של נשואין עמ״א תר״ע כ״ג חנוכה הוי סעודת מצות לי״א. ואם אומרים דברי שירות אף בת כו׳ הוי סעודת מצוה. ולכאורה לע״ה קאי נמי אבת כהן כ״כ התו״ש ועיין פסחים מ״ט א׳ ואה״ע ב׳ ס״ח ובר״מ ז״ל פכ״א מהא״ב וי״ל סעודת מצוה לא הוי כ״א בת כהן לכהן ערש״י שם ועונש הוא בת כהן לע״ה אע״ג דאמר ר״י בדלי״ת מ״מ לאו לגמרי וצ״ע ובה׳ דיעות פ״ה בכ״מ שם. ואירוסין נמי מצוה:

או חבירו עמ״א ובא״ר הביא בשם ע״ק וריא״ז משמע כב״י דוקא חכם. ומערב ברגליו עתו״ש אות ז׳ בזה. ובשם שו״ת חו״י סימן ע׳ דבזמן הזה אין לנו לומר בת ת״ח לע״ה והוי ג״כ באפשר מצוה. ובת כהן לישראל כתבנו באות א׳ די״ל ת״ח ושבח לאהרן ואין ת״ח ולא ע״ה לאו מצוה הוה באפשר וע״ה נענשים ומ״מ בזמן הזה שאנו מתי מעט י״ל דהוי סעודת מצוה:

עירובו עמ״א דבת״ט ס״ו היה לעירוב חזקת כשרות אע״ג דיש חזקת ביתו דרבנן ספק כשר משא״כ ספק הניח או כה״ג ביה״ש ליכא חזקה ס״ל ליש חולקין דאין עירוב ועיין לבוש ובא״ר:

מברך עמ״א דעת הר״מ ז״ל פ״ו מה״ע הכ״ג דלא יברך דקולא הוא והמחבר סתם כהר״מ ז״ל דמברך וכ״כ הטור מידי דהוי אשחיטה והא דאין מברכין על ניקור חלב מטעם שלא בא ציווי בתורה אין מברכין משא״כ שחיטה מ״ע כו׳. ובת״ט בט״ז ז׳ כתבנו שמערב ברגליו אין מברן א״כ י״ל ה״ה בפת ומ״מ ודאי הלכה דמברך:

ואומר עמ״א אבל מערב ברגליו בכוונה לחוד סגי אם הלך לשם עמ״א ת״ט אות י׳ ובלבוש שם: