרשב״א ובסי׳ שס״ג במ״א ל״ג:

לארכה עמ״א ועא״ר יו״ד הלכה כדיעה א׳ אף לרחבה אין מחלקין כ״פ בב״י דהרי״ף והר״מ ז״ל פסקו לחומרא יע״ש וממ״א כאן לא משמע כן דהמחבר אין מבואר ההיפוך ובד״מ פסק כדיעה ב׳ הלכה כמיקל בעירוב וצ״ע:

לחי או קורה עמ״א הנה י״ל דבס״ה שאם לא מוקף חומה מערבין לחצאין היינו להניח חציה הב׳ א״כ אין כאן קושיא דרוצין להכשיר כל העיר מיירי כו׳ שוב ראיתי בא״ר אות י״א עמד בזה ויש ט״ס שם במ״ש בס״ק י׳ צ״ל בס״ק ט׳ יע״ש. ומלת ועושין תיקון ביניהם קשה משמע בין המבואות. גם צ״ע בס״ו כתב דבצ״ה מיותר מי״א או פס ד׳ וב׳ משהויין בי״ת רשאי לחלק א״כ לכאורה אין רשאין אף כה״ג בצ״ה וכדומה ולהרי״ף והר״מ ז״ל דלא הביאו זה הוי לכאורה לקולא ובב״י בשם הרא״ש דהוי לחומרא גם בד״מ כן וצ״ע בכל זה ולא הבינותי כעת וצ״ע: