והוא עמ״א הקשה דמשמע דהרי״ף ז״ל ג״כ פוסק כאותה משנה עירובין מ״ה הוי שנים ושש אמות ביניהן כו׳ מדהביאה ולא כתב עליה שאין הלכה ש״מ דפסק כר׳ יהודה ד״א ובורר לאיזה רוח שירצה דלא כר״א דאמר והוא באמצען ומ״ש ברא״ש משמע כן עט״ז בזה וכ״ד הר״מ ז״ל כר׳ יהודה והראב״ד כר״י ד״א ובורר לו ומש״ה בת״ה נראה כבורר לעבר פניו עמ״א שם אות א׳ וצ״ע על הר״ב שלא כתב כאן וי״א ובת״ה לא כתב כלום וע׳ עולת שבת תירץ בזה דס״ל להר״ב דהך דינא דלקמן אמת הוא אף באמצען דמ״מ הבלעת תחומין לאו מילתא הוא יע״ש ובד״מ ז״ל פכ״ז מה״ש הי״א א״א לפרש דסבר הבלעת תחומין לאו מילתא אלא מטעם דנראה כבורר לעבר פניו שכ״מ לשונו שם וכמ״ש המ״מ יע״ש: