בינונית עמ״א כשאדם מגביה רגליו לפסוע מרחיק בין רגל לרגל מלא מנעל ובאדם בינוני המנעל חצי אמה יע״ש מהר״י ע״ה עיין לבוש מ״ש ב״א דרבנן ג״כ י״א ד״ת וחייב חטאת ועא״ר די״ל דאין חייב חטאת ועסי׳ א׳ נ״מ דלא יאמר יה״ר יע״ש:

כליו עמ״א ויצויר נמי כדלקמן ת״ג אות ב׳ בבקעה כו׳ שיכול להוציא משאוי דרה״י הוא ואסור חוץ לתחום יע״ש:

לבנו עמ״א ועא״ר אות ו׳ בשם המ״מ ה׳ י״ט פ״ה הי״א וביש״ש פ״ה די״ט דין יו״ד פירש לבנו ולרועה היינו שני רועים הא בנו לחוד הרי כרגלי בנו יע״ש ופירוש לרועה או לב׳ רועים בס״ה הוא כר״מ ז״ל ומיהו אפשר פירש״י ז״ל נמי אמת הוא:

לרועה עמ״א וחפצי עכו״ם קונים שביתה במקומן ועסי׳ ת״א:

לשני רועים עמ״א לכאורה ט״ס וצ״ל ברגלי בעליה לא כרגלי שתי הרועים וער״ן ביצה ויש״ש פ״ה סי׳ י׳ שוב ראיתי בתו״ש עמד בזה והניח בצ״ע על באר הגולה שכתב שזה פירש״י והוא פירוש הרמב״ם ז״ל וצ״ע:

פטם עמ״א משמע אף סתם שורים שאין מפוטמים הואיל והוא מפטם שורים וע׳ עולת שבת אות ג׳ מר״מ ז״ל לא משמע כן ומלבוש משמע כר״מ ז״ל דוקא שור מפוטם וכ״מ לשון המ״א ז״ל:

בהמה עמ״א עט״ז ב׳ ובלבוש שביה״ש היה בחייה וינקי מהדדי אין שייך כאן לומר ברירה הא לא״ה י״ל דבטל חד ברוב מה שינקה הא׳ מדחבריה הואיל ולא ניכר מעולם ועי״ד ובמ״ל פ״א מה׳ משכב ומושב:

חביות בדרבנן יש ברירה ותחומין ב״א דרבנן ועסי׳ ת״ג וי״ב מיל ד״ת יצויר שא׳ שבת באויר מחיצות והב׳ לא מ״מ דרבנן דמ״ה כל שמוקף מחיצות הולך כמה פרסאות ואי״ה לקמן יבואר עוד עא״ר אות א׳ במתן תורה חזרו י״ב מיל עננים מקיפים וי״ל א״כ אל יוציא היכן משכחת ועא״ר שם אות ג׳ במחנה יע״ש:

הרי עמ״א דמלח לטעמא בתחומין ראוי שיבוטל ברוב דל״ש חיך אוכל יטעם וכיבש דיינינן לה רק דמיתקן בכך הוי כמין במינו בדשיל״מ ועסי׳ שי״ח אות ל״א ול״ד לגיגית ענבים דכאן קודם תערובות כבר הוכר כ״א וקנה מקומו ועא״ר י׳ בשם הר״ן ז״ל דכאן דשיל״מ עכשיו במקום שרגל שתיהן שוין אף בשא״מ לא בטל והמ״א השמיט זה דצ״ע דלהא לא נאסר מעולם ודמיא לתרומה לכהן ולצלי בי״ד יע״ש. ערש״י ביצה ל״ט א׳ צ״ע מי״ד לצלי כו׳. ובמתקלקל בטיל כר״א קיי״ל לא כאביי ורבא שם:

בור עמ״א דוקא בור הא באר נובע יבואר אי״ה באות י״ג. וע״ש כתב חפץ חוץ לתחום בטלטול בעיר המוקף דומה ע״ז כתב המ״א דמבואר הוא בשכ״ה ס״ח ות״א:

אנשי עמ״א בדרבנן יש ברירה כ״א מוליך למקום שיכול לילך אבל מילא איש ישראל נכרי מעיר אחרת א״י להוליך כ״א במקום שאנשי העיר יכולין הא א׳ לדרום וא׳ לצפון הרי דלא מילא מחלק שניהם לא יזיזם ממקומם אבל מילא ונתן לאיש אחר כרגלי הממלא ועיין ע״ש ותו״ש. וה״ה עכו״ם ע׳ עה״ק:

המושכין אע״פ שאין נובעין דניידי לא קנו שביתה ובור מים מכונסין עמ״א:

הנובעין עמ״א רש״י ביצה ל״ט א׳ ובעה״ק משמע נובעין בבאר קנו שביתה מושכין רודפין נובעין לאט יע״ש ועא״ר אות י״ג יע״ש ולרש״י בנובעין לחוד הטעם הואיל וכל רגע בא מים חיים אף מה שכבר בבאר מתערב ולא קנו שביתה. ומ״ש המ״א גשמים בי״ט עא״ר שם דוקא ביורדין מעי״ט ועתו״ש וצ״ע:

כרגלי הממלא עמ״א דזהו דברי רב נחמן כו׳ וע׳ א״ר אות י״ד האריך בזה וכתב בע״ק פוסק ג״כ כמ״ש הב״ח יע״ש. והציון בסי״ו לא בסט״ו:

קרן עמ״א וכל שקיבל שמירה אפילו כש״ח חייב בפשיעה. קאי ברשותיה דהנפקד: